בר"מ 5720/13 סבטלנה קליפקו נ. מדינת ישראל

1.

המבקשת היא אזרחית אוקראינה, שנכנסה לישראל כתיירת. בחודש יוני 2013 הגישה בקשה למתן הארכת אשרת כניסה לישראל מסוג ב/2, על יסוד קשר שנרקם בינה לבין אזרח ישראלי וכוונתה למסד עימו את קשר. ביום 7.8.2013 נדחתה הבקשה, לאחר ריאיון שנערך לשניים, לאחר שנמצא כי בקשתם לא עומדת בדרישת כנות הקשר. המבקשת הושמה במשמורת מחמת שהייה שלא כדין, ולאחר שנמצא כי היא עובדת שלא כדין בחברה לשירותי ניקיון. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין אישר את צו המשמורת ללא שינויים, לאחר שלא מצא כי מתקיימת בעניינה של המבקשת אחת מעילות השחרור הקבועות בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (החלטה מיום 18.8.2013).

2.

המבקשת הגישה ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד על החלטת בית הדין לביקורת משמורת. בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הרחקתה של המבקשת מישראל. בית המשפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי עניינו של הערעור הוא החזקת המבקשת במשמורת, וכי "עיכוב ההרחקה ממילא יאריך את המשמורת". מכאן הבקשה שלפניי, שבה מתבקשת אי-הרחקת המבקשת מישראל.

3.

דין הבקשה להידחות. ההחלטה על הרחקת המבקשת מישראל אינה נתונה ל ערעור מינהלי לפי התוספת השניה של חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, כי אם ל עתירה מינהלית לפי פרט 12 לתוספת הראשונה לאותו חוק. כלומר, ההליך שבו נקטה המבקשת, ככל שהוא מכוון לעניין הרחקתה מישראל – הוא הליך שגוי. בית הדין לביקורת משמורת אינו מוסמך לעכב את הרחקתו של המבקשת מן הארץ (כפי שאף הבהיר בהחלטתו), וממילא עניין ההרחקה אינו יכול להיות נושא לדיון במסגרת ערעור על החלטתו.

4.

בצד האמור, כל עוד שהמבקשת נמצאת במשמורת בנקודת הזמן הנוכחית, ניתן בזאת צו ארעי האוסר על הרחקתה, שיעמוד בעינו עד ליום 22.8.2013, שעה 14:00 על מנת לאפשר לה לנקוט בהליך המתאים, אם תראה לנכון. הצו הארעי מותנה בהפקדת סך של 3,500 ש"ח על מנת להבטיח הוצאות הטסתה אם תידחה עתירתה, וזאת עד מחר (21.8.2013) בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד.