בר"מ 5389/08 עלי אבו שיכה נ. איגוד ערים אזור דן

1.

המבקש הוא קבלן שפינה גזעי עצים מאתר חיריה בשש השנים האחרונות. בתחילת השנה פרסם המשיב 1 פניה לקבלנים בבקשה לקבל הצעות מחיר לרכישת ופינוי גזעי עצים מאתר חיריה החל ממועד תום ההתקשרות עם המבקש (ביום 30.5.2008). המשיב 2 הגיש את ההצעה הטובה ביותר, ולאחריו הגיעו ההצעות של המשיבה 3 והמבקש. בסעיף 7 ל"בקשה להצעת מחיר" שפרסם המשיב 1 נכתב ש"על המציע להיות בעל רשיון עסק כחוק ובעל רשיון להובלות כחוק". לטענת המבקש, המשיב 2 שהגיש את ההצעה הטובה ביותר לא עמד בתנאי זה בעת הגשת הצעתו. לטענתו פגם זה נפל גם בהצעת המשיבה 3, שהיא ההצעה הבאה בתור. לפיכך הגיש המבקש עתירה מינהלית להכריז עליו כזוכה במכרז, ועמה בקשה לצו ביניים האוסר על המשיב 1 לחתום על חוזה עבודה עם המשיב 2. המשיב 1 התנגד לבקשה לצו ביניים בטענה כי הדרישה לרשיון כאמור איננה תנאי סף במכרז ואין דרישה כי לקבלן הזוכה יהיה רשיון בעת הגשת ההצעה אלא במועד ביצוע העבודות בפועל. לחיזוק פרשנות זו טען המשיב 1 כי גם כשהמבקש הגיש את הצעתו שזכתה בשנת 2005 הוא היה ללא רשיון כנדרש, וזה ניתן לו רק לאחר שהגיש הצעתו. אשר למאזן הנוחות טען המשיב 1 כי למבקש אין כל זכות שבדין להמשיך לפנות את גזעי העצים לאחר תום ההתקשרות עמו. המשיב 2 אף הוא התנגד לבקשה לצו ביניים והציג "רשיון מוביל" על שם גורם מטעמו אשר יבצע עבורו עבודות באתר (ראו סעיף 19 לתגובה שהוגשה בבית המשפט קמא). עוד טען, במישור מאזן הנוחות, כי כבר התקשר עם חברת הובלות לשם ביצוע העבודות. המשיבה 3 לא הגישה תגובה לבקשה בבית המשפט קמא. יצוין כי המשיב 1 והמשיב 2 טענו כי המבקש והמשיבה 3 עשו קנוניה כדי לחייב את המשיב 1 להמשיך ולהעסיק את המבקש, בבססם טענה זו על כך שבא כוח המבקש הגיע למשרדי המשיב 1 בתחילה כמייצג של המשיבה 3 ורק לאחר מכן הגיש את העתירה בשם המבקש (סעיף 12 לתגובת המשיב 1 בבית המשפט קמא).

2.

בית המשפט לענינים מינהליים (כב' סגן הנשיא י' זפט) קבע ביום 10.6.2008 כי נוכח החשש לקנוניה, ומאחר והצעת המבקש אינה הבאה בתור לזכיה, והואיל וניתן להסב את הזכיה למבקש בכל עת ללא קושי, יש לדחות את הבקשה לצו ביניים.

3.

המבקש הגיש ביום 17.6.2008 בקשת רשות ערעור על החלטה זו, והיא הועברה ללשכתי רק לאחר השלמת הליכי העירבון ביום 13.7.2008. בבקשה טוען המבקש כי סיכויי העתירה גבוהים כיוון שדין שתי ההצעות האחרות, הן של המשיב 2 והן של המשיבה 3, להיפסל היות שלשניהם אין (או לא היה) רשיון כנדרש בעת הגשת ההצעות. לטענתו הוא היחיד שיש בידו את הרשיון הנדרש ולפיכך יש להכריז על הצעתו כזוכה. אשר לחשש לקנוניה טען כי מדובר בחשש בעלמא שלא בוסס והצהיר כי "מעולם לא היה שום תיאום בין המבקש לבין המשיבה מס' 3". אשר למאזן הנוחות טען כי ייגרם לו נזק רב אם לא יינתן צו הביניים, כיוון שהוא מחזיק בציוד יקר לצורך ביצוע העבודות וציוד זה לא מתאים לעבודה אחרת. לבקשה צורפו התגובות שהוגשו בבית המשפט קמא, ולא מצאתי מקום לבקש תגובות נוספות.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות מטעמי מאזן הנוחות, שהוא אבן הבוחן העיקרית בענייננו. מבלי להיכנס לשאלת סיכויי העתירה, ובפרט לשאלת סיווג התנאי שבמחלוקת כתנאי סף במכרז וקיומו, די בטעמו של בית המשפט המחוזי לפיו ניתן יהיה להסב את הזכיה למבקש ללא קושי אם תתקבל העתירה, כדי לדחות את הבקשה לצו ביניים. אכן, המדובר בביצוע עבודות תיפעול שוטף ובכגון דא ניתן יהיה "להפקיע" את ההתקשרות עם הקבלן החדש ולהורות שהמבקש הוא שיספק את השירות אם יזכה בעתירתו. זהו שיקול מכריע נגד מתן צו הביניים המבוקש (ראו בר"ם 2233/06 מפעת 1695 (1987) בע"מ נ' מועצה מקומית פרדסיה (לא פורסם, 20.3.2006); בר"ם 9760/06 רחמני ששון (אפיק) 1991 בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (לא פורסם, 27.11.2006)). אין בידי המבקש זכות קנויה להמשיך בביצוע העבודות מעבר לתקופת החוזה עמו, לא כל שכן תמורת הצעה גרועה מזו שזכתה (ראו בר"ם 2517/06 מידף שירותי קייטרינג ואירוח בע"מ נ' המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע"מ (לא פורסם, 17.4.2008); בר"ם 10908/07 חברת בטחון שרותים אבידר בע"מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם, 27.12.2007)) אשר לטענת המבקש בדבר הציוד שברשותו שלא יכול לשמש לעבודה אחרת, לא שוכנעתי שמדובר בענין בלתי הפיך: מדובר בפגיעה באינטרס כלכלי ואם תתקבל העתירה עומדת למבקש האפשרות לתבוע פיצוי בגין נזקיו, אם יוכחו (המשיב 1 אף הכיר באפשרות זו בסעיף 42 לתגובה לבקשה לצו ביניים שהוגשה בבית המשפט קמא). לסיום אעיר, כי בשלב הנוכחי לא מצאתי מקום לליבון טענות הצדדים בנושא הקנוניה. לא על עניין זה מבססת אני את החלטתי אלא על מאזן הנוחות, ומקומה בשל טענת הקנוניה בבירור עובדתי בבית המשפט המחוזי.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית.