בר"מ 5476/15פלוני נ. רשות מנהל מקרקעי ישראל

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) שבה נדחתה בקשת המבקשים לעכב ביצועו של פסק דין שבו נדחתה עתירתם לבטל החלטה של ועדת המכרזים ברשות מקרקעי ישראל לפסול הצעה שהגישו במכרז להקצאת מגרשים.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1.

ביום 29.10.2014 פרסמה רשות מקרקעי ישראל, היא המשיבה 1 בבקשה לפנינו (להלן:

המשיבה 1 ), מכרז לשיווקם של 10 מגרשים לבנייה עצמית לבני המקום שהם מחוסרי דיור בישוב בעיינה-נוג'דאת (להלן: המכרז ). יוער כי עשרת המגרשים שעמדו למכרז אינם זהים והם נבדלים זה מזה במספר יחידות הדיור שניתן לבנות בכל אחד מהם. על פי תנאי המכרז כפי שפורטו בחוברת המכרז, חולקו המציעים לשלוש קבוצות: קבוצה א' שבה התמודדו מציעים שהם נכי צה"ל או נכים כלליים (להלן: קבוצה הנכים ); קבוצה ב' שבה התמודדו מציעים ששירתו שירות מלא בכוחות הביטחון; וקבוצה ג' שבה התמודדו כל המציעים שלא נכללו בקבוצה א' או ב' (להלן: קבוצה ג' ). בצד החלוקה לקבוצות קבע המכרז כי הזוכה בכל אחת מהקבוצות יבחר על פי הגרלה בכפוף לסדרי קדימות שפורטו לגבי הקבוצות השונות; וכי המגרש הראשון יבחר על ידי זוכה מקרב קבוצת הנכים שלה הוקצה מגרש אחד (יצוין כי מן החומר שלפנינו לא ברור כיצד חולקו יתר המגרשים הנותרים בין הקבוצות ב' וג'). עוד נקבע כי לאחר שיבחר המגרש הראשון, יבחר מגרש על ידי הזוכה הראשון בקבוצה ב' וכן הלאה.

2.

המבקשים, כולם בני משפחה אחת, הגישו הצעה במכרז מסגרת קבוצת הנכים נוכח נכותה של המבקשת 1. ביום 28.1.2015 פתחה ועדת המכרזים במשיבה 1 (להלן: ועדת המכרזים או

הוועדה ) את המעטפות ומצאה כי המבקשים לא צירפו להצעתם "תצהיר מחוסר דיור" עבור המבקשת 1 כמתחייב על פי תנאי המכרז. בהמשך לכך, ביום 3.2.2015 שלחה המשיבה 1 למבקשים הודעה על פסילת הצעתם (להלן: הודעת הפסילה ) שהתקבלה אצל המבקשים ביום 7.2.2015. ביום 22.3.2015 הוגרלו המגרשים על ידי ועדה ציבורית והודעות הזכייה נשלחו לזוכים למחרת היום, ביום 23.3.2015.

3.

בנקודה זו ראוי לעמוד על גרסת המבקשים – השנויה במחלוקת בינם לבין המשיבה 1 – בנוגע להשתלשלות העובדתית החל מיום 7.2.2015, אז התקבלה אצלם הודעת הפסילה, ועד ליום 26.3.2015 אז הגישו המבקשים עתירה לבטל את החלטת הוועדה לפסול את הצעתם. לטענת המבקשים, תצהיר מחוסר הדיור הנדרש עבור המבקשת 1 הוגש על ידם כנדרש עת הגישו הצעתם למכרז. לראייה, טענו המבקשים כי אל הודעת הפסילה צורפו גם כל המסמכים שהוגשו על ידם ואלה כללו את התצהיר האמור. עוד נטען כי ביום 9.2.2015, סמוך לאחר קבלת הודעת הפסילה, ניגש בא כוחם של המבקשים, עורך הדין ג'ראיסי, למשרדי המשיבה 1 והגיש פעם נוספת את כל מסמכי המכרז לרבות את תצהיר מחוסר הדיור עבור המבקשת 1. לטענת המבקשים, המסמכים התקבלו על ידי המשיבה 1 והם הניחו כי הצעתם חזרה להתחרות במכרז. לפיכך, רק ביום 23.3.2015 עת התבררו תוצאות המכרז הסופיות הבינו המבקשים כי עליהם לפעול ולהגיש עתירה מינהלית. לעומתם, מציגה המשיבה 1 גרסה שונה בתכלית. לטענתה, המבקשים לא צירפו להצעתם המקורית תצהיר מחוסר דיור כנדרש ולכן היה מקום לפסול את הצעתם. את טענתה זו תמכה המשיבה 1 בפרוטוקול ועדת המכרזים שנרשם ב"זמן אמת", מיד לאחר פתיחת המעטפות, שבו צוין כי תצהיר מחוסר הדיור עבור המבקשת 1 חסר. עוד לגרסת המשיבה 1 מאז התקבלה הודעת הפסילה בידי המבקשים ועד להגשת העתירה על ידם המבקשים לא עשו דבר ושקטו על שמריהם. בעניין זה הודגש כי אין כל אינדיקציה כי אכן הוגשו מסמכי המכרז פעם נוספת ביום 9.2.2015 כפי שטענו המבקשים.

ההליך לפני בית המשפט לעניינים מינהליים

4.

כאמור לעיל, ביום 23.3.2015 נודעו תוצאות המכרז. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 26.3.2015, עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת בבקשה לבטל את החלטת ועדת המכרזים מיום 28.1.2015 לפסול את הצעתם. עוד באותו היום נעתר בית המשפט (כב' השופט י' אברהם ) לבקשת המבקשים למתן צו ארעי במעמד צד אחד שלפיו לא יוכרז הזוכה במכרז. ואולם, לאחר שהתקבלו תשובות המשיבים והסתבר כי תוצאות המכרז נודעו כבר ביום 23.3.2015 הורה בית המשפט ביום 13.4.2015 על ביטול הצו הארעי. בהמשך ההליך, ביום 16.4.2015, ניתן צו ארעי להקפאת הליך שיוך המגרשים, בכפוף להפקדת ערבויות שונות על ידי המשיבים שפורטו בהחלטה. ביום 14.5.2015 הורה בית המשפט כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה (להלן: צו הביניים ). בנמקו החלטה זו ציין בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים שכן לו יוקצו המגרשים ותחל הבנייה, יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו ולהקצות למבקשים את המגרש הרצוי להם; בעוד שמנגד, נזקיהם של המציעים האחרים הוא מוגבל וניתן לפיצוי כספי. עוד צוין בהחלטה כי נמצא שבמסגרת אותו המכרז שלחה המשיבה 1 הודעות פסילה שנמצאו בדיעבד כבלתי מוצדקות גם למציעים אחרים, דבר שיש בו כדי לסתור לכאורה את חזקת התקינות המינהלית.

5.

בסופו של דבר, ביום 8.7.2015 דחה בית המשפט את העתירה על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה (להלן: פסק הדין ). נפסק כי מאז שהתקבלה הודעת הפסילה אצל המבקשים ביום 7.2.2015 ועד ליום הגשת העתירה ביום 26.3.2015 חלפו 47 ימים, העולים בנסיבות העניין כדי שיהוי ניכר ובלתי סביר. עוד נקבע כי טענת המבקשים שלפיה הגישו את מסמכי המכרז פעם נוספת ביום 9.2.2015 לא הוכחה די צרכה; וכי אף אם הייתה מתקבלת, לא היה בכך כדי לשנות מן המסקנה שלפיה נפל שיהוי בהגשת העתירה. ביום 15.7.2015, כשבועיים לאחר מתן פסק הדין, פנו המבקשים אל בית המשפט קמא בבקשה שיעכב את ביצוע פסק הדין. ביום 25.7.2015 נדחתה בקשתה בהחלטה קצרה שבה צוין כי "לא שוכנעתי בקיומם של סיכויי הצלחה לערעור".

6.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. יוער כי טרם הגשת הבקשה דנן הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזו נדחתה ביום 31.7.2015 (כב' השופטת ע' ברון ) מן הטעם שטרם הוגש ערעור על פסק הדין עצמו. ביום 9.8.2015 הוגש הערעור ואז הוגשה בקשת נוספת לעיכוב ביצוע. זו נדחתה ביום 10.8.2015 על ידי כב' השופט י'

דנציגר משנקבע כי על המבקשים היה לנקוט בהליך של בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשתם לעכב את ביצועו של פסק הדין.

7.

בבקשה לפניי טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא שגה כשדחה את בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין מבלי להידרש כלל לשאלת מאזן הנוחות, שלדידם נוטה בבירור לטובתם. זאת משום שהקצאת המגרשים לזוכים השונים תביא לקביעת "עובדות בשטח" ותקשה על השבת המצב לקדמותו, כפי שאף ציין בית המשפט קמא בהחלטתו ליתן צו ביניים. לעומת זאת, הנזק שייגרם ליתר המתמודדים במכרז כתוצאה מהעיכוב בשיוך המגרשים, ובהמשך לכך, מהעיכוב בהתחלת הבנייה בהם, הוא הפיך ובר פיצוי. עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא שקבע כי סיכויי הערעור נמוכים מבלי שדן לעומקן בטענות המבקשים ובהן הטענה כי תצהיר מחוסר הדיור עבור המבקשת 1 הוגש כנדרש, טענה שנתמכה בתצהירו של עורך הדין ג'ראיסי; כי המועד הרלוונטי למניין השיהוי הוא היום שבו נודעו תוצאות המכרז, וכי בשים לב למועד זה לא נפל כל שיהוי בהגשת העתירה; וכי המשיבה 1 הפלתה בין המבקשים לבין מציעים אחרים שלהם התאפשר להגיש את הצעותיהם במועד מאוחר למועד הקובע.

8.

ביום 12.8.2015 הוריתי על מתן צו ארעי שיקפיא את שיוכו של מגרש אחד מבין המגרשים נושא המכרז; ועל קבלת תשובת המשיבים. התקבלו תשובות חלק מהמשיבים. מתשובת המשיבה 1 עולה כי בקבוצת הנכים התמודדו שני מציעים – המבקשים ומציע נוסף שזכה במכרז; וכי המועד שנקבע לבחירת המגרשים על ידי הזוכים בקבוצות השונות הוא יום 3.9.2015 (לאחר שנדחה עד כה עקב ההליכים שניהלו המבקשים). עוד ציינה המשיבה 1 כי נוכח מאפייני המכרז, לא ניתן להקפיא את שיוכו של מגרש יחיד כפי שהוריתי בצו הארעי, שכן כמוסבר לעיל, הראשונים לבחור את המגרש הם הזוכים מקרב קבוצת הנכים, כך שבחירתם משפיעה על בחירתם של יתר הזוכים. לגופו של עניין טענה המשיבה 1 כי דין הבקשה להידחות. לדידה, סיכויי הערעור נמוכים נוכח השיהוי הרב שנפל בהגשת העתירה; בשים לב לקביעה העובדתית של בית המשפט קמא שלפיה לא הוכח כי מסמכי המכרז הוגשו בשנית ביום 9.2.2015 – קביעה שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה; ובגלל העובדה שגם קבלת הערעור אין משמעה הכרזה על זכיית המבקשים, שכן תידרש הגרלה נוספת בתוך קבוצת הנכים. בנוסף, חזרה המשיבה 1 על עמדתה כי תצהיר מחוסר הדיור עבור המבקשת 1 לא הוגש כנדרש. אשר למאזן הנוחות הדגישה המשיבה 1 את הנזק הרב שיגרום עיכוב הביצוע לזוכים הנוספים שיימנע מהם לממש את זכייתם ולהתחיל בבניה. לבסוף, צוין כי בימים אלה מתנהל מכרז נוסף בישוב שבו יכולים המבקשים להתמודד.

9.

התקבלו גם תשובות המשיבים 22-19 והמשיבים 32-26. אלה מתנגדים לקבלת הבקשה מנימוקים שונים ומדגישים כי יריבותם של המבקשים היא רק מול המשיבים 3-2 (שתשובתם לא התקבלה) – שזכו במגרש שעמד להגרלה בקרב קבוצת הנכים. בצד זאת ציינו המשיבים לפנינו כי להם וליתר הזוכים – כולם מחוסרי דיור הממתינים זמן רב לאפשרות לבנות בית בישוב – יגרום עיכוב הביצוע נזק ממשי עקב העיכוב במימוש הליכי המכרז.

דיון והכרעה

10.

דין הבקשה להידחות. כידוע, כלל הוא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים אלא אם הצליח המבקש להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע. את היחס בין שני שיקולים אלה מקובל לתאר כ"מקבילית כוחות" כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (עע"ם 4246/14 אריה סער, משרד עורכי דין נ' מלכה אנגלסמן, משרד עורכי דין , פסקה 8 (4.8.2014)). בענייננו, האיזון בין השיקולים האמורים מורכב. נראה כי סיכויי הערעור אינם מובהקים, וזאת מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים. אכן, בית המשפט קמא לא קבע ממצא עובדתי לגבי טענתם העובדתית המרכזית של המבקשים שלפיה תצהיר מחוסר הדיור עבור המבקשת 1 הוגש על ידם כנדרש יחד עם הצעתם. בצד האמור, המשיבה 1 הציגה את הפרוטוקול של ועדת המכרזים ממועד פתיחת המעטפות שממנו עולה כי תצהיר מחוסר הדיור עבור המבקשת 1 היה חסר. הליך זה נהנה כידוע מחזקת התקינות המינהלית ולכן הנטל להוכיח אחרת רבץ לפתחם של המבקשים. לכך יש להוסיף כי בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו כי הגישו את המסמכים בפעם השנייה ביום 9.2.2015; וכי אף אם טענה זו הייתה מוכחת היה מקום לקבוע כי נפל שיהוי בהגשת העתירה. גורלה של בקשה זו יוכרע אפוא לפי שיקולי מאזן הנוחות ואלה מטים את הכף לכוון דחיית הבקשה. המתווה המיוחד שבו נערך המכרז דנן מביא לכך שעיכוב ביצוע פסק הדין כעת, כאשר טרם נקבע מועד לדיון בערעור, ימנע מהזוכים האחרים במכרז – כולם מחוסרי דיור – לממש את זכייתם ולהתחיל בבניית בתיהם. אך מובן כי מדובר בפגיעה משמעותית. לעומת זאת, נזקם של המבקשים, אם בסופו של יום יתקבל ערעורם (ובשים לב לכך כי משמעות הדבר אינה כי המבקשים היו זוכים במגרש שהוקצה לקבוצת הנכים, אלא רק כי היו זכאים להשתתף בהגרלתו) הוא בר פיצוי.

הבקשה נדחית אפוא. לא יעשה צו להוצאות. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור.