בר"מ 5037/15 מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ נ. חברת החשמל לישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 12.7.2015 (עת"ם 2673-07-15, השופט א' קיסרי ), וכן בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה זו. בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שיאסור על חברת החשמל לישראל בע"מ, המשיבה 1 (להלן: חברת החשמל ) להתקשר עם המשיבות 2 ו-3 (להלן: המשיבות ) בהסכם מכוח מכרז.

2.

בחודש מרץ 2015 פרסמה חברת החשמל מכרז שעניינו אספקת שירותי אבטחה למתקן גז הממוקם באזור הים שמול תחנת הכוח "אורות רבין" בעיר חדרה. במכרז זה השתתפו שבעה מציעים, ובכללם המבקשת והמשיבות. עובר לפרסום המכרז ועד עתה המבקשת היא שסיפקה לחברת החשמל את שירותי האבטחה האמורים, לאחר שזכתה במכרז קודם, וסיום עבודתה מכוחו מתוכנן ליום 31.7.2015. ביום 26.5.2015 הודיעה חברת החשמל למבקשת כי לא נבחרה כזוכה במכרז החדש שנערך, וכי המשיבות הן שנבחרו לספק את שירותי האבטחה לאתר. המבקשת פנתה לחברת החשמל בטענות שונות לפיהן בחירת המשיבות כזוכות במכרז נעשתה שלא כדין. לאחר שטענותיה נדחו, ביום 1.7.2015 הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי על מנת שזה יצהיר כי ההחלטה לפיה המשיבות הן הזוכות במכרז מבוטלת, וכי היא צריכה להיות מוכרזת כזוכה במכרז. בד בבד עם העתירה הגישה המבקשת גם בקשה למתן צו ביניים, שכוונה לכך שיימנע מחברת החשמל להתחיל בהתקשרותה עם המשיבות בהתאם לתוצאות המכרז. בו ביום נתן בית המשפט המחוזי צו ארעי לטובת המבקשת, הורה על קבלת תשובתן של שלוש המשיבות – חברת החשמל והזוכות במכרז, וקבע דיון בבקשה ליום 12.7.2015. יצוין, כי בדיון הסכימו כל שלוש המשיבות לראות את הדיון בצו ביניים כדיון בעתירה עצמה, אך המבקשת לא הסכימה לכך.

3.

ביום 12.7.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו ביניים וביטל את הצו הארעי שנתן קודם לכן. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו בעניין זה כי סיכויי העתירה נמוכים, בשים לב לכך שהמבקשת לא צירפה לעתירה (ואף לא לבקשה לצו ביניים) את הצעתה במכרז ועם זאת ביקשה להכריז עליה כזוכה (בהפניה לבר"ם 863/07 אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (4.2.2007) (להלן: עניין אחים בן רחמים ). בית המשפט המחוזי התייחס גם לכך שהמבקשת העלתה בעתירתה טענות שיכולה הייתה לטעון עוד קודם שנודעו תוצאות המכרז, ושלגביהן אף ניתנה לה ולמשתתפות נוספות במכרז הבהרה על-ידי חברת החשמל. על כן נקבע כי היא מושתקת מלהעלותן כעת, לאחר שהפסידה במכרז. ביחס לשאר טענותיה של המבקשת כנגד המכרז, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהן נוגעות לשיקול דעתה של וועדת המכרזים, קביעות שבהן בית המשפט אינו נוטה להתערב.

4.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 14.7.2015 המבקשת הגישה בקשה לצרף לעתירה את הצעתה במכרז, ועל-פי החלטת בית המשפט המחוזי מאותו יום על שלוש המשיבות להגיב לכך תוך חודש ימים.

5.

ביום 19.7.2015 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנן, ובצדה בקשה לעיכוב ביצועה של החלטתו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי נקט בגישה "פורמליסטית יתר על המידה" בקביעתו כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם כי הצעת המבקשת במכרז לא צורפה לעתירה או לבקשה לצו ביניים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ממילא מדובר בפגם דיוני ניתן לריפוי, כפי שאף נקבע, על-פי הנטען, בעניין אחים בן רחמים . כמו כן, היא סבורה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, בשים לב לכך שיהא עליה לפטר את אנשי הצוות שלה ולפרק את מתקניה. לטענת המבקשת, למשיבות לא ייגרם נזק ממשי אם בקשתה תתקבל. כן נטען כי עיכוב הביצוע ישרת את האינטרס הציבורי בהתנהלות תקינה של חברת החשמל, שהיא חברה ממשלתית.

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות. ממילא דינה של בקשת עיכוב הביצוע להידחות גם כן.

7.

באופן כללי, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים (ראו למשל: בר"ם 3674/14 פוגיו בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 8 (9.6.2014)), ולא מצאתי כי יש במקרה זה טעם להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כידוע, בהחלטה בנוגע למתן צו ביניים נדרש בית המשפט לשני שיקולים: סיכויי העתירה ומאזן הנוחות (ראו למשל: בר"ם 6672/09 מילגם שירותים בע"מ נ' עיריית חדרה , פסקה ז' (23.8.2009); בר"ם 4434/11 פי.ג'י.אל הנדסה ותכנון תחבורה בע"מ נ' נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ , פסקה 6 (11.7.2011)). בין שני היסודות מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", בכפוף לכך שאת הבכורה יש לתת ליסוד של מאזן הנוחות (ראו למשל: בר"ם 2874/11 מלכה אנגלסמן ושות' – משרד עורכי דין נ' משרד האוצר – אגף החשב הכללי – מינהל הדיור הממשלתי , פסקה 8

(27.6.2011)). בענייננו, בית המשפט המחוזי התמקד בשאלת סיכויי העתירה, וקבע כי נמוכים הם. בנסיבות העניין, אינני נדרשת לשאלה זו בפירוט מאחר שמאזן הנוחות, אשר אליו התייחסה המבקשת אך בקצרה, אינו נוטה לטובתה כלל ועיקר. כבר נפסק לא פעם כי במכרז למתן שירותים, תפעול ואספקה, להבדיל מאשר במכרז הקמה, תהיה נכונות נמוכה יותר למתן סעד זמני, כיוון שאין מניעה, בכל שלב, להפסיק את ההתקשרות

(ראו למשל: בר"ם 6573/09 דוד שחר ובניו (1995) בע"מ נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה י"ד (3.9.2009); בר"ם 6942/10 מטיילי קריית שמונה בע"מ נ' עיריית צפת , פסקה 10 (26.10.2010); עע"ם 2915/12 ש.ו.ת. ורד בר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ , פסקה 9 (31.5.2012)).

8.

אף לא השתכנעתי כי האינטרס הציבורי נוטה לעבר מתן צו הביניים. מדובר במצב שכיח למדי, אשר בו מי שזכה במכרז קודם והפסיד במכרז שבא בעקבותיו טוען כי הפסדיו נובעים מהפסקת עבודתו ומפינוי השטח לזוכה במכרז. במקרים כאלה משמעות הענקתו של צו הביניים היא עיכוב הפינוי והמשך העבודה על-פי המכרז הישן, על משמעויותיו הכלכליות, וזאת ללא זכות קנויה לכך, דבר העומד בניגוד לאינטרס הציבורי (וראו: בר"ם 2389/08 האפט ייעוץ וניהול בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים , פסקה 5 (15.4.2008); בר"ם 3848/08 שלום חדד נ' מדינת ישראל-משרד החקלאות ופיתוח הכפר , פסקה 8 (1.5.2008); עע"ם 8832/11 י.ר.א.ב שרותי נוי 1985 בע"מ נ' עיריית חיפה , פסקה 8 (23.1.2012)).

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבות, אין צו להוצאות.