בר"מ 5341/05 אליס אל מימוני נ. משרד הפנים

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' פוגלמן) מיום 1.6.05, לפיה נדחתה בקשת המבקשת 1 לעיון חוזר בהחלטה הדוחה את בקשתה לשחררה ממתקן משמורת בו היא שוהה מיום 25.5.05.

2.המבקשת 1 הינה אזרחית מרוקו. לטענתה, תוקף אשרת השהיה בישראל שניתנה לה בשנת 1997 לצורך עבודה בישראל כמטפלת סיעודית פג ביום 6.5.03. ומאז, היא מנסה להסדיר את הארכת שהייתה בארץ. במאמר מוסגר יצויין, כי מהצרופות לעתירה עולה כי עמדת המשיב היא כי המבקשת 1 נכנסה ארצה בשנת 1998 ושוהה בארץ שלא כדין מיום 1.12.02, אז פג תוקף האשרה שהיתה ברשותה. המבקש 2, אזרח ישראלי, הינו בן זוגה לחיים של המבקשת 1.

3.ביום 25.5.05 נעצרה, כאמור, המבקשת 1 על ידי מינהלת ההגירה והושמה במשמורת. בקשה לשחררה ממעצר נדחתה על ידי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין ועל כן הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניינה וכן בקשה לצו ביניים לשחררה ממעצר בערובה או בתנאים עד לבירור עתירתה.

הבקשה לצו ביניים נדחתה וכך גם בקשה נוספת שהגישה המבקשת לעיון מחדש בהחלטה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו בבקשה לצו ביניים, כי הערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין יוכל להישמע במסגרת ההליך העיקרי ואין מקום ליתן הסעד של שחרור המבקשת 1 במסגרת צו ביניים, כי אם בהליך העיקרי. בהחלטתו הורה בית המשפט למזכירות לקבוע מועד מוקדם לדיון בעתירה. מטעמים אלה נדחתה גם הבקשה לעיון חוזר.

4.דין הבקשה להידחות. היעתרות לבקשה לא יהא בה משום שימור המצב הקיים. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הסעד המבוקש במסגרת צו הביניים - ובמסגרת הבקשה שבפני - מן הראוי שייבחן, והכרעה לגביו תתקבל, במסגרת ההליך העיקרי. השופט פוגלמן הנחה לקבוע את הדיון בעתירה למועד מוקדם ככל הניתן ובטוחני שכך ייעשה.

הבקשה נדחית איפוא.