פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
5388/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
דהבייה יונס אסעד
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. הממונה על ביקורות הגבולות והמעברים במשרד הפנים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט) בתיק
עת"מ 45961-07-13 מיום 31.7.2013
בשם המבקשת:
עו"ד מג'יד חמדאן
בשם המשיבים:
עו"ד ליאורה וייס-בנסקי
החלטה
1.
המבקשת, אזרחית ארצות-הברית, הגיעה לישראל ביום 24.6.2013. הממונה על ביקורת הגבולות התנה את כניסתה בהפקדת ערבות בסך של 30,000 ש"ח לשם הבטחת יציאתה מהארץ כתנאי למתן אשרת ביקור לחודש ימים (ב/2). המבקשת הגישה עתירה לבית המשפט קמא שבמסגרתה ביקשה להאריך את תוקף אשרת השהייה עד לסיומו של הליך פלילי המתנהל נגדה בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים שעניינו עבירות בנייה, ושבמסגרתו קבוע דיון ליום 17.9.2013. עוד נתבקש כי יוסר שמה של המבקשת מרשימת מסורבי הכניסה לארץ. בד בבד עם הגשת העתירה, עתרה המבקשת למתן צו ביניים וביקשה להאריך את אשרת שהייתה עד להכרעה בעתירה, ולחלופין עד לסיום ההליך הפלילי בעניינה. בית המשפט קמא נתן סעד ארעי האוסר על הרחקת המבקשת מהארץ עד ליום 30.7.2013. בתשובתם לבקשה לצו ביניים שהוגשה לבית המשפט קמא, עמדו המשיבים על כך שהמבקשת תצא מהארץ עד ליום 1.8.2013, אך הסכימו לאפשר כניסתה לארץ ביום 16.9.2013 לצורך התייצבות לדיון בבית משפט השלום הקבוע למחרת. לאחר שעיין בבקשה ובתשובה, החליט בית המשפט קמא (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט ) לדחות את הבקשה לצו ביניים.
2.
הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 31.7.2013, מכוונת להחלטה זו. המבקשת טענה כי נוכחותה בארץ דרושה לצורך ההליך הפלילי בחודש ספטמבר הקרוב כמו גם לצורך דיון עם המאשימה בדבר הסדר טיעון חדש בהליך הפלילי, לאחר שנמצא כי היא לא כשירה לבצע מאסר בדרך של עבודות שירות שעליו הסכימו הצדדים בהסדר טיעון; כי יציאה מהארץ בו ביום, בשעה שעליה לשוב לארץ בעוד כחודש ומחצה, תכביד עליה, בין היתר בשים לב לגילה (המבקשת בת כ-70); וכי הערבות שהפקידה תבטיח את יציאתה בסיום ההליך. ביום 31.7.2013 נתתי סעד ארעי האוסר להרחיק את המבקשת מהארץ עד למתן החלטה אחרת והוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשה. תשובתם הוגשה היום.
3.
בתשובת המשיבים נטען כי מאז שנת 1993 שוהה המבקשת בישראל פרקי זמן ממושכים כמעט בכל שנה, כאשר בחלק מהשנים שהתה כאן ברוב ימות השנה, תוך שהיא יוצאת מישראל לפרקי זמן קצרים כשפגה תוקף האשרה שברשותה, ונכנסת אליה לאחר מכן. לטענת המשיבים, יש חשש ממשי מהשתקעות המבקשת בישראל, בין היתר מהטעם שילדיה מתגוררים כאן. הפעם הגיעה המבקשת למעבר הגבול בגשר אלנבי. במסגרת תשאול שנערך לה טענה המבקשת כי הגיעה לישראל לצורך חתונה של נכדתה שעתידה להתקיים ביום 4.7.2013; כי אינה יודעת כמה זמן תשהה בארץ; וכי יש לה עניינים בבית המשפט שעליה לסדר. כניסתה אושרה כמפורט לעיל. ביום 10.7.2013 התקיים דיון בעניינה של המבקשת בבית המשפט לעניינים מקומיים, ודיון המשך נקבע ליום 17.9.2013. לשיטת המשיבים, דין בקשת הרשות לערער להידחות מחמת סיכוייה הנמוכים של העתירה. המשיבים מציינים כי הסכימו להתיר את כניסת המשיבה לישראל ביום 16.9.2013, ובנסיבות אלו ניתן מענה לסעד המבוקש בעתירה. עוד נטען כי המבקשת לא הצביעה על טעם ממשי שיש בו כדי להצדיק את שהייתה בארץ ברציפות על למועד הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים. לטענת המשיבים, המדובר במי שמעוניינת לשהות בישראל זמן רב ככל האפשר וכי החשש מהשתקעותה בישראל הוא ממשי. לבסוף נטען כי המבקשת לא הצביעה על כל נזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מהעובדה שלא תשהה בישראל עד למועד הדיון בעניינה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. כידוע, במסגרת בקשה לצו ביניים ישקול בית המשפט שני שיקולים: מאזן הנוחות וסיכויי העתירה (בר"ם 6862/12 פלוני נ' שר הפנים , פסקה 7 (20.11.2012). מבין שני אלה מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה ( בר"ם 2841/12
עזרא נ' ראש עיריית הרצליה (16.4.2012)). בנסיבות דנן, ואף מבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכויי העתירה, שוכנעתי ששיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לקבל את הערעור וליתן צו ביניים כמבוקש. אין חולק כי דחיית בקשתה של המערערת לצו ביניים תייתר את הדיון בכל הנוגע לסעד שעניינה בהארכת אשרת שהייתה של המערערת לתקופה קצרה נוספת עד לדיון במשפטה הפלילי ביום 17.9.2013. אי-מתן צו ביניים לא יאפשר אפוא להושיט למערערת סעד אפקטיבי אם תתקבל עתירתה. מנגד, המשיבים לא הצביעו על נזק שייגרם אם יינתן צו ביניים שיקפיא את המצב הקיים לפרק זמן מוגבל עד להכרעה בעתירה. אף לא נטען כי אין די בערבות שהופקדה בסך של 30,000 ש"ח להבטחת יציאתה של המערערת מהארץ. במצב דברים זה, וכדי שלא לסכל את האפשרות ליתן למבקשת סעד אפקטיבי בהליך העיקרי אם תהיה עילה לכך, נוטה מאזן הנוחות למתן הסעד המבוקש. ככל שהמשיב סבור שיש מקום לקיים דיון בעתירה במועד מוקדם, פתוחה לפניו הדרך להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט קמא, אשר יפעל כחוכמתו.
5.
הערעור מתקבל אפוא. המערערת לא תורחק מהארץ עד להכרעה בעתירה. המשיבים ישאו בהוצאות המערערת בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ו' באלול התשע"ג (12.8.2013).
ש ו פ ט