פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
5412/15
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
רומי טוויג
נ ג ד
המשיב:
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 10.6.2015
בעמ"נ 49078-12-13 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' אבניאלי
בשם המבקש:
עו"ד כפיר ריפשטוס;
עו"ד שאול גרוסברג
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 10.6.2015 (עמ"נ 49078-12-13, השופטת
ד' אבניאלי ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על חיובי ארנונה בגין מספר נכסים.
רקע והליכים קודמים
2.
בסוף שנת 2010 ובתחילת שנת 2011 קיבל המבקש מספר הודעות על חיובי ארנונה בגין שלוש חנויות בקניון "דיזינגוף סנטר" שבתל-אביב, שמספריהן בקניון הם 762, 764 ו-766 (להלן: החנויות ).
3.
ביום 23.2.2011 המבקש הגיש השגה לעיריית תל-אביב (להלן: העירייה ) שהתייחסה להודעות החיוב האמורות, ובה טען כי החנויות שאליהן ההודעות מתייחסות לא היו בחזקתו בתקופות הרלוונטיות. עוד הוא טען כי חיובי הארנונה האמורים – כולם או חלקם – שולמו בעבר.
4.
לטענת המבקש, השגתו זו לא זכתה לתגובה. לעומת זאת, לטענת העירייה, ביום 31.3.2011 נשלח אליו מכתב מטעם מחלקת שומה א' באגף לחיובי ארנונה (להלן: מכתב העירייה ). במכתב זה, שהוצג במסגרת הליך הערר, נאמר כי העירייה אינה רואה בפנייה שנשלחה השגה על-פי החוק. בהמשך לכך, צוין בו כי טענותיו של המבקש בדבר יתרות חוב והליכי גבייה בחשבונות מושא הפניה מצויות בתחום טיפולו של האגף לגביית ארנונה ואגרת מים, ועל-כן עותק מן הפנייה הועבר לשם על מנת שתיענה במישרין על-ידי אותו אגף.
5.
ביום 23.9.2013 המבקש קיבל מכתב מטעם עו"ד נימצוביץ, הפועל מטעם הממונה על הגבייה בעיריית תל-אביב-יפו. במכתב צוין כי לשם כיסוי חובו של המבקש לעירייה בסך של כ-96,256 שקל ייפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל למכירת נכס מקרקעין שבבעלותו (גוש 7111, חלקה 55, תת-חלקה 7). המבקש טוען כי מקבלת מכתב זה הוא הסיק שהשגתו נדחתה, ועל כן ביום 15.10.2013 הגיש ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה שליד העירייה (להלן: ועדת הערר ).
6.
ביום 13.11.2013 החליטה ועדת הערר על מחיקת הערר. ועדת הערר קבעה כי המבקש הגיש את הערר בחלוף למעלה משנתיים מאז פנייתו הראשונה לעירייה מיום 23.2.2011, וכי אפילו לא קיבל את מכתב העירייה מיום 31.3.2011 היה עליו לפנות לערכאות בתוך זמן סביר.
7.
המבקש הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערר לבית המשפט המחוזי, אך זה דחה אותו. בית המשפט המחוזי קבע כי פנייתו של המבקש מיום 23.2.2011 לא יכולה להיחשב כ"השגה" מאחר שלא הוגשה תוך תשעים ימים מן היום שבו התקבלו אצלו הודעות התשלום כפי שמורה סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר ). בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש אף לא פנה בבקשה לקבלת רשות להעלות טענת "איני מחזיק" לפי הוראת סעיף 3(ג) לחוק הערר, המאפשרת לחרוג ממסגרת הזמן האמורה ברשות בית המשפט. בית המשפט המחוזי קבע כי מכל מקום לא חל במקרה זה סעיף 4(ב) לחוק הערר לפיו רואים השגה ככזו שהתקבלה אם לא נענתה בתוך 60 יום, וזאת משום שהעירייה השיבה עליה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי היה על המבקש לפנות למשיב ולברר מה עלה בגורל פנייתו.
8.
בית המשפט המחוזי עמד על הקושי הנובע מכך שהצדדים לא צירפו לכתבי טענותיהם את הודעות החיוב בארנונה, ואף הציע להחזיר את עניינו של המבקש למשיב על מנת שידון בו לגופו אך המבקש דחה הצעה זו. למעלה מן הצורך, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי טענתו של המבקש לפיה לא החזיק בחנויות בתקופות הרלוונטיות נטענה בעלמא, מבלי לפרט מי החזיק בהן ותוך התייחסות כללית לטענה כי אי סדרים במשרדי המשיב הם שהובילו לחיובו בארנונה.
9.
בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתה של ועדת הערר למחוק את הערר הייתה החלטה סבירה שאין מקום להתערבותו בה.
בקשת רשות הערעור
10.
המבקש טוען כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את ערעורו, וכי יש להיענות לבקשתו בשל כך שנגרם לו עיוות דין.
11.
טענתו העיקרית של המבקש היא כי פנייתו המקורית מיום 23.2.2011 היוותה השגה כדין, וכי מאחר שהיא לא נענתה יש לראותה כהשגה שהתקבלה לפי סעיף 4(ב) לחוק הערר. המבקש חוזר על טענתו כי מכתב העירייה כלל לא התקבל אצלו, ומוסיף כי מכל מקום הוא לא נשלח על-ידי הממונה על הארנונה בעיריית תל-אביב, כפי שמורה חוק הערר, ואף לא כלל תשובה עניינית להשגתו.
12.
המבקש טוען כי בעקבות שינויים שהונהגו על-ידי העירייה בשיטת הרישום של חיובי הארנונה בקניון "דיזינגוף סנטר", הוא קיבל את דרישת התשלום הראשונה בסמוך למועד שבו הגיש את השגתו. המבקש מוסיף כי בעקבות שינוי שיטת הרישום אף לא היה יכול לדעת לאלו מן החנויות מתייחסות דרישות התשלום, ולכן העובדה שלא צירף את הודעות החיוב בארנונה להשגה לא הייתה צריכה להיזקף לחובתו. המבקש מוסיף וטוען כי אין לראותו כמי שהגיש את ההשגה באיחור מאחר שנושא זה לא הוגדר כפלוגתה בין הצדדים בבית המשפט המחוזי וגם המשיב עצמו לא צירף את הודעות התשלום לתשובתו לערעור.
13.
לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי המבקש היה הבעלים של החנויות מושא הערעור, בה בשעה שלטענתו הוא אך שכר אותן והשכיר אותן בשכירות משנה מעת לעת. לטענת המבקש, די בטעות עובדתית זו כדי לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולכל הפחות לתת לו רשות ערעור עליו.
14.
המבקש מוסיף וטוען כי אין לזקוף לחובתו את סירובו להחזיר את הדיון בעניינו למשיב, בשים לב לזמן שחלף ממועד הגשתה של ההשגה ולחשש שהמשיב כבר גיבש את דעתו בעניין זה.
15.
לבסוף, המבקש טוען כי ועדת הערר לא ערכה דיון לגופו של עניין, וכן לא דנה בטענה לפיה הוא לא קיבל תשובה על ההשגה שהגיש. המבקש טוען כי ועדת הערר הייתה צריכה להורות למשיב להציג נתונים בעניין זה, וכן לערוך פרוטוקול שיאפשר להבין את השיקולים שעמדו בבסיס החלטתה. לטענת המבקש, בכך נגרם לו עיוות דין חמור. המבקש מוסיף כי מאחר שלא קיבל תשובה על השגתו לא היה יכול לערור עליה לוועדת הערר אלא כאשר קיבל את ההודעה על הכוונה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל נגדו. לבסוף, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי היה מוסמך לדון גם בטענת "איני מחזיק" שאותה העלה לפי סעיף 3(ג) לחוק הערר.
דיון והכרעה
16.
לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובתו של המשיב.
17.
כידוע אמת המידה לדיון בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהליך מינהלי דומה לזו שהותוותה ביחס לבקשות מסוג זה בדין האזרחי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת, בשים לב לטיבו של הטריבונל המינהלי שבו החל ההליך, במידת מומחיותו בנושא הנדון ובמספר ה"גלגולים" הכללי שעבר ההליך (ראו למשל: בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל , פסקה 8 (1.5.2012); בר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות" נ' גרמנוב , פסקה 13 (23.9.2012); בר"ם 2814/15 אלדטוב נ' משרד הרישוי , פסקה 7 (31.5.2015); בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים– רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 (27.8.2015)).
18.
עניינו של המבקש שבפני אינו מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, ודומה שאף הוא אינו טוען כך. לאמיתו של דבר, בית משפט זה כבר קבע בעבר כי שאלות מתחום הארנונה שהן יישומיות באופיין אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל: בר"ם 2253/15 עיריית נתיבות נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ , פסקה 8 (14.6.2015)).
19.
בנוסף על כך, לא התרשמתי שעניינו של המבקש מקים חשש לעיוות דין חמור. טענותיו של המבקש נדונו על-ידי בית המשפט המחוזי ונדחו, לא לפני שהמבקש דחה את האפשרות כי עניינו ישוב וייבחן לגופו על-ידי מנהל הארנונה. לכך יש להוסיף את העובדה כי המבקש לא צירף את הודעות החיוב לערעורו (ואף לא לבקשה דנן). הסכום שחב המבקש אינו זניח, אך כפי שנקבע הן על-ידי ועדת הערר והן על-ידי בית המשפט המחוזי שומה היה עליו לברר מה עלה בגורל פנייתו תוך פרק זמן סביר. הקשיים שעמם הוא מתמודד כעת נובעים אפוא, במידה לא מבוטלת, אף ממחדליו.
20.
למעלה מן הצורך, אוסיף כי הגם שמכתב העירייה לא כלל התייחסות לטענה כי ההשגה הוגשה באיחור אין לראות בכך משום הודאה בכך שזו הוגשה במועד, מה גם שצוין במכתב העירייה כי זו אינה מתייחסת לפנייה כאל השגה.
21.
על כך ניתן להוסיף, כי בית משפט זה כבר קבע בעבר שכאשר קיים חשש שהמשיג הגיש את השגתו באיחור, והוא לא הוכיח כי הגיש את השגתו במועד, הסנקציה הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק הערר לא תחול על מנהל הארנונה, אף אם לא השיב למשיג בתוך ששים יום (ראו: בר"ם 9179/05 המקום של ש. שמחה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (12.7.2006); בר"ם 6333/09 רם חן חניונים בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב , פסקה 5 (11.10.2009)).
22.
סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי התשע"ו (6.10.2015).
ש ו פ ט ת