בר"מ 5439/17 יוסי עטיה נ. עירית נתניה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 12.6.2017 (עת"ם 62811-05-17, השופט ד"ר א' סטולר ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים כנגד צו סגירה שהוצא בעניין המסעדה שמפעילים המבקשים.

2.המבקשים הם הבעלים של מסעדה בנתניה (להלן: העסק ). נגד המבקש 1 (להלן: המבקש ) נוהל הליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה בנוגע להפעלת העסק בניגוד לצו בית משפט. ביום 5.6.2016 ניתן גזר דינו של המבקש (רע"ס 2212-12-11, השופט א' ברגנר ), שכלל, בין השאר, צו סגירה לעסק החל מיום 1.1.2017. בעת שהתנהל ההליך הפלילי נגדו החזיק המבקש בהיתר זמני לניהול העסק, שתוקפו הוארך עד ליום 31.5.2017.

3.המבקשים הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי במסגרתה התבקש, בעיקרו של דבר, צו שיורה לעיריית נתניה, היא המשיבה, לתת למבקשים רישיון עסק קבוע או היתר זמני לניהול העסק. בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה בקשה לסעד זמני שיאפשר למבקשים להמשיך ולהפעיל את עסקם ושיורה כי לא יינקטו נגדם פעולות אכיפה עד להכרעה בעתירה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, בקבעו כי היא עוקפת למעשה את ההליך הפלילי שהתנהל בעניינו של המבקש.

4.הבקשה שבפני מופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא ליתן להם סעד זמני שיאפשר את הפעלת העסק עד לדיון בעתירה, אשר קבוע ליום 7.1.2018. בתוך כך, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי עתירתם של המבקשים היא ניסיון לעקוף הליך פלילי, וכי מדובר בהליך מינהלי לגיטימי שמטרתו לאכוף הבטחות מינהליות של המשיבה. עוד נטען בבקשה כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים, בהתחשב בכך שהעסק שימש להם מקור פרנסה במשך שנים רבות ובשים לב לחשש שאם לא יינתן הסעד יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו.

5.לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. ממילא דין הבקשה לסעד זמני להידחות גם כן.

6.הלכה ידועה היא שככלל לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, ובכלל זה צו ביניים (ראו: בר"ם 2287/16 ר.ג.א לסביבה בע"מ נ' המועצה האזורית עמק חפר , פסקה 12 ( 12.4.2016 ); בר"ם 2276/17 סופר קופיקס נ' עיריית תל אביב , פסקה 7 ( 13.3.2017)) . לא מצאתי כי הבקשה שבפני מצדיקה סטייה מכלל זה. אדרבה, כפי שצוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ככלל אין מקום לאפשר עקיפה של צו שהוצא בהליך פלילי במסגרת עתירה מינהלית (ראו: בר"ם 8247/08 עיריית תל אביב-יפו נ' פרג אירועים בע"מ , פסקה 33 (18.12.2008); בר"ם 5478/16 מסיקה נ' עיריית נתניה

(10.7.2016)). המבקשים לא הצביעו בבקשה על טעם טוב המצדיק סטייה מכלל זה. עוד יוער, כי בעובדה שהמבקשים מפעילים את עסקם משך שנים ארוכות אין כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתם כאשר משמעות הדבר היא הנצחתו של מצב לא חוקי (ראו למשל: בר"ם 7515/07 גלינה בר בע"מ נ' ראש עיריית תל אביב יפו , פסקה 11 (5.9.2007)).

7.למעלה מן הצורך יצוין כי יש לתמוה על הגדרת הבקשה לסעד זמני כ"דחופה-בהולה", בנסיבות שבהן הוגשה מעל לשלושה שבועות לאחר מתן ההחלטה שאותה היא ביקשה לתקוף.

8.סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני שהוגשה בצידה. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.