בר"מ 5041/15 אלהאם זידאן נ. רשות האוכלוסין וההגירה

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ברע"מ 35062-07-15, שניתנה על-ידי כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן .

2.

בהחלטתה מיום 19.7.2015, דחתה כב' השופטת אגמון-גונן את בקשתו של המבקש 2 (להלן: המבקש ), שהינו נתין ניגריה, לעכב את הרחקתו מישראל, על מנת שיוכל להשלים את הסדרת מעמדו בישראל, מכוח " נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים " (להלן: הנוהל ). ההחלטה לדחות את הבקשה נומקה בכך שהמבקש אינו מציית להחלטות קודמות שניתנו על-ידי ערכאות שיפוטיות שונות, להרחיקו מישראל. וזאת, בשעה שהבקשה שהוגשה על-ידי המבקשים להכיר בהם כבני זוג " נסגרה ", מאחר שהם לא המציאו את המסמכים הדרושים להוכחת טענותיהם. יצויין, כי המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) הינה אזרחית ישראלית גרושה, ואם ל-6 ילדים. עוד ראוי לציין בפן העובדתי, כי המבקש נכנס לישראל, לראשונה, בחודש מאי 1998 בשם בדוי, ובחודש פברואר 2005 הורחק מישראל לאחר ששהה בארץ שלא כדין. בחודש מרץ 2006 שב המבקש ונכנס ארצה, וגם הפעם בשם בדוי, ובחודש אוקטובר 2007 הורחק בשנית מישראל. ביום 15.2.2008, נכנס המבקש בשלישית לישראל ומאז הוא שוהה בארץ שלא כדין.

3.

כאמור, ההחלטות שניתנו בעניינו של המבקש, לפיהן הוא יוכל להסדיר את מעמדו גם מארץ מולדתו – ניגריה, לא כובדו, וכיום הוא שב ומבקש לעכב את הרחקתו מישראל, בטענה כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך.

4.

בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה על-פי הכללים שעניינם מתן סעד זמני לתקופת הערעור, היינו סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי סיכויי הערעור הינם קלושים, לנוכח התנהלותם של המבקשים ובעיקר התנהגותו של המבקש, אשר פעם אחר פעם נכנס לישראל בשם בדוי ואף כיום הוא שוהה במדינה שלא כדין. אשר למאזן הנוחות, צויין בהחלטת בית המשפט המחוזי כי אין כל מניעה לבצע את ההליכים הדרושים במסגרת הנוהל, גם כאשר המבקש שוהה מחוץ לישראל, וככל שהדבר יהיה נחוץ, ניתן יהיה לאשר את חזרתו לישראל לצורך עריכת הבירורים הדרושים.

5.

בבקשה שלפניי, שהתקבלה היום - 19.7.2015, התבקשתי ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ובצידה בקשה למתן צו ארעי שמטרתו לעכב את הרחקתו של המבקש מישראל, אשר, כנטען, אמורה להתרחש הלילה, בחצות. נטען בבקשה, כי מתקיימות במקרה דנן אמות המידה שנקבעו בבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור אדר בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) למתן רשות ערעור. ועוד נטען, כי בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, סיכויי הערעור הינם טובים, ומעבר לכך מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו של המבקש. זאת שכן, הרחקתו מישראל תמנע אפשרות מעשית לברר כיאות את בקשתם של המבקשים, ליתן למבקש מעמד בישראל, מכוח הנוהל.

דיון והכרעה

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה, ועיינתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה אינה עונה על אמות המידה למתן רשות ערעור, בהתאם להלכת חניון חיפה (וראו גם: רע"פ 4424/15 צארניאק נ' מדינת ישראל (6.7.2015); רע"פ 4584/15 משארה נ' מדינת ישראל

(6.7.2015)), שכן היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגייה ציבורית רחבת היקף החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. כמו-כן, לא קיים חשש לעיוות דין או אי-צדק שעלול להיגרם למבקשים, ובכלל זה גם למבקש עצמו. מטעם זה בלבד, ניתן היה לדחות את הבקשה שלפניי.

7.

ואולם, גם לגופו של עניין אינני סבור כי יש מקום להיענות לבקשה. יש להזכיר, בראש ובראשונה, כי המבקש נכנס לישראל, פעם אחר פעם, שלא כדין, ובשם בדוי, וכבר פעמיים הוא הורחק מישראל, אך למרות זאת הוא חזר ונכנס בשלישית למדינה. מאז חזרתו האחרונה של המבקש, ביום 15.2.2008, הוא שוהה שלא כדין, ובסך הכל מזה כ-7 שנים בישראל. המבקשים פנו להסדרת מעמדו של המבקש בישראל, מכוח הנוהל, בתחילת שנת 2014, אך בקשה זו " נסגרה " ביום 7.4.2014, מאחר שהמבקשים לא הגישו את מלוא המסמכים בהתאם לנוהל, ומאז לא חודשה הבקשה, ומטבע הדברים גם לא נדונה. בנסיבות אלה, משהמבקשים לא עשו מאמץ סביר מצידם להראות כי הם עונים על דרישות הנוהל, ולא הוכיחו את כנות הקשר הזוגי ביניהם, אין כל סיבה להשלים עם המשך שהייתו הבלתי חוקית של המבקש בישראל.

לאור האמור, הנני סבור, כמו בית המשפט המחוזי, כי סיכויי הערעור אינם מבטיחים, ובאשר למאזן הנוחות השתכנעתי כי לא ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, ככל שהוא ישהה מחוץ לגבולות המדינה. במקביל תוכל המבקשת, אם תרצה בכך, להשלים את החסר מבחינת הנוהל, על מנת לאפשר למבקש לחזור לארץ, כבן זוגה של המבקשת, שהיא, כאמור, אזרחית ישראלית.

8.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת, ועל המבקש לצאת את ישראל לאלתר, כפי שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.