בר"מ 5119/13 שועה כחלון נ. עיריית נתניה

1.

המבקש מפעיל סככה לממכר אבטיחים בנתניה (להלן: הסככה ). המשיבה הוציאה מספר צווים לפי חוק עזר לנתניה (שמירה הסדר והניקיון), התשמ"ג-1982, שבהם הורתה על סילוק הסככה (צו מספר 23/09 מיום 23.3.2009; צו מס' 25/09 מיום 4.8.2009). בעקבות דין ודברים בין הצדדים, נדחה ביצוע הצווים מעת לעת. ביום 22.4.2013, נשלח אל המבקש בשנית צו לסילוק הסככה. למחרת אותו יום, פנה המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה בבקשה לבטל את הצו. ביום 26.5.2013 נדחתה הבקשה בשל חוסר סמכות עניינית, וניתנה למבקש ארכה עד ליום 1.7.2013 לשם פנייה לערכאה המוסמכת. ביום 26.6.2013, הגיש המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד. בעתירה נטען, בין היתר, כי חלף מועד ביצוע הצו ולא ניתן להפעילו; כי לא ניתנה למבקש זכות טיעון; כי הוא פעל להשגת היתר; כי המשיבה פועלת בחוסר תום לב ומתעלמת מהבטחה שלטונית שניתנה לו בנדון. בד בבד עם הגשת העתירה התבקש גם צו ביניים, לעיכוב ביצוע צו הסילוק עד להכרעה בעתירה. בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט א' יעקב ) הורה למבקש להבהיר מדוע הוגשו העתירה והבקשה לצו ביניים בחלוף חודש ימים מהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, פרק זמן קצר לפני פקיעת עיכוב הביצוע שניתן במסגרת החלטה זו. המבקש השיב כי העיכוב בהגשת העתירה נבע מעניינים הנוגעים להסדרת ייצוגו. בהתאם להחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, הגישה העירייה את התייחסותה בנושא השיהוי שנפל לכאורה בהגשת העתירה והבקשה לצו ביניים, וגם התייחסות לגופן של הטענות שהועלו בהן. במסגרת תשובתה, טענה העירייה כי אין ממש בעתירת המבקש, שאף אינו טוען לזכויות כלשהן בסככה, אך הסכימה לעכב את ביצוע צווי הסילוק עד לחודש אוקטובר 2013, בכפוף להפקדת ערבות כספית.

2.

בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט א' יעקב ) דחה את הבקשה למתן צו ביניים בהחלטה מיום 8.7.2013, לאחר שמצא כי העתירה והבקשה לצו ביניים הוגשו בשיהוי, בסמוך לתום המועד שקצב בית המשפט לעניינים מקומיים. בקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 11.7.2013.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, המבקש טוען כי לא היה מקום לדחות את הבקשה לצו ביניים על הסף מחמת שיהוי, שכן זו הוגשה במסגרת פרק הזמן שניתן למבקש בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, והעיכוב בהגשה נבע מעניינים הקשורים להסדרת ייצוגו. לגופם של דברים, הפנה המבקש לטענות שהעלה בעתירתו ובבקשה לצו ביניים. בעקבות החלטתי מיום 18.7.2013 הודיעה העירייה כי היא מסכימה לראות בתגובה שהוגשה לבית המשפט המחוזי כתשובה לבקשה דנן. בנוסף, הסכימה העירייה לדיון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפי רשות שניתנה. כל זאת, תוך שמירת טענותיה לדיון בעתירה לגופה בבית המשפט לעניינים מינהליים.

4.

לאחר בחינת הבקשה והמסמכים שהוגשו לבית המשפט לעניינים מינהליים, החלטתי לדון בבקשה כבערעור שהוגש לפי רשות שניתנה. דין הערעור – להתקבל . כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני שיקולים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות" (בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב (20.12.2010)). ככלל, במסגרת הבחינה, ניתנת הבכורה לשיקולי "מאזן הנוחות" (ראו: בר"ם 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (9.8.2010)). בצד האמור, האיזון בין שני השיקולים נעשה במסגרת "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא כי ככל שסיכויי העתירה גבוהים כך, ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך.

5.

בהחלטת בית המשפט קמא לא נבחנו השיקולים האמורים, שכן הבקשה נדחתה אך ורק מחמת שיהוי. לא מצאתי כי השיהוי שנפל בהגשת העתירה הצדיק את דחיית הבקשה לצו ביניים על הסף, ללא בחינת השיקולים האמורים. זאת במיוחד, לאחר שכבר עמדה בפני בית המשפט תגובת העירייה לעתירה לגופה עם התייחסות קונקרטית לבקשה לצו ביניים. זאת ועוד, בתגובת העירייה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, היא אף הסכימה לדחיית הפינוי בכפוף להפקדת ערבות כספית להבטחת הפינוי (סעיף 26 לתשובת העירייה). בשלב הנוכחי, לא מצאתי לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי העתירה, שכן די בשיקולי מאזן הנוחות כדי להביא למתן צו הביניים המבוקש. בשים לב להסכמת העירייה, ונוכח העובדה שמדובר בהותרת המצב הקיים על כנו מזה שנים לתקופה קצרה נוספת, מצאתי כי יש מקום ליתן צו ביניים בכפוף להפקדת ערבות כספית להבטחת הפינוי.

6.

הערעור מתקבל אפוא. הצו הארעי שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 18.7.2013 יעמוד בעינו עד להכרעה בעתירה, בכפוף להפקדת 10,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עד ליום 18.8.2013, שישמשו להבטחת הוצאות הפינוי ככל שתידחה העתירה. אם לא יופקד הסכום האמור – יפקע הצו שניתן.

בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.