בר"מ 5637/12 ולנטינה פטרוב נ. משרד הפנים

1.

המבקשת, אזרחית מולדובה, נעצרה בגין שהייה שלא כדין וניתן בעניינה – לאחר שימוע שנערך לה – צו הרחקה וצו משמורת. צו המשמורת אושר על ידי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים עתירה המכוונת לצו ההרחקה, שמבוססת בעיקרה על טענה לחיים משותפים עם אזרח ישראלי, יליד שנת 1929.

2.

בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' דודקביץ ) דחה בקשה למתן צו ביניים שיעכב את הרחקתה בקבעו: "אין כל מניעה שהעותרת תפעל על פי הנוהל לקבלת מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים, גם מחוץ לגבולות ישראל". להחלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

3.

לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה (המבוססת אף היא בעיקרה על הבקשה להסדרת מעמד עם בן הזוג הנטען), לרבות העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי על נספחיה, לא מצאתי – על יסוד הטעמים המצטברים שלהלן – כי קיימת עילה למתן רשות הערעור.

4.

ראשית יצוין כי בן הזוג הישראלי מכוחו מבוקש להסדיר את המעמד אינו צד להליך, ואף לא נתן תצהיר לתמיכה בטענות המבקשת. שנית, בני הזוג הנטענים לא פנו למשרד הפנים להסדיר את מעמדם. שלישית, הן בשימוע שנערך במשרד הפנים, הן בדיון בבית הדין לביקורת משמורת לא טענה המבקשת כי יש לה בן זוג ישראלי. בבית הדין – כפי המצוין בפרוטוקול – "הדיון התקיים בשפה רומנית אותה דוברת ומבינה המוחזקת", כך שמשקל טענת בא כוחה בדבר הבנה חלקית של השפה העברית אינו יכול לסייע למבקשת.

5.

אין בידי לקבוע, בנסיבות האמורות, כי סיכויי העתירה גבוהים. מסקנה זו משליכה על המשקל שיש ליתן לטענות בהקשרו של מאזן הנוחות (השוו: בר"ם 2874/11 אנגלסמן נ' משרד האוצר (לא פורסם, 27.6.2011)). אך גם בהיבט אחרון זה אוסיף כי הרחקתה של המבקשת אינה יוצרת מצב דברים בלתי הפיך, ולא תהיה מניעה ממתן סעד אפקטיבי בהליך העיקרי גם בלא שיינתן צו ביניים.

מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. משלא התבקשה תשובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.