בר"מ 5607/16 בר"מ 5607/16

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 28.6.2016 ומיום 30.6.2016 (עת"ם 36213-05-16, השופט א' קולה ).

2.המבקשת בהליך שבפני היא עמותה המפעילה מרכז יום לקשיש בעיר נצרת וכן פרויקט של "קהילה תומכת קשישים" (להלן: הפרויקטים ). בין המבקשת לבין המשיבה, עיריית נצרת (להלן: העירייה ), מתנהלים הליכים הנסבים על הפסקת פעילותה של המבקשת והפעלת הפרויקטים על-ידי העירייה. בהחלטתי בבר"ם 4343/16 עמותת אחווה למען הקשיש נ' עיריית נצרת (6.6.2016) פירטתי את השתלשלות ההליכים בין הצדדים, ועל כן אדרש בקצרה אך להליכים הנוגעים לענייננו.

3.המבקשת הגישה עתירה מינהלית נגד ההחלטה להפסיק את פעילותה, וכן הגישה עמה בקשה למתן צו ביניים. בהחלטה מיום 25.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים, וקבע כי העירייה תוכל להפעיל את הפרויקטים החל מיום 2.6.2016 בתנאי שעד לאותו מועד ייחתמו חוזים מחייבים בינה לבין משרדי הממשלה הרלוונטיים או המוסד לביטוח לאומי. כן נקבע כי אם עד לאותו מועד לא ייחתמו חוזים כאמור הרי שעד לחתימתם יעמוד בתוקפו צו ביניים זמני שניתן בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי.

4.בבר"ם 4343/16 הנ"ל דחיתי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.

5.בעקבות המתואר לעיל, העירייה הגישה לבית המשפט המחוזי הודעות עדכון שלהן צירפה אישור הפעלה של מרכז היום לקשיש ממשרד הרווחה וכן חוזה שנחתם בינה לבין המוסד לביטוח לאומי. בהחלטתו מיום 9.6.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי "בדיון כמו גם בהחלטה נקבע כי צריך שייחתם חוזה בין משרד הרווחה לבין עיריית נצרת". על כן, העירייה הגישה הודעה שבה הבהירה כי משרד הרווחה אינו חותם על הסכמי הפעלה עם רשויות מקומיות וכי האישור שניתן לה הוא האישור הרשמי הנדרש להפעלת מרכז היום לקשיש. בהמשך לכך, העירייה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה כי יובהר שהיא רשאית להפעיל את מרכז היום לקשיש (להלן: בקשת ההבהרה ).

6.בהחלטתו מיום 28.6.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת ההבהרה בקבעו כי העירייה רשאית להפעיל את מרכז היום לקשיש בהתאם לאישורים שקיבלה לכך.

7.המבקשת הגישה בקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטה מיום 30.6.2016, וכן השית על המבקשת הוצאות משפט בסך של 15,000 שקל. מכאן הבקשה שבפני.

8.לטענת המבקשת, החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 28.6.2016 שינתה מהחלטותיו מיום 25.5.2016 ומיום 9.6.2016, מבלי שחל שינוי נסיבות המצדיק זאת ומבלי שהתבקשה להגיש תגובה. המבקשת מטעימה כי להחלטתו של בית המשפט המחוזי עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על המשך ההתדיינות בעניין זה. לגופם של דברים, המבקשת שבה וטוענת כי אין לאפשר לעירייה להפעיל את מרכז היום לקשיש. לבסוף, המבקשת מלינה על חיובה בהוצאות.

9.לאחר שבחנתי את טענות המבקשת הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת העירייה. עיון בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי מעלה כי הוא לא שינה מההחלטות הקודמות שנתן במסגרת הבקשה למתן צו ביניים, אלא אך הבהיר כי התקיימו התנאים שנקבעו בהחלטתו מיום 25.5.2016 להפעלתו של מרכז היום לקשיש על-ידי העירייה. זאת ועוד, נוכח העובדה שבקשתה של המבקשת למתן צו ביניים נדחתה כבר בהחלטה קודמת, כלל לא ברור איזה נזק ייגרם לה כתוצאה מההחלטה המבהירה, וברי כי לא ניתן להסתפק בטענה בדבר "השלכות מרחיקות לכת". לבסוף, לא מצאתי מקום להתערב בגובה ההוצאות שהושתו על המבקשת על-ידי בית המשפט המחוזי (ראו למשל: בר"ם 8578/15 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' ליפה , פסקה 8 (13.1.2016)).

10.בשולי הדברים אחזור ואציין כי ניתן לצפות מבעלי דין שישקלו היטב האם יש מקום להגשת בקשת רשות ערעור בנסיבות שאף אינן קרובות לאמות המידה שנקבעו לעניין זה בפסיקה.

11.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.