בר"מ 5172/04 י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבניין (1997) בע"מ נ. מנהל מקרקעי

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופט י'

זפט ) מיום 19.5.04, אשר דחה את בקשת המבקשת לצו ביניים שימנע מימוש זכיית המשיבות 2 – 3 (להלן: המשיבות ) במכרז פומבי מס' מר/294/2003 לתיירות ונופש בגן רווה, שפורסם על-ידי מנהל מקרקעי ישראל, להקצאת מגרש מס' 2009 בגוש 5275, חלקות 11-12, 14-17 ו – 19.

כעולה מן הבקשה, ביום 18.4.04, הוא המועד האחרון להגשת הצעות למכרז, הוגשו שתי הצעות למכרז. האחת של המבקשת ואילו השנייה של המשיבות 2 – 3 ביחד. הצעתן של המשיבות הייתה גבוהה יותר ולפיכך, ביום 21.4.04 הוכרזה הצעתן כהצעה הזוכה במכרז.

לטענת המבקשת, לא עמדו המשיבות בתנאי המכרז ביחס לערבות הבנקאית הנדרשת. סעיף 2 לתנאי המכרז, כך נטען, קבע כי להצעה יצורף פיקדון בסכום של 800,000 ש"ח, בהמחאה או בערבות בנקאית אחת בלבד. המשיבות, לעומת זאת, הגישו שתי ערבויות בנקאיות, על-סך 400,000 ש"ח כל אחת. שתי הערבויות, כך נטען, הוצאו על-ידי המשיבה 2 כחייבת, ואילו המשיבה 3 כלל לא צוינה כחייבת בערבויות הבנקאיות.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את בקשת המבקשת לצו ביניים במסגרת העתירה המנהלית שהגישה, בקבעו כי הפגם שבצירוף שתי ערבויות בנקאיות במקום אחת הנו פגם טכני בלבד, שאין בו כל פגיעה בעיקרון השוויון, שכן לא הקנה למשיבות כל יתרון על-פני מציעים אחרים. כן קבע כי הערבויות הנדונות שימשו פיקדון ונועדו לגביה על חשבון התמורה ולא להבטחת עמידת המציעות בהצעתן, ועל כן אין חשיבות לשאלה לבקשת מי הוצאו הערבויות. לאור האמור קבע בית המשפט קמא כי אין העתירה, כשלעצמה, מגלה סיכויי זכייה. לכך הוסיף בית המשפט כי העתירה נועדה בכל מקרה לכישלון בשל אי השבת הערבות הבנקאית של המבקשת שהוחזרה לה, וכלל לא ברור אם לא הוחזרה לבנק הערב ובוטלה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחים לה, שוכנעתי כי דינה להידחות, מטעמיו של בית משפט קמא. מבלי להיכנס לשאלת השבת הערבות הבנקאית וביטולה, הרי שעל פניו נראה כי סיכויי העתירה קלושים ודי בכך כדי לדחותה. הפגם בערבות עליו מצביעה המבקשת, איננו יורד לשורשו של עניין ואיננו משליך על עיקרון השוויון בין המציעים במכרז. לפיכך, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית.