בר"מ 5117/11 קשת שלטים בע"מ נ. עיריית פתח תקווה

1.

המשיבה 1 (להלן: העירייה ) פרסמה בשנת 2007 מכרז שעניינו ייצור והחזקה של שלטי חוצות. המבקשת הוכרזה כזוכה במכרז. בשלב זה החלה מסכת התדיינות ארוכה בשאלה מי היתה צריכה לזכות לפי דין במכרז, מסכת שמציעות שונות במכרז יזמו אותה, ואשר לפרטיה אין צורך להידרש כאן. סופה הוא בהיוותרות המבקשת כמציעה יחידה במכרז, החלטה של העירייה מסוף שנת 2010 להתקשר עם המבקשת בחוזה, ופסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז לבטל את החלטת ההתקשרות ולהורות למשיבה 3 (להלן: מועצת העיר ) לקיים דיון חוזר בהחלטה, וזאת בגדרי עתירתה של מתחרה של המבקשת (עת"ם 48340-12-10 מדיה קונטרול נ' עיריית פתח תקווה (לא פורסם, 26.4.2011). מועצת העיר אכן התכנסה, בתאריך 1.6.2011, והחליטה – חרף עמדתה של ועדת המכרזים בעניין – כי נוכח חלוף הזמן הרב מפרסום המכרז, אין מקום עוד לאשר את ההתקשרות בהתאם לאותו מכרז, ותחת זאת יש לצאת במכרז חדש (להלן: ההחלטה ).

2.

המבקשת הגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז עתירה מינהלית כנגד ההחלטה של מועצת העיר. בגדרי העתירה היא עתרה לצו ביניים ולסעד ארעי במעמד צד אחד, שיאסור על מימוש ההחלטה, ובפרט – פרסום מכרז חדש. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של בית המשפט (כב' השופט י' שינמן ) מתאריך 30.6.2011, שקבע כי בהיעדר טענה בבקשה לסעד ארעי כי בכוונת העירייה לצאת במכרז בימים הקרובים, אין מקום ליתן סעד במעמד צד אחד, וכל עוד לא יוחלט אחרת – הבקשה לסעד זמני תידון בדיון המוקדם בעתירה, שנקבע לתאריך 6.11.2011. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה, כמו גם להקדמת מועד הדיון, וזו נדחתה בתאריך 5.7.2011, בנימוק כי אין הצדקה שבית המשפט יוציא תחת ידיו צווים תיאורטיים, ובפרט צו מניעה זמני.

3.

המבקשת משיגה עתה בפניי על שתי החלטותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וגורסת כי יש מקום למתן סעד זמני, עד להכרעה בעתירתה. בבקשתה היא סוקרת באריכות את סיכוייה הטובים, לשיטתה, לקבלת עתירתה. בקיצור נמרץ היא מבארת מדוע מאזן הנוחות נוטה, לדעתה, לטובתה: זאת, שכן בהיעדר צו, עלולה העירייה לפרסם מכרז חדש, ולחלופין – להתקשר עם מאן דהוא בהסכם נשוא המכרז בפטור ממכרז.

4.

המשיבים, בתגובתם, מבארים מדוע לדעתם קלושים סיכוייה העתירה להתקבל.

לעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי אף אם העירייה אמורה לפרסם מכרז חדש, לא קיימת כל החלטה על פרסומו כיום, וככל שיפורסם מכרז – לא תהא כל מניעה מצד המבקשת לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, הדן בעתירתה.

5.

דין הבקשה – להידחות . למבקשת אין כל צורך אמיתי בצו המבוקש על-ידה. לעת הזו, אין העירייה צפויה לפרסם מכרז חדש. ככל שתחליט העירייה לפרסם מכרז חדש, ואפילו תעשה כן בפועל, אין אנו יודעים בשלב זה מה יהיו תנאיו וכיצד יימסר למתעניינים בו על ההליכים שנקטה המבקשת והשפעתם על המכרז. מכאן שכאשר יתפרסם המכרז, ונוסחו לא יהיה להנחת דעתה של המבקשת, הדרך תהיה פתוחה בפניה לעתור אז לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה לעיכוב הליכי המכרז. הדברים עולים בצורה הברורה ביותר אף מההחלטות, מושא הבקשה שבפניי, החלטות שבגדרן אין אפילו הכרעה בשאלת הסעד הזמני, אלא רק סירוב לתיתו בתקופה שעד לדיון המוקדם, תקופה שבמהלכה אין כל ודאות שיפורסם מכרז חדש. זאת ועוד – לא ברור כלל ועיקר איזה נזק ייגרם למבקשת בתקופת הביניים שעד פרסום המכרז, ולא ברור אף מדוע עליה להטריח כבר עתה את בתי המשפט בדיון בשאלת צדקתם של צווים זמניים, שאין בהם צורך לעת הזו.

6.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.