פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 5396/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. קרן גדות ירדן
2. אריסטו ננוב
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט
לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי) בעמ"ן 5210-08-15
מיום 3.8.2015
בשם המבקשים:
עו"ד ראובן ליפקין
בשם המשיב:
עו"ד יצחק ברט
החלטה
1.
המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) היא אזרחית ישראל המתגוררת עם בעלה . המבקש 2 הוא אזרח בולגריה (להלן: המבקש , וביחד: המבקשים ). המבקש נכנס לישראל ביום 5.9.2014 בטענה כי הגיע לבקר חברים והונפקה לו אשרת תייר. ביום 7.10.2014, לאחר שפג תוקפה של אשרת התייר, הגישו המבקשים בקשה למתן מעמד בישראל למבקש בטענה כי הם מקיימים חיים משותפים בישראל מזה כחודש, וכי הקשר הזוגי ביניהם נרקם עוד טרם לכך. המשיב דחה את בקשתם משנמצא כי הקשר ביניהם אינו בלעדי היות והמבקשת עודנה נשואה לבעלה ומתגוררת עמו. נגד החלטה זו הוגש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ). בית הדין (כב' הדיין ד' ברגמן ) קבע ביום 16.7.2015 כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב, ומשכך על המבקש לעזוב את ישראל. בית הדין הוסיף כי המבקשת אינה מעוניינת להתגרש מבעלה ומשכך הקשר בינה לבין המבקש – המתקיים כאמור במקביל ותחת אותה קורת גג לנישואיה של המבקשת לבעלה – אינו בבחינת "קשר הראוי להגנת המשפט".
1.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, ובצדו הוגשה בקשה למתן צו ביניים שיורה למשיב להימנע מפעולת אכיפה נגד המבקש עד להכרעה בערעור. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) דחה ביום 3.8.2015 את הבקשה לצו הביניים וקבע כי נוכח היעדר הבלעדיות במערכת היחסים של המבקשים אין עילה להיעתר לבקשה.
2.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט שלא הורה על מתן צו ביניים משום שאי מתן הצו יגרום לשינוי המצב הקיים עקב הרחקת המבקש מן הארץ ועלול לפגוע בזכות העמידה של המבקשים בערעורם; כאשר מן העבר השני למשיב לא ייגרם נזק, זאת מכיוון שהמבקשים הפקידו ערבון כספי להבטחת יציאתו של המבקש מן הארץ ככל שיידחה ערעורו. המבקשים מוסיפים כי המבקשת אינה יכולה להתגרש מבעלה עקב מצבו הרפואי שהותיר אותו חסר כשרות משפטית ליתן גט, וכי שגה בית המשפט קמא שלא נתן לכך משקל בהחלטתו.
3.
ביום 6.8.2015 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על נקיטת הליכי אכיפה נגד המבקש כמו גם על איסור חילוט הערבון שהפקיד בקופת בית הדין עד להחלטה אחרת, והתבקשה תשובת המשיב. בתשובתו טען המשיב כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא הן מהטעם שסיכויי הערעור של המבקשים נמוכים, הן מהטעם שמאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה. נטען כי לו יתקבל ערעור המבקשים, יוכל המבקש לשוב לישראל ולשהות בה כדין; וכי הרחקתו מישראל לא תסכל את ערעורו. המשיב מוסיף כי המבקשים לא הראו כי נעשו מאמצים מטעם המבקשת להתגרש מבעלה;
כי טענותיה באשר למצבו הבריאותי נטענו בעלמא; וכי לפי הודאותיה שלה היא אינה מעוניינת להתגרש ממנו. משכך, הקשר בין המבקשים אינו ייחודי ואף ביגמי במהותו ומצדיק את דחיית הבקשה למתן מעמד בישראל למבקש 2, זאת גם נוכח התנאים הקבועים לכך בנוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.2009 "הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (20.9.2005).
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה מצאתי כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שעניינה סעד זמני לתקופת הערעור ( בר"ם 4978/15 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ נ' מועצה מקומית חורה , פסקה 6 (30.7.2015) ). אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, דין הבקשה להידחות נוכח מאזן הנוחות בין הצדדים, הנוטה לדחיית הבקשה. סבורני כי למבקשים לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם המבקש ישוב לארץ מוצאו עד להכרעה בערעור. זאת בשים לב לכך שהמבקש לא פעל להסדרת מעמדו בישראל טרם הגעתו, אף שלטענתו היה מצוי באותה עת בקשר זוגי עם המבקשת. אין ביציאת המבקש מתחומי ישראל כדי למנוע את בירור הערעור בבית המשפט לעניינים מינהליים והמבקש אף יוכל לפנות למשיב בבקשה להתיר את כניסתו לישראל בתנאים על מנת שיוכל להיות נוכח במועד שמיעת הערעור.
הבקשה נדחית אפוא. על מנת לאפשר למבקש שהות להתארגן אני מורה כי הצו הארעי מיום 6.8.2015 יפקע ביום 6.10.2015. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בתשרי התשע"ו (20.9.2015).
ש ו פ ט