בר"מ 5178/09 צבי כהן ואחיו קבלנית לעבודות עפר ופינוי אשפה בע"מ נ. עיריית

1.

לפני "בקשת רשות ערעור" דחופה המכוונת כנגד החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב מתאריך 7.6.2009 (כב' השופטת ש' גדות ) שלא לאשר הסדר פשרה בין המבקשת לבין הצדדים האחרים להליך ב-עת"מ 3231/08. מפאת לוח הזמנים הקצר (דיון בעתירה, נשוא בקשת רשות הערעור, אמור להתקיים כבר בתאריך 29.6.2009) לא ארחיב יתר על המידה ואסתפק בתיאור קצר ותמציתי של הרקע לבקשה.

2.

המבקשת הגישה עתירה מנהלית ( עת"מ 3231/08) כנגד המשיבות 5,4,2,1 ו-6 לאחר שהמשיבה 1 (להלן – עיריית נתניה ) החליטה לבטל מכרז לביצוע עבודות שונות לפינוי פסולת בעיר, שבו היתה אמורה המבקשת לזכות, לטענתה, ברכיבים מסוימים מן העבודות (יחד עם אחרים, ביניהם המשיבה 5, שזכו במרכיבים אחרים). בעוד העתירה הנ"ל מתנהלת, החליטה עיריית נתניה לפרסם מכרז נוסף, שבו השתתפה לראשונה המשיבה 3. בקשתה של המבקשת לצו ביניים שימנע את עריכת המכרז השני (בש"א 30388/09) נדחתה וגם בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית משפט זה נדחתה על ידי חברתי, השופטת מ' נאור , אולם נאמר כי די בכך שהעירייה תיידע את המציעים במכרז החדש על ההליכים המתנהלים (ראו: בר"ם 1230/09 צבי כהן ואחיו חברה קבלנית לעבודות עפר ופינוי אשפה נ' עיריית נתניה

(לא פורסם, 9.2.2009)). בינתיים נבחרה המשיבה 2 כזוכה במכרז השני. כן נקבע כי המשיבה 3 לא עמדה בתנאי המכרז האמור, והיא הגישה לפיכך עתירה כנגד פסילתה במכרז השני (עת"מ 1546/09) .

3.

בתאריך 5.4.2009 נחתם הסכם פשרה בין המבקשת לבין עיריית נתניה והמשיבה 2, במסגרת עת"מ 3231/08. על פי הסכם הפשרה יימסרו למבקשת לביצוע אותם חלקי המכרז בהם היתה זוכה לו הצליחה בעתירתה, תוך הפחתה של מחירי הצעתה במכרז האמור. חלקים אחרים של העבודות, נשוא המכרז, יימסרו לביצוע למשיבה 2, אגב העלאת התמורות המובטחות לה בהשוואה לאלו שנדרשו על ידה במכרז השני. בית המשפט הנכבד קמא ערך דיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה, כאשר בגדרו איפשר בית המשפט הנכבד למשיבה 3, שהגישה בקשת הצטרפות כצד לעתירת המבקשת במסגרת עת"מ 3231/08 – לטעון כנגד חוקיות הסכם הפשרה. בית המשפט הנכבד קמא החליט לבסוף לדחות את הבקשה לאישור הסדר הפשרה, בין השאר, מן הטעם ש"הסדר הפשרה מאפשר לעיריית נתניה לבטל תוצאת מכרז שהתנהל, לכאורה, כדין והתנהלות זו היא בלתי תקינה" (פיסקה 12 להחלטה).

בקשת רשות הערעור שלפני מכוונת כנגד ההחלטה האמורה. המבקשת טוענת כי ההחלטה שגויה, שכן היא מחייבת, כביכול, את הצדדים להמשיך להתדיין – בניגוד לרצונם. כן טוענת המבקשת כי הנמקת בית המשפט הנכבד קמא איננה מספקת.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעה מטעם המבקשת (שהוגשה בהתאם להחלטתי מתאריך 22.6.2009) וכן בהודעות שהתקבלו מטעם המשיבים (בהתאם להחלטתי מתאריך 23.6.2009), מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות על הסף . ההחלטה הנתקפת על ידי המבקשת בבקשתה איננה באה בגדרי ההחלטות המנויות בסעיף 12 ל חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן – חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים ) , שעליהן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. סעיף 12, שתוקן והורחב לאחרונה, קובע רשימה סגורה של החלטות שרק עליהן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור. החלטה בבקשה לאישור הסדר פשרה, איננה באה בגדר אף אחת מאלה (השוו למשל: בר"ם 7911/07 ורד בר גינון ופיתוח בע"מ נ' המועצה המקומית אבן יהודה (לא פורסם, 22.10.2007)).

5.

כאן המקום להעיר כי לאחר הגשת הבקשה, איפשרתי למבקשת להבהיר כיצד לשיטתה נכללה הבקשה שבפני בגדרי אותן החלטות המנויות

בסעיף 12 והמבקשת הסתמכה, בין היתר, על פסק הדין ב-עע"מ 6523/07 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' צוקי ארסוף בע"מ (לא פורסם, 6.9.2007) (להלן – עניין צוקי ארסוף ). ההחלטה שנתקפה שם היתה החלטה שלא לצרף את המערערת שם כצד להליך בבית המשפט לעניינים מנהליים. בפסק הדין נאמר כי על החלטה זו (שלא לצרף מבקש כצד להליך) הערעור הוא מיידי ובזכות, שאם לא תאמר כן, לא ניתן יהיה לתקוף אותה החלטה כלל. פסק דין זה התבסס על פסק הדין שניתן ב-בר"ם 2805/06 מזרחי נ' עמידר החברה לשיכון ישראל בע"מ

(לא פורסם, 12.7.2006) (להלן – עניין מזרחי ), שבו נאמר כי יש זכות לערער על החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד. ההחלטה ב עניין מזרחי הנ"ל, כמו גם ההחלטה ב עניין צוקי ארסוף , עסקו בהחלטה "הסותמת את הגולל על ההליך כולו", במשמעות דבריה של חברתי, השופטת מ' נאור , ב-בר"ם 7026/06 פארח נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נצרת (לא פורסם, 15.11.2006). השגה על החלטה כזו במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, לא תהיה אפקטיבית, וזהו הטעם לכך שניתן לערער עליה בזכות ובאופן מיידי. המצב שלפנינו שונה: המדובר בהחלטה אחרת, שאיננה סותמת את הגולל על המשך ההליך (ובדיוק על כך מלינה המבקשת), והמבקשת תוכל להשיג עליה בגדרי ערעור על פסק הדין, ככל שתחפוץ בכך (למען הסר ספק – אינני נדרש כאן לשאלה מהו הדין בהקשר זה ביחס ל אישור הסדר פשרה, על אף התנגדות צד כלשהו). יתר על כן, למבקשת צומח כאן אפילו יתרון דיוני מסוים מהמצב שנוצר: אם פסק הדין הסופי בעתירה יהיה לטובתה ויינתן לה סעד טוב יותר מבחינתה, לעומת אישור הסדר הפשרה, היא ודאי לא תחפוץ לערער על פסק הדין. מאידך גיסא, אם העתירה תידחה, ממילא שמורה לה הזכות לערער על פסק הדין ובערעור היא תוכל להעלות את הטיעון בדבר אי אישור הסדר הפשרה, ככל שתבקש לעמוד עליו.

6.

בשולי הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, אעיר כי הסדר הפשרה שגובש מעורר, על פניו, שאלות לא-פשוטות, לכאורה, במישור דיני המכרזים ודיני ההגבלים העסקיים כאחד. לכן יתכן כי דווקא העובדה שהוא לא אושר – אולי נותנת למי שביקשו להתקשר במסגרתו הזדמנות לשיקול נוסף, וד"ל – זאת בצד הזכויות והפעולות המשפטיות האחרות, שלא נגרעו מהצדדים.

7.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עו"ד של המשיבה 3 בסך 10,000 ש"ח.