בר"מ 5029/10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ. משרד הרווחה והשירותים החב

1.

המבקשת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים כנגד עריכת מכרז, שפרסם המשיב 1, לאספקת שירותי תקשורת לנכים ולעיוורים. המבקשת עתרה אף לצו ביניים, שיאסור על הגשת הצעות למכרז (הקבועה לעת הזו לתאריך 15.7.2010) וכן על המשך הליכי המכרז – עד להכרעה בעתירה. המבקשת התמקדה בטענה שלפיה עריכת המכרז ותנאיו לוקים בחריגה מסמכות, חוסר מידתיות וסבירות, ועוד. לאחר קבלת תשובות המשיבים לעתירה, הודיעה העותרת כי גם התגלה לה כי היועץ החיצוני, שהעסיק המשיב 1 לשם גיבוש המכרז, נגוע בניגוד עניינים.

2.

בית המשפט הנכבד קמא קיים דיון בבקשה לצו ביניים ובעתירה גם יחד, בהסכמת הצדדים. בתום הדיון, בתאריך 6.7.2010, קבע בית המשפט הנכבד, ללא נימוקים, כי לא מצא להעניק צו ביניים כמבוקש, וכי פסק הדין יישלח לצדדים. המבקשת הגישה בתאריך 9.7.2010 בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לצו ביניים, ובגדרה – בקשה לסעד זמני, עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור (בקשה זו תכונה להלן: הבקשה המקורית לסעד זמני ). בתאריך 11.7.2010 מסר בית המשפט הנכבד קמא את פסק דינו, הדוחה את העתירה לגופה, על שני ראשיה. בעקבות האמור הודיעה המבקשת כי הבקשה למתן רשות ערעור התייתרה, אך בדעתה להגיש עוד היום (13.7.2010) ערעור על פסק הדין, ובצדו בקשה לסעד זמני בערעור (בקשה אחרונה זו, שטרם הוגשה, תכונה להלן: הבקשה החדשה לסעד זמני ). כן עתרה המבקשת, נוכח "סד הזמנים הצפוף", לראות בבקשה המקורית לסעד זמני כבקשה לסעד ארעי – עד להכרעה בבקשה החדשה לסעד זמני.

3.

לנוכח פרק הזמן הקצר שעד להגשת ההצעות במכרז, אני נכון להיעתר לבקשת המבקשת, לדון בבקשה המקורית לסעד זמני כבקשה לסעד ארעי. עם זאת דין הבקשה לסעד ארעי – להידחות מן הטעמים המפורטים בקיצור נמרץ להלן.

4.

הסעד הארעי המבוקש נחוץ באופן מעשי אך ורק כדי למנוע את הגשת ההצעות במכרז, בתאריך 15.7.2010. מעיון בהוראות המכרז בענין השלבים לבחירת הזוכה, ניתן להניח (ועל בסיס הנחה זו ניתנת החלטתי) כי המשיב 1 לא ישלים את הליך בחירת הזוכה, וודאי ההתקשרות עמו, בימים הקרובים, בטרם שיהיה סיפק בידי מי שידון בבקשה לסעד זמני בגדרי הערעור (שטרם הוגש) – לבחון את צדקת הבקשה, ביחס להמשך ההליך המכרזי, שלאחר הגשת ההצעות. יש לדון כאן איפוא רק בשאלה האם יש הצדקה לדחות את מועד הגשת ההצעות במכרז. התשובה לכך היא שלילית, הן במישור של מאזן הנוחות, הן במישור של סיכויי הערעור. נבהיר קביעה זו מיד בסמוך.

5.

מבחינת מאזן הנוחות, ברי כי עצם הגשת ההצעות במיתאר שלפנינו (במיוחד כאשר זהות המציעים הצפויים ידועה מראש לכל בעלי הדין) – איננה יוצרת פגיעה בלתי הפיכה במבקשת. למען הסר ספק, אינני נדרש כאן לשאלה האם בחירה בזוכה והתקשרות עמו לכשתתרחש היא בנסיבות הענין מהלך בלתי הפיך.

6.

מבחינת סיכויי הערעור – קשה לדון באלו, טרם שהוגש ערעור. ניתן עם זאת לציין כי טענות המבקשת שנכללו בעתירתה המקורית נדחקו בשלב זה על-ידה לקרן זווית במסגרת בקשתה למתן רשות ערעור, ואת קדמת הבמה תפסו טענותיה בעניין ניגוד העניינים הנטען של היועץ. בעניין אחרון זה אמנם אין חולק על החשיבות הרבה של טוהר ההליך המכרזי, ובכלל זה מניעת ניגוד עניינים של יועץ לעורך המכרז (בג"ץ 202/90 י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' משרד המשפטים , פ"ד מה(2) 282 (1990)). ברם פה מצא בית המשפט הנכבד קמא בפסק דינו המנומק, לאחר ששמע את טענות הצדדים, כי המבקשת לא ביססה את השגתה, קביעה שההתערבות בה לכאורה איננה פשוטה, ודאי לעת הזו.

7.

לנוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן צו ארעי נדחית. הבקשה למתן רשות ערעור – נמחקת. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.