פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 5656/13
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
מדינת ישראל – משרד הפנים
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת ז' בוסתן) מיום 05.08.2013 בתיק
עמ"נ 031020-07-13
בשם המבקשת:
עו"ד יוכי גנסין; עו"ד יונתן ציון מוזס
בשם המשיב:
עו"ד מריאן לייטס
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
1.
המשיב הוא לטענתו אזרח מאלי. הוא נכנס לישראל שלא כדין ביום 1.6.2008
ופנה בסמוך לאחר מכן לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה למקלט מדיני. ביום
22.10.2008 הוא נעצר והובא לפני הממונה על ביקורת הגבולות (להלן:
הממונה
) בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן:
חוק הכניסה לישראל
)
. הממונה הורה על שחרורו בתנאים. ביום
4.1.2009 נעצר המשיב פעם נוספת בשל הפרה של תנאי השחרור, ולאחר שימוע שנערך לו,
הוחלט להשאירו במשמורת עד להרחקתו מישראל. ביום 5.4.2009 הורה בית הדין לביקורת
משמורת של שוהים שלא כדין (להלן:
בית הדין
) על שחרורו
בקובעו כי המשיב ממתין לראיון עם נציג האו"ם; וכי קיימים טעמים הומניטריים
המצדיקים לשחררו. ביום 19.11.2009 נדחתה בקשת המשיב למקלט. בקשה לעיון חוזר שהגיש
נדחתה ביום 30.6.2011. ביום 27.12.2011 ניתנה למשיב אשרת שהייה לפי סעיף 2(א)(5)
לחוק הכניסה לישראל עקב פנייתו ליחידה לעזיבה מרצון ברשות האוכלוסין. אשרה זו
הוארכה מעת לעת ופגה ביום 1.8.2012. החל ממועד זה לא חודשה אשרת שהייתו מאחר שסרב
לחתום על תעודת מעבר ישראלית לזרים שתאפשר יציאתו מישראל. ביום 5.2.2013 עוכב
המשיב, ומשנמצא כי אין ברשותו אשרת שהייה בתוקף, הוא הובא לפני הממונה, אשר החליט
לשחררו לשם השגת מסמך מזהה תוך 14 יום. המשיב לא עשה כן. ביום 2.7.2013 עוכב המשיב
פעם נוספת ונערך לו שימוע לפני הממונה. המשיב טען כי אינו מעוניין לשוב למדינתו.
בתום השימוע הוחלט להשאירו במשמורת עד להרחקתו. ביום 3.7.2013 פנה המשיב לבית הדין
בבקשה לשחרור ממשמורת. בית הדין דחה את בקשתו.
2.
המשיב ערער על ההחלטה לבית המשפט קמא. המבקשת טענה בערעור כי יש
להותיר את המשיב במשמורת מכוח סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל הקובע כי מי
שאינו משתף פעולה באופן מלא עם הרחקתו מישראל לא ישוחרר ממשמורת; כי לפי מידע
שמצוי בידיה ניתן להרחיק נתיני מאלי למדינה זו באמצעות תעודת מעבר ישראלית; וכי
המשיב לא הציג כל ראיה המוכיחה את טענתו בדבר סכנה ספציפית כתוצאה מחתימה על תעודה
כזו. המבקשת ביקשה לראות בסירובו של המשיב לחתום על תעודת מעבר ישראלית משום
אי-שיתוף פעולה עם הרחקתו מישראל המקים עילה להמשך החזקתו במשמורת. בדיון בערעור
טען המשיב, בין היתר, כי בימים האחרונים הצליח ליצור קשר עם ארגון
CIMI
שהוא ארגון וולונטרי שיסייע לו בהשגת מסמכי מעבר לשם יציאתו
מישראל.
המבקשת טענה כי השאלה העומדת במוקד
הערעור היא שאלת קיומה של עילת שחרור ממשמורתו ובנסיבות העניין עילה כזו אינה
קיימת; וכי חרף החלטת הממונה על ביקורת הגבולות המשיב לא התייצב להציג מסמכים תוך
14 יום ובכך עשה דין לעצמו. לאחר הדיון בערעור, הגיש המשיב, ללא הסכמת המבקשת,
התכתבות בדואר אלקטרוני בין בא כוחו לבין ארגון
CIMI
, שלפיה ארגון זה אינו יכול לסייע לאדם כאשר
הוא מוחזק במשמורת. המבקשת טענה כי עמדתו של ארגון וולונטרי זה או אחר אינה משליכה
על שאלת קיומה של עילת שחרור ממשמורת.
3.
בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת
ז' בוסתן
) קבע כי מצד אחד המשיב אינו מצליח להשיג תעודה מזהה ומצד שני מסרב
לחתום על תעודת מעבר ישראלית, ובמצב דברים זה יש לקבוע כי הוא מסרב לשתף פעולה עם
הרחקתו מישראל. אף על פי כן, משהציג בא כוחו מסמכים המעידים על כך שארגון
CIMI
, שב לפעול לאחר הפסקה, יש
לאפשר למשיב לפנות אליו כדי לנסות להסדיר את יציאתו באמצעות דרכון. בית המשפט קמא
הורה על שחרור המשיב ממשמורת ל-14 יום שבמהלכם ינסה לפנות לארגון
CIMI
ולהסדיר את עזיבתו מרצון,
שאם לא כן ניתן יהיה לעצרו שוב. עוד נקבע כי אם המשיב יפנה תוך פרק זמן זה לארגון
הוא יישאר משוחרר ממעצר עד 14 יום לאחר שתתקבל תשובת
CIMI
, ויהיה עליו לעזוב את הארץ בין באמצעות
דרכון בין בחתימה על תעודת מעבר ישראלית, שאם לא כן ניתן יהיה לעצרו מחדש. הבקשה
שלפניי מכוונת להחלטה זו. יצוין כי בית המשפט קמא עיכב את ביצוע פסק הדין – במובן
זה שהמשיב ייוותר במשמורת – עד למתן החלטה
אחרת של בית משפט זה.
4.
לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא בכך שלא בחן את השאלה אם קיימת עילת שחרור ממשמורת בעניינו של המשיב. הואיל ואין חולק כי המשיב שוהה בישראל שלא כדין, הרי משקבע בית המשפט קמא כי הוא אינו משתף פעולה עם הרחקתו, לפי סעיף 13(ו)(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל – אין לשחררו ממשמורת. נטען כי שחרורו של המשיב ממשמורת יוצר למעשה עילת שחרור חדשה, שהחוק אינו מכיר בה, ומטעם זה קיימת הצדקה ליתן רשות ערעור בנסיבות העניין ולקבל את הערעור; כי אין לקבל את קביעת בית המשפט שלפיה האפשרות שארגון וולונטרי מסוים עשוי לסייע לשחרר את המשיב תקים עילה לשחרור ממעצר; כי קביעה זו חותרת תחת סמכויותיה הריבוניות של המדינה; כי המשיב לא הציג תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בטענותיו לגבי ארגון CIMI והסכנה שנשקפת לו אם יסכים לחתום על תעודת מעבר ישראלית; וכי החלטת בית המשפט קמא תעודד הגשת בקשות סרק לשחרור ממשמורת.
5.
המשיב טוען כי אין עילה למתן רשות ערעור בנסיבות העניין. לגופם של דברים, נטען – בין היתר – כי המשיב מוכן לחזור למאלי, ומשתף פעולה באופן מלא עם המבקשת לצורך כך.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, אני סבור כי יש להחזיר את הדיון בעניין לבית המשפט קמא, לשם בחינת התשתית העובדתית העומדת בבסיס בקשתו של המשיב. לשם כך, החלטתי לדון בבקשה כבערעור שהוגש לפי רשות שניתנה. סעיף 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל קובע לאמור: "שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד ליציאתו מישראל או עד להרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בעירבון כספי, בערבות בנקאית או בערובה מתאימה אחרת [...]". סעיף 13ו(ב) לחוק זה מונה את המקרים שבהם לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין ובכלל זה כאשר "הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לעניין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל" (סעיף-משנה (1)) (בר"ם 887/13 מדינת ישראל נ' קסימוב , פסקה 10 (12.2.2013)). בית המשפט לעניינים מינהליים מצא כי המשיב אינו משתף פעולה עם הליכי הרחקתו, אך בכל זאת ראה להורות על שחרורו כדי לאפשר לו לפנות לארגון CIMI , לשם הסדרת יציאתו באמצעות דרכון של מדינת מאלי.
7.
גם אם הייתי מניח כי ניתן לשחרר את המשיב בנסיבות הנטענות (ונוכח התנהלות המשיב בעבר והוראת סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל אינני משוכנע כי זהו המצב), אינני סבור כי המשיב פרש תשתית עובדתית המצדיקה זאת. ראשית, המכתב שהוצג לבית המשפט בעניין ארגון CIMI
כלל לא נגע לעניינו של המשיב שלפנינו, אלא לעניינו של אדם אחר, אזרח טוגו. בנוסף, גם נושא אפשרות החזרה למאלי באמצעות תעודת מעבר ישראלית (כלומר, מבלי שתידרש פנייה לארגון חיצוני) לא הוכרעה, על אף שהמבקשת הציגה נתונים המראים לכאורה כי הדבר אפשרי. בנסיבות אלה, אינני סבור כי החלטת בית המשפט קמא התבססה על תשתית עובדתית מספיקה, ואציע לחבריי להחזיר את הדיון לבית המשפט לעניינים מינהליים, כדי לשוב ולבחון את בקשתו של המשיב. לשם כך, יוכלו המשיב והמבקשת להגיש מסמכים נוספים התומכים בטענותיהם.
הערעור מתקבל אפוא במובן זה שפסק דינו של בית המשפט קמא מבוטל. ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע שחרורו של המשיב תעמוד בעינה עד להחלטה אחרת של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד.
ניתן היום, ט"ז באלול התשע"ג (22.8.2013).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט