בר"מ 575/18 עיריית ירושלים נ. מימי דורון ו-190 אחרים

1.

בבית המשפט המחוזי בירושלים מתבררת עתירה מינהלית שנסבה על החלטתה של המבקשת, עיריית ירושלים (להלן: העירייה ), להעביר ממקומו את בית הספר הממלכתי-דתי "ברנדט" (להלן: בית הספר ) למבנה אחר (עת"ם 8472-08-17, השופט ע' שחם ). את העתירה הגישו הורים לתלמידים בבית הספר, הם המשיבים 1 בבקשה דנן, אשר ביקשו לבטל את ההחלטה על העברת בית הספר.

2.

ביום 3.1.2018 נתן בית המשפט המחוזי החלטה שהכריעה בשתי בקשות שהוגשו במסגרת העתירה והדיון בהן אוחד. בהחלטה זו קיבל בית המשפט המחוזי בקשה לתיקון העתירה שעיקרה צירוף כמשיב של משרד החינוך, הוא המשיב 3 בבקשה שבפני. בית המשפט המחוזי קבע בעניין זה כי הצירוף דרוש על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, והוסיף כי למשרד החינוך יש "נגיעה ממשית לעניין נשוא ההתדיינות". מנגד, בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגישה העירייה למחיקת העתירה.

3.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. ראוי לציין כי בהודעה שהגישה העירייה ביום 28.1.2018, בהתאם להחלטתי מיום 24.1.2018, היא הבהירה כי בקשת רשות הערעור מכוונת רק כלפי ההחלטה הנוגעת לצירופו של משרד החינוך כמשיב לעתירה, ולא כלפי ההחלטה הדוחה את הבקשה למחיקת העתירה. זאת, בשים לב להוראות סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, המגדיר קבוצה סגורה של מקרים שבעניינם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת".

4.

בבקשת רשות הערעור נטען כי לא היה מקום לצרף את משרד החינוך כמשיב לעתירה בשים לב לשלב המתקדם שבו מצוי ההליך. כמו כן, העירייה טוענת כי צירופו של משרד החינוך מאפשר למעשה "מקצה שיפורים", בשים לב לכך שהעתירה המקורית לא התמקדה – לשיטת העירייה – בסוגיות הנוגעות למשרד החינוך. עוד נטען כי משרד החינוך אינו מוסמך לבקר את העירייה בעניין הקצאה ומתן רשות שימוש במקרקעין שבבעלותה. לבסוף, העירייה העלתה טענות לגוף הדברים כנגד נוהל של משרד החינוך שעמד בבסיס הבקשה לצירופו כמשיב לעתירה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. לבית המשפט נתונה סמכות להורות על צירופו של משיב לעתירה מינהלית "בכל שלב משלבי הדיון" (תקנה 6(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטה הנוגעת לצירוף בעל דין – נושא המצוי, ככלל, בלב שיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו והשוו: בר"ם 679/10 הועדה המקומית לתכנון ובניה – ראשון לציון נ' שפיר מבנים ונכסים בע"מ , פסקה 15 (26.4.2010)). בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לסטות מכלל זה, בשים לב לכך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי היא מנומקת ומפורטת. מעיון בטענות העירייה לא התרשמתי כי בהחלטה זו נפל פגם אשר מצדיק התערבות. אין צריך לומר, כי אין בכוונתי לנקוט עמדה ביחס לטענות העירייה לגוף הדברים, והן יתבררו בעתירה עצמה.

6.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.