בר"מ 578/03 מחמוד עסאף נ. מדינת ישראל

הערר שהוגש לבית משפט זה מופנה כנגד צו, שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים , ולפיו הורה בית המשפט על עיכוב שחרורו של העורר ממאסר, וזאת עד למתן פסק דין בעתירה, שהגיש היועץ המשפטי לממשלה, כנגד החלטת ועדת השחרורים לשחרר את העורר בשחרור מוקדם.

יאמר תחילה, כי לעורר לא עומדת זכות ערר, שכן ניתן לערער על צו, שיצא מלפני בית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים , ברשות בלבד. על אף האמור ביקשתי את תגובת המדינה לערר כאילו היתה זו בקשה לרשות ערעור. בחנתי את טענות הצדדים לגופן, ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הטענה המשפטית שהעלתה באת-כוח העורר היא, כי לבית המשפט לא היתה סמכות לעכב את השחרור מעבר לתקופה של שבעה ימים הקבועה בסעיף 27 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ). בתגובתה טענה המדינה כי טענה זו מחוסרת יסוד, ואכן הצדק עמה ומהטעמים שפרטה.

וזו לשון סעיף 27 לחוק:

"(א) החליטה הועדה לשחרר על-תנאי אסיר, והודיע בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לועדה כי הוא שוקל להגיש עתירה נגד ההחלטה, לפי הוראות סעיף 25, יעוכב שחרורו של האסיר למשך 7 ימים, כדי לאפשר את הגשת העתירה והגשת בקשה לעיכוב ביצוע במסגרתה.

(ב) מסר בא כוח היועץ המשפטי לממשלה הודעה כאמור בסעיף קטן (א), והחליט לאחר מכן שלא להגיש עתירה כאמור באותו סעיף קטן, יודיע על כך בהקדם האפשרי למנהל בית הסוהר והאסיר ישוחרר אף לפני תום 7 הימים האמורים".

כעולה בבירור מנוסח הסעיף, הסמכות לעיכוב הביצוע שנקבעה בסעיף הנ"ל עוסקת בסמכותה של ועדת השחרורים, והיא ניתנה לועדה כדי לאפשר הגשת עתירה לבית המשפט המוסמך בתוך התקופה האמורה, ובמקביל הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לאותו בית משפט. על פי סעיף 28 לחוק, בית המשפט המוסמך לדון בעתירה הינו בית המשפט לעניינים מנהליים, ובית משפט זה מוסמך לצוות על עיכוב ביצועה של החלטה, שניתנה על ידי הרשות, וועדת השחרורים בכלל זה, לשם בירור עתירה.

משניתן צו לעיכוב ביצוע כאמור, במעמד צד אחד, מן הראוי היה שהשגה עליו תובא בפני בית המשפט, שנתן את הצו, כדי שהעניין יתברר במעמד שני הצדדים. ככל סעד זמני הניתן במעמד צד אחד, יש מקום לבררו במעמד שני הצדדים, וזאת לבקשת הצד הנפגע במועד מוקדם ככל האפשר; על אחת כמה וכמה כך כאשר מדובר בצו הפוגע בחירותו של אדם. צודקת המדינה בטענתה כי הדרך פתוחה בפני באת-כוח העורר לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה לקיים דיון במעמד הצדדים בשאלת עיכוב הביצוע. נוכח טיבו של העניין הנדון, עתירה המעכבת שחרורו של אסיר, יש גם הצדקה לכך שהעתירה לגופה תתברר בהקדם.

מן הטעמים האמורים, הבקשה לרשות ערעור נדחית.