בר"מ 4978/15 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ נ. מועצה מקומית חורה

1.

במהלך שנת 2015 פרסמה המועצה המקומית חורה – היא המשיבה 1 בבקשה שלפניי – מכרז פומבי להפעלתם של חמישה בתי ספר תיכונים בתחומה (להלן: המכרז הראשון ). לאחר בחינת ההצעות החליטה ועדת המכרזים להכריז על המשיבה 2 – המפעילה כיום שלושה מתוך חמשת בתי הספר – כזוכה במכרז. המבקשת – המפעילה כיום את אחד מחמשת בתי הספר – השתתפה במכרז אך לא זכתה בו. משנודעו תוצאות המכרז הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע. הסעד שהתבקש בעתירה היה ביטול החלטת ועדת המכרזים וקביעה כי המבקשת היא הזוכה במכרז (להלן: העתירה הראשונה ). למען שלמות התמונה יוער כי גם המשיבה 3 המפעילה את אחד מחמשת בתי הספר לא זכתה במכרז והגישה עתירה דומה. ביום 14.6.2015, בזמן שהעתירה הראשונה הייתה תלויה ועומדת, הודיעה המשיבה 1 לבית המשפט כי ראש המועצה אישר את המלצת ועדת המכרזים לבטל את המכרז הראשון עקב פגמים מהותיים שנפלו בו; וכי הוחלט לפרסם תחתיו מכרז חדש (להלן: המכרז השני ). בתגובה לכך ביקשה המבקשת לתקן את עתירתה ולבקש סעד נוסף שלפיו תבוטל החלטת המשיבה 1 לבטל את המכרז הראשון. בד בבד התבקש צו ביניים האוסר על המשיבה לפרסם מכרז חדש. ביום 22.6.2015 ניתן פסק דין בעתירה הראשונה (כמו גם בעתירת המשיבה 3). בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין ) הורה על מחיקת העתירה וקבע כי זו מיצתה את עצמה נוכח ביטול המכרז הראשון. במסגרת פסק הדין נדחתה גם בקשת המבקשת ליתן צו ביניים שיאסור על המשיבה לפרסם את המכרז השני. נקבע כי אין למנוע את פרסומו של מכרז המסדיר את פעילותם של בתי הספר בעיר ערב שנת הלימודים החדשה; וכי ממילא אין בעצם פרסום המכרז כדי להביא לתוצאות בלתי הפיכות.

2.

משנמחקה העתירה הראשונה המשיכה המשיבה 1 וקידמה את הליכי המכרז השני. ביום 29.6.2015 התפרסם המכרז ונקבע בו כי ההצעות תוגשנה עד ליום 15.7.2015. בעקבות זאת הגישה המבקשת עתירה נוספת שבה ביקשה לקבוע כי החלטת ועדת המכרזים לבטל את המכרז הראשון בטלה; כי יש לקבוע שהמבקשת ולא המשיבה 2 היא הזוכה במכרז הראשון; וכי יש לבטל את המכרז השני שפורסם בינתיים (להלן: העתירה השנייה ). בצד הגשת העתירה השנייה הגישה המבקשת בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיבה 1 "להמשיך במימוש החלטת ועדת המכרזים [...] בדבר ביטול המכרז הפומבי [המכרז הראשון – ע' פ']"; ואוסר עליה לקדם את הליכי המכרז השני ולקבל הצעות בקשר אליו. מאוחר יותר התבקש צו ביניים חלופי האוסר על המשיבה 1 לפתוח את תיבת המכרזים של המכרז השני (להלן: צווי הביניים ).

3.

ביום 15.7.2015 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופטת

ג' לוין ) את הבקשות האמורות למתן צווי ביניים בהיעדר עילה למתנם. נקבע כי הואיל והמכרז דנן הוא מכרז לאספקת שירותים הנטייה היא שלא ליתן צו ביניים במסגרת הליכי תקיפתו. זאת משום שגם אם בסופו של דבר תתקבל העתירה ניתן יהיה להפקיע את הזכייה מהזוכה ולהכתיר תחתיו את העותר. נקבע כי כך ניתן יהיה לנהוג גם בקשר למבקשת היה ותזכה בעתירתה, תוך שתיבחן האפשרות לפצותה על נזקים שנגרמו לה בתקופת הביניים. בשים לב לכך, נקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי העתירה.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי שבמסגרתה ביקשה המבקשת לבטל את החלטת בית המשפט קמא ולהורות על מתן צווי הביניים שהתבקשו. בצד זאת התבקש גם סעד זמני ארעי להקפאת הליכי המכרז השני. לטענת המבקשת, סיכויי העתירה גבוהים שכן החלטת המשיבה 1 לבטל את המכרז הראשון אינה עולה בקנה אחד עם הכלל שלפיו ביטול המכרז ייעשה רק במקרים חריגים. אשר למאזן הנוחות נטען כי תנאי המכרז קבעו כי ייתכן שהזוכה בו לא יחל בהפעלת בתי הספר בשנת הלימודים הקרובה אלא רק בזו שאחריה. משכך, אין לכאורה כל דחיפות בהמשך ניהול המכרז השני. בנוסף, נטען כי בית המשפט קמא שגה כשסיווג את המכרז כמכרז לאספקת שירותים שלגביו ההנחה היא כי לא צפוי קושי בהפקעת הזכייה מהזוכה. זאת מכיוון ששינויים תכופים בזהותו של הגורם המנהל בית הספר היא עניין בעל השלכות על ציבור התלמידים העשוי לגרום להם נזק.

5.

בהחלטתי מיום 16.7.2015 דחיתי את בקשת המבקשת ליתן צו ארעי במעמד צד אחד והוריתי למשיבות להגיש את תגובותיהן. יוער כי מתגובת המשיבה 1 עולה כי בינתיים הושלם המכרז השני שהסתיים ביום 20.7.2015; כי המבקשת לא השתתפה בו; וכי המשיבה 2 זכתה במכרז השני. לגופם של דברים התנגדו המשיבות 2-1 לקבלת הבקשה תוך שסמכו ידיהן על החלטת בית המשפט קמא, על נימוקיה. בכל הנוגע למאזן הנוחות הדגישו המשיבות 2-1 כי הזוכה במכרז אמור להתחיל להפעיל את כל חמשת בתי הספר התיכוניים כבר בשנת הלימודים הקרובה (שתחל ב-1.9.2015) וכי מטעם זה נודעת חשיבות יתרה למניעת עיכוב בהיערכות לקראתה. לעומתן, המשיבה 3 – שהתמודדה במכרז השני, הפסידה בו והגישה עתירה נפרדת נגד תוצאותיו – תמכה בקבלת הבקשה ובמתן סעד זמני שיקפיא את הליכי המכרז עד לבירורן של כל הטענות השנויות במחלוקת בין הצדדים. המשיבה 4 הותירה לשיקול דעתו של בית המשפט את ההכרעה בבקשה ולא הביעה כל עמדה לגופה.

6.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה מצאתי כי דינה להידחות. הלכה עמנו כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בדבר סעדים זמניים אלא במקרים חריגים (בר"ם 5037/15 מוקד אמון סביון 1977 אבטחה ושמירה בע"מ נ' חברת חשמל לישראל בע"מ , פסקה 7 (20.7.2015)). בענייננו, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שלא ליתן את צווי הביניים שהתבקשו. אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי העתירה, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. בנקודת הזמן הנוכחית, על סיפה של שנת הלימודים החדשה, קיים אינטרס ציבורי ברור לאפשר למשיבה להשלים את ההכנות לקראתה. קבלת הבקשה תביא לעיכוב בהסדרת פעילותם של בתי הספר התיכוניים בתחום המועצה ותסב נזק של ממש לציבור התלמידים וליתר תושבי המשיבה. להשקפתי, נזק זה עולה במידתו על הנזק שייגרם למבקשת אלמלא תתקבל בקשתה למתן צווי הביניים. כפי שקבע בית המשפט קמא, עסקינן במכרז לאספקת שירותים. לכן, גם אם בסופו של דבר תזכה המבקשת בעתירתה לפני בית המשפט קמא – ואין באמור כדי להביע כל עמדה בעניין זה – לא צפויה כל מניעה ממתן סעד אפקטיבי ובכלל זה קביעה כי המבקשת היא הזוכה במכרז (בר"ם 5221/15 בן בטחון (1989) בע"מ נ' עיריית נתניה , פסקה 4 (29.7.2015)). ככל שיגרמו למבקשת נזקים כספיים עקב פרק הזמן בו נמנע ממנה מתן השירות, תוכל היא לתבוע פיצויים באפיקים המתאימים.

הבקשה למתן רשות לערער נדחית אפוא. מאליה נדחית גם הבקשה למתן צו ארעי. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 2-1 בסך 8,000 ש"ח לכל אחת.