בר"מ 5321/19 אלכסי טורצינסקי נ. משרד הבינוי והשיכון

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 21.7.2019 (48718-07-19, השופטת א' שטמר ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שהוגשה בד בבד עם העתירה שהגיש המבקש.

2.

ברקעה של הבקשה דנן מצויה מחלוקת הנוגעת להחלטות שהתקבלו בעניין חיובו של המבקש, המתגורר בדירה של דיור ציבורי המנוהלת על-ידי חברת עמידר, המשיבה 2 (להלן: עמידר ), בהתאם לנהליו של משרד הבינוי והשיכון, הוא המשיב 1. בשנת 1999 אושרו המגורים בדירה זו למבקש ולאמו (להלן: האם ), שעמה נחתם חוזה השכירות בשנת 2000. המבקש ואמו התגוררו יחד בדירה עד אשר בשנת 2017 האם עברה להתגורר במוסד סיעודי. בהמשך לכך המבקש נדרש לחתום על חוזה שכירות חדש, שבו הועמד שכר הדירה החודשי על סכום של כ-2,600 שקלים (לעומת סכום של כמה מאות שקלים ששולמו לדבריו קודם לכן). המבקש חתם על חוזה זה בחודש פברואר 2019.

3.

בעתירה שהוגשה ביום 21.7.2019 המבקש העלה טענות כנגד ההתייחסות אליו כ"דייר ממשיך" שזכותו נגזרת מזו של דייר קודם, ובהתאם לכך כנגד גובה חיובו לפי החוזה החדש. להשלמת התמונה יצוין כי המבקש פנה בעבר בעניין זה לעמידר, כמו גם לנציב תלונות הציבור, אולם פניותיו נדחו. בשלב זה, וכמוסבר להלן, אינני צריכה להידרש לכלל הפרטים הנוגעים בכך.

4.

כאמור בפתח הדברים, בצד העתירה המבקש הגיש בקשה למתן צו ביניים, ובה עתר לכך שעמידר תימנע מגביית שכר הדירה החודשי שנקבע בחוזה השכירות החדש עד להכרעה בעתירה. כמו כן המבקש עתר לכך שייקבע דיון בעתירה במועד קרוב.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצו ביניים, מבלי שהורה על הגשת תשובה לה. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא עושה כן בשים לב לכך שהסעדים הזמניים שהמבקש עותר להם נובעים ישירות מן החוזה העומד במוקד העתירה, ואין מקום לתתם מראש במסגרת צו ביניים. זאת, כך נקבע, בפרט כאשר המבקש לא הבהיר בבקשתו מדוע הוא זכאי לקבלת הסעד הזמני ומדוע עתר לו "בשיהוי כה רב". לצד זאת, צוין בהחלטה כי "מומלץ" לדון בעתירתו של המבקש מוקדם ככל האפשר לאחר פגרת בתי המשפט.

6.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו, בהדגישו את קשייו הכלכליים ובהקשר זה את חששו מהתמשכות ההליכים (הגם שעד למועד הגשת העתירה עלה בידו, במאמץ, לשלם את שכר הדירה החדש כסדרו).

7.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובה.

8.

בראש ובראשונה יש לומר כי הבקשה נדחית מאחר שאינה עומדת באמות המידה המצמצמות להתערבות בהחלטות שעניינן מתן צו ביניים (ראו למשל: בר"ם 5771/18 חכון נ' עמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ , פסקה 9 (2.8.2018)) אכן, המבקש טוען לקושי כלכלי, שאינני מקלה בו ראש, אולם בשים לב לפרק הזמן שחלף ולדברי בית המשפט המחוזי באשר לקביעתו של מועד הדיון בעתירה, אין לומר שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. לא למותר לציין כי במקרה זה אף לא צפוי קושי בהשבת הכספים, ככל שיהיה בכך צורך בעתיד.

9.

בצד האמור, ובהיבט של סיכויי העתירה, אציין כי עיון בעתירה מלמד כי היא מעוררת בין היתר אף שאלה של סמכות עניינית, דהיינו האם עתירה, להבדיל מאשר הליך אזרחי, היא ההליך המתאים בנסיבות העניין. אולם, הדברים נאמרים מבלי לקבוע מסמרות מאחר שאינם בפני.

10.

כך או כך, הנחתי היא שאם המבקש לא יחזור ויפנה לבית המשפט המחוזי בבקשות הנוגעות להליך שנקט – ייקבע מועד לדיון בעתירה בהקדם, כפי שציין בית המשפט המחוזי.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.