פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 5625/20
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. דורית קרור ושיווק פרי בע"מ
2. עו"ד צבי פשדצקי
נ ג ד
המשיב:
מנהל הארנונה
בקשת רשות ערעור על
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
מיום 26.7.2020 בעמ"ן 30106-10-19 שניתן על-ידי כבוד השופטת הבכירה ר'
ברקאי
בשם המבקשים:
עו"ד צבי פשדצקי
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 26.7.2020 (עמ"ן 30106-10-19, השופטת הבכירה ר' ברקאי ). בית המשפט המחוזי דחה בחלקו את הערעור שהגישו המבקשים על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן: ועדת הערר או הוועדה ) מיום 22.9.2019.
2.
הבקשה שבפני נסבה על מחלוקת בין המבקשים שהם בעלי זכויות החכירה במקרקעין המצויים ברחוב החשמונאים 88 בתל אביב-יפו (להלן: המתחם ) לבין מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, הוא המשיב. מבלי להידרש לכלל המחלוקות וההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, יצוין כי הכניסה אל המתחם הייתה מוגבלת במשך מספר שנים בשל עבודות שבוצעו בו, ובמהלך תקופה זו הגיעו הצדדים לפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה המבקשים יהיו פטורים מתשלום ארנונה בגין המתחם עד למועד שבו תיפתח הדרך אליו, בכפוף לכך שלא ייעשה בו שימוש (ע"א 41440-03-11, סגנית הנשיאה א' קובו , השופטת ע' צ'רניאק והשופט (כתוארו אז) א' אורנשטיין ). לאחר פתיחתו של המתחם התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות בנוגע לחיובם בארנונה.
3.
השאלה שנותרה במחלוקת ועליה נסבה הבקשה דנן נוגעת לחיובם של המבקשים בארנונה בגין שלושה אולמות המצויים בקומת המרתף במתחם
(להלן: האולמות ). לטענת המבקשים, האולמות נאטמו ואינם ראויים לשימוש, ועל כן הם זכאים לפטור מתשלום ארנונה בגינם בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות ) שעניינו בניין ש"נהרס" או "ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו".
4.
המבקשים נקטו בהליכי השגה וערר שכוונו בין השאר להענקת פטור מארנונה בגין האולמות. במוקד ההליך דנן עומדת החלטתה של ועדת הערר מיום 22.9.2019 שבה נקבע כי לא הוכח שמצבם של האולמות מצדיק הענקת פטור מתשלום ארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות. ועדת הערר הוסיפה כי אף במקרים של אטימה מוחלטת של נכס נקבע כי אין בכך כדי להצדיק ביטול של החיוב בארנונה.
5.
ביום 22.10.2019 המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור, המבקשים טענו בין השאר כי לא ניתן להשתמש באולמות ועל כן יש לפטור אותם מתשלום ארנונה. מנגד, המשיב סמך את ידיו על החלטתה של ועדת הערר.
6.
ביום 26.7.2020 בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בכל הנוגע לחיובם של המבקשים בארנונה בגין האולמות. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של ועדת הערר ביחס לאפשרות לעשות שימוש באולמות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין עילה להתערב בהחלטתה של ועדת הערר, בשים לב לכך שלא ניתן לקבוע באופן גורף כי כל מניעה בטיחותית הופכת נכס לכזה שאינו ראוי לשימוש במובנו של סעיף 330 לפקודת העיריות.
7.
ביום 11.8.2020 המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור שבפני. בעיקרו של דבר, המבקשים טוענים כי עניינם מעורר סוגיה עקרונית הנוגעת לחיוב בארנונה במקרים שבהם חלה "מניעה משפטית" לעשות שימוש במקרקעין. המבקשים מוסיפים כי יש ליתן להם רשות ערעור גם משיקולי צדק ועל מנת למנוע עיוות דין, בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי לא דן בטענותיהם המשפטיות. לגוף הדברים, המבקשים טוענים כי הם לא יכולים לעשות שימוש באולמות ועל כן יש ליתן להם פטור מארנונה.
8.
לאחר שעניינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהליכים מנהליים, לא כל שכן כאשר הבקשה נטועה בשאלות יישומיות בתחום הארנונה (ראו: בר"ם 9051/16 מכשירי תנועה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב , פסקה 8 וההפניות שם (19.12.2016)). חרף הטענות שהעלו המבקשים, לא השתכנעתי כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין, או כי הטענות שהועלו בה מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני.
9.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ' באלול התש"ף (9.9.2020).
ש ו פ ט ת