בר"מ 5516/05 המועצה המקומית פרדסיה נ. י.ב.ק עתיר סחרה חברה ליבוא בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ע' פוגלמן ), בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, אשר הקפיא את הליכי הגבייה המנהליים כנגד המשיבה והורה כי אם נתפסו או ייתפסו כספיה של המשיבה מעבר לסכום העיקול הראשון בסך 31,659 ₪, יבוטלו העיקולים הנוספים.

המשיבה מפעילה עסק במקרקעין הנמצאים בתחומיה של המבקשת, המועצה מקומית פרדסיה (להלן: המקרקעין, המועצה , בהתאמה). המקרקעין הוחכרו על ידי המינהל למטרות חקלאיות לאדם בשם יעקב מור, אשר הקים בהם מבנים חקלאיים והשכירם לשימוש עסקי-מסחרי. בשנים האחרונות ניהל מינהל מקרקעי ישראל הליכים משפטיים לפינוי כל העסקים הבלתי-חוקיים במקרקעין. בפסק דינו של בית המשפט השלום בכפר-סבא (השופט ד' גדול ) מיום 10.5.05, ניתן צו פינוי נגד עסקה של המשיבה (להלן: העסק ).

המועצה נקטה כנגד המשיבה הליכי גבייה מינהליים לתשלום חיובי ארנונה בגין העסק. במסגרת הליכים אלו, עיקלה המועצה 31,659 ₪ מכספי המשיבה (להלן: העיקול הראשון ). בעקבות הטלת העיקול, הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בפתח-תקווה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא אינה חייבת בתשלום ארנונה למועצה והליכי הגביה והעיקולים שננקטו על ידי המועצה בטלים. כן תבעה המשיבה כי המועצה תשלם לה פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין נזקים שונים. ביום 7.2.05 הורה בית משפט השלום (השופטת מ' נד"ב ) כי כספי העיקול הראשון יישארו בחברת ויזה וכי עיקולים נוספים יבוטלו. ביום 12.4.05 דחה בית משפט השלום את תביעתה הכספית של המשיבה ואת ההכרעה ביתר הסעדים העביר לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו בשל העדר סמכות עניינית. לאחר העברת התביעה הטילה המועצה עיקול נוסף על כספי המשיבה בסך 69,475 ₪ (להלן: העיקול השני ).

המשיבה הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד הליכי הגבייה המינהליים שנקטה נגדה המועצה. בד בבד עם הגשת העתירה, פנתה המשיבה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה לצו מניעה זמני, אשר יורה על ביטול העיקולים. בבקשתה טענה המשיבה, בין היתר, כי סכום שני העיקולים ישבית את פעילותה.

בית המשפט לעניינים מינהליים הורה כי המועצה תודיע לבית המשפט אם היא מוכנה להקפיא את המשך הליכי העיקול, מעבר לעיקול הראשון, עד תום ההליך בבית המשפט לעניינים מינהליים. בקשתו של בית המשפט התבססה על מכתב ששלחה המועצה למשיבה ביום 9.5.05 (להלן: המכתב ), בו נכתב כי המועצה אינה יודעת על כספים שנתפסו מעבר לעיקול הראשון וככל שתתקבל הודעה על כספים שנתפסו כאמור מוכנה המועצה להקפיא את המשך הליכי העיקול. כן נאמר במכתב כי ככל שייתפסו כספים עודפים, תבטל המועצה את העיקולים הנוספים מעבר לסכום העיקול. המועצה הודיעה לבית המשפט כי היא עומדת מאחורי הצעתה במכתב.

ביום 24.5.05 קבע בית המשפט קמא כי מאזן הנוחות מחייב את הקפאת הליכי הגבייה המנהליים, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי העתירה. עוד קבע בית המשפט קמא כי ככל שנתפסו או ייתפסו כספים מעבר לסכום העיקול הראשון, יבוטלו העיקולים הנוספים. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענתם המרכזית של באי-כוח המועצה היא כי בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות כאשר הקפיא את הליכי הגבייה ביחס לעיקול הראשון וביטל את העיקול השני, בהתחשב בכך שהעיקול הראשון כבר מומש והמועצה הסכימה במכתבה

להקפאת ההליכים רק בכל הנוגע לעיקול השני.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה כי המועצה הסכימה הן בפני בית משפט השלום והן במכתבה מיום 9.5.05 לביטול העיקולים הנוספים, מעבר לעיקול הראשון. עוד טוען בא-כוח המשיבה כי המועצה נטלה לעצמה חירות לממש את העיקול הראשון, בניגוד להחלטת בית משפט השלום מיום 7.2.05. בא-כוח המשיבה צירף לתגובתו את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 5.7.05, לפיה המועצה תחזיר את כספי העיקול הראשון לחברת ויזה וסכום זה יוחזק בידי חברת ויזה, במסגרת העיקול הזמני שאושר בהחלטת בית משפט השלום מיום 7.2.05.

דין הבקשה להדחות. מתגובת המשיבה ומהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 7.5.05, אשר צורפה אליה, עולה כי העיקול הראשון טרם מומש. אשר לעיקולים הנוספים, הרי שבאת-כוח המועצה ציינה במכתבה מיום 9.5.05 כי "ככל שייתפסו כספים עודפים, תבטל מרשתי את העיקולים הנוספים מעבר לסכום העיקול" (הראשון - ד.ב. ). הסכמה דומה הביעה המועצה גם בפני בית משפט השלום, אשר החליט ביום 7.2.05 על השארת כספי העיקול הראשון בחברת ויזה ועל ביטול כל העיקולים מלבד העיקול הראשון. בנסיבות אלו, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.