בר"מ 54/17 מאיר עובדיה נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

המבקש 1 הוא אזרח ישראלי אשר נישא בנישואין אזרחיים בקפריסין למבקשת 2, ילידת הפיליפינים, בעודה נשואה לבן זוג אחר המתגורר בפיליפינים. בית הדין לעררים דחה ערר שהגישו המבקשים על החלטת המשיב לסרב את בקשתם להסדיר את מעמד המבקשת 2 מכוח "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג הנשואים לאזרח ישראלי" והורה למבקשת 2 לעזוב את הארץ

תוך 45 ימים. המבקשים הגישו ערעור מינהלי נגד החלטת בית הדין לעררים ובצדו בקשה לצו ביניים אשר יורה על עיכוב יציאת המבקשת 2 מן הארץ ואי נקיטת הליכי הרחקה נגדה עד להכרעה בערעור. בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד' מינץ ) דחה את הבקשה, בין היתר באומרו כי למבקשים לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הצו. על כך הבקשה שלפניי, שבה נטען בין היתר כי קיים מסמך המעיד על מאמצי המבקשת 2 לקדם את הליכי הגירושין בפיליפינים שטרם נבחן על ידי המשיב. המשיב מתנגד לקבלת הבקשה משום שלדעתו אין עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא ונוכח סיכויי הערעור הנמוכים.

לאחר עיון מצאתי החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. הטעם העיקרי לכך הוא כי נקבע מועד קרוב ביותר לדיון בערעור גופו בבית המשפט לעניינים מינהליים – יום 12.2.2017. בשים לב למשך הזמן הארוך שבו שוהה המערערת 2 בישראל (משנת 2006) ולמערכת היחסים הכנה שהיא מנהלת עם המערער 1 (ראו סעיף 24 לתגובת המשיב שממנו עולה כי גורמי המשיב התרשמו כי המערערים הם בני זוג המנהלים משק בית משותף), ובנתון למועד הסמוך שנקבע לדיון, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים. עובדה זו מטה את הכף לעבר קבלת הערעור וזאת מבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי הערעור המינהלי.

הערעור מתקבל אפוא. לא ינקטו הליכי הרחקה מישראל נגד המבקשת 2 עד להכרעה בערעור.