בר"מ 5811/20 ELENA GRIGORENKO נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקשת, אזרחית רוסיה, נכנסה לישראל ביום 17.5.2018 באשרת תייר שניתנה לה למשך שלושה חודשים. ביום 2.8.2018 הגישה המבקשת בקשה לקבלת מקלט מדיני, שבה טענה כי ברוסיה סבלה מאיומים, רדיפות ונזקי רכוש כתוצאה מניהול ערבי דיון בנושאים שונים (ובהם נושאים פוליטיים) במועדון שבבעלותה, שנתפסו כפעילות נגד השלטון (להלן:

בקשת המקלט ). לאחר שנערך למבקשת ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט ( RSD ; להלן: היחידה ), הוכנה בעניינה חוות דעת מטעם היחידה, שבה נמצא כי המבקשת לא הוכיחה טענת רדיפה על בסיס אחד מהיסודות הנדרשים להכרה במעמד פליט (להלן: חוות הדעת ). בחוות הדעת צוין כי מגרסתה של המבקשת עולים קשיי אמינות משום שלא הוצגה תמונה קוהרנטית לגבי הגורמים לאיומים שקיבלה לטענתה. למרות זאת נבחנה הבקשה לגופה, ונמצא כי לא הוכח פחד מבוסס היטב, מפני שהמבקשת לא פנתה למשטרה או לרשויות ברוסיה לבקש את הגנתן; לא ניסתה להתגורר במקום מגורים חלופי במדינתה; ויצאה וחזרה לרוסיה מספר פעמים לאחר שהחלו האיומים הנטענים, מבלי להגיש בקשות מקלט במדינות בהן ביקרה. לאחר קבלת חוות הדעת הועבר עניינה לבחינת יושב ראש הוועדה המייעצת לענייני פליטים (להלן: הוועדה ), שהמליץ לדחות את בקשת המקלט. ביום 28.10.2018 אימץ מנכ"ל המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן גם: הרשות ), את המלצת יושב ראש הוועדה ודחה את בקשת המקלט. לאחר קבלת ההחלטה פנתה המבקשת מספר פעמים בבקשה לקבל חומרים בעניינה מהרשות (להלן:

המסמכים ), ובגדרי חלק מהפניות ביקשה גם להאריך את המועד להגשת בקשה לעיון מחדש בהחלטה בבקשת המקלט (להלן: בקשת הארכה ). ביום 27.11.2018 נמסרו לה המסמכים, ואולם בקשת הארכה לא נענתה.

2.

המבקשת הגישה ערר על ההחלטה לדחות את בקשת המקלט. דיון בערר נקבע ביום 4.7.2019, והרשות נדרשה להגיש תשובתה עד ליום 20.6.2019. בפועל, תשובה מטעמה הוגשה ביום 1.7.2019, ולטענת המבקשת התשובה הגיעה לידי בא כוחה באופן חלקי (ללא הצרופות לה). בקשת המבקשת לדחיית מועד הדיון בערר בעקבות העיכוב בקבלת תשובת הרשות נדחתה, ובצד זאת קבע בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין

לעררים או בית הדין ) כי תינתן למבקשת במידת הצורך הזדמנות להגיש טיעון משלים לאחר הדיון (וזה אכן הוגש ביום 28.7.2019). ביום 4.8.2019 דחה בית הדין את הערר בהעדר עילה להתערב בהחלטת המשיבה. בית הדין עמד על נימוקי חוות הדעת של היחידה, וקבע כי בדין נדחתה בקשת המקלט, שלא גובתה בממצאים הנדרשים לצורך הוכחת קיומו של פחד מבוסס היטב מרדיפה. בית הדין הוסיף ודחה את טענת המבקשת לפגיעה בזכותה להגיש בקשה לעיון מחדש, וקבע שהמבקשת הייתה יכולה להגיש בקשת ארכה להגשת הבקשה לעיון מחדש לאחר קבלת המסמכים. מכל מקום צוין כי המבקשת ממילא לא הציגה שינוי נסיבות רלוונטי או ממצאים חדשים בעניינה שהיו יכולים להצדיק הגשת בקשה לעיון מחדש או להשפיע על ההחלטה שהתקבלה בבקשת המקלט. נוכח האמור ולאחר שמצא כי אין מניעה אחרת להורות על הרחקת המבקשת נקבע כי עליה לצאת מישראל תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובצדו בקשה לצו ביניים למניעת הרחקתה מהארץ. בהחלטה מיום 6.10.2019, בהעדר התנגדות מצד המשיבה, הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) כי לא יינקטו הליכים להרחקת המבקשת עד לתום ההליכים בערעור. בפסק דין מיום 8.7.2020 דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי המבקשת לא הציגה תימוכין ברף המינימלי הנדרש להוכחת טענותיה בבקשת המקלט, כפי שפורט בפסק הדין של בית הדין, ועל כן אין עילה להתערב בקביעותיו. עוד נקבע כי הגם שבא כוחה של המבקשת עתר לארכה להגשת בקשה לעיון מחדש בכמה הזדמנויות וזו לא נדונה על ידי המשיבה (בניגוד לקביעות בית הדין בעניין זה) – אין מדובר בפגם דיוני שמשפיע על תוצאת ההליך במקרה דנן. צוין כי חלק מן החומרים שהמבקשת ביקשה לצרף לבקשתה לעיון מחדש לא היו משנים את המסקנה כי לא הוכח פחד סובייקטיבי מרדיפה, וחלקם האחר הוזכר רק בדיון לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, בחלוף למעלה משנה וחצי מאז שהתקבלו המסמכים אצל המבקשת. נוכח המכלול האמור נמצא כי גם אם נפל פגם דיוני בכך שבקשת הארכה לא הוכרעה, בדין נדחה הערר וזאת מן הטעמים הראייתיים שפורטו.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה חוזרת המבקשת על טענותיה בדבר פגיעה בזכותה להגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה בבקשת המקלט נוכח העיכוב בקבלת המסמכים חרף בקשותיה החוזרות והנשנות ובשל כך שלא התקבלה החלטה בבקשת הארכה. בהקשר זה טוענת המבקשת כי בית הדין לעררים ובית המשפט לעניינים מינהליים חרגו מתפקידם עת דנו בסיכויי הבקשה לעיון מחדש בעצמם. עוד נטען כי כתב התשובה של המשיבה לערר נמסר לה רק בחלקו (ללא תצהיר ונספחים) ובמועד קרוב למועד הדיון בו, באופן שלא אפשר לבא כוחה להתכונן לדיון בערר כראוי ופגע בזכות הייצוג שלה. לגופם של דברים טוענת המבקשת כי לא היה מקום לדון בבקשתה בסדר דין מקוצר לפי סעיף 6 לנוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0012 "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" (10.10.2019) (להלן: הנוהל ) וכי טענותיה מגבשות את התנאים הנדרשים להכרה בה כפליטה.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ונספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית שחורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 251/19 אבדינוב נ' שר הפנים , פסקה 4 (13.1.2019); בר"ם 3412/17 הרננדס נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 6 (24.10.2017) (להלן: עניין הרננדס )). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת מידה זו. בכל הנוגע לתשתית הראייתית שהציגה המבקשת בתמיכה לטענותיה בבקשת המקלט, מסקנותיהם של בית הדין ובית המשפט נטועות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, ואינן מצדיקות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה (ראו בר"ם 2163/20 יוהנס נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 20 (14.5.2020); בר"ם 310/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה – היחידה למבקשי מקלט , פסקה 17 (4.4.2019); עניין הרננדס , פסקה 6). אשר לטענותיה של המבקשת בנוגע לכך שבקשתה להארכת מועד להגשת בקשה לעיון מחדש לא נדונה, אעיר כי מוכן אני להניח לטובת המבקשת כי בהתנהלות המשיבה נפלו פגמים, הן בעיכוב במסירת החומרים (שבהעברתם מחויבת המשיבה לפי סעיף 8(ג) לנוהל, המורה כי יש למסור למבקש מקלט החלטה מנומקת בעניינו, וכן תמצית מהערכת היחידה ועותק מפרוטוקול הראיון שנערך לו), הן בכך שבקשתה לארכה לא קיבלה מענה. ברם, בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן איני סבור כי יש בפגמים נטענים אלה כדי לגלות עילה לבירור נוסף לפני ערכאה זו. אכן, בכפוף לתנאים המנויים בסעיף 9 לנוהל, רשאי מי שבקשתו למקלט נדחתה לפנות בבקשה לעיון מחדש בהחלטה שהתקבלה בעניינו. למותר לציין שהמשיבה מחויבת בהוראות אלו. ברם, עמידתה של המבקשת בתנאי הסף המנויים בסעיף 9 לנוהל לגבי בירור בקשתה לעיון מחדש בהחלטה בבקשת המקלט נבחנה על ידי הערכאות הקודמות, וגם לפניהן לא הציגה המבקשת חומרים קונקרטיים נוספים שברצונה להביא לבחינת הרשות, חרף הזמן שחלף מאז הוכרעה בקשת המקלט בעניינה ומאז קבלת המסמכים שהתבקשו על ידה. לכך אוסיף כי גם הטענות המכוונות לאיחור בהגשת כתב התשובה לערר והשלכותיו אינן מצדיקות בנסיבות דנן מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי", בשים לב לאפשרות שניתנה למבקשת על ידי בית הדין להגיש השלמת טיעון בכתב בשל אותו עיכוב, ולכך שהשלמת טיעון כאמור אכן הוגשה מטעמה ועמדה לפני בית הדין עובר להכרעתו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.