פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
5845/10
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
טיירו נעים בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית בית שמש
2. י.ר.א.ב. שרותי נוי 1985 בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"ם 42235-06-10 מיום
1.8.2010 שניתנה ע"י כב' השופט נ' סולברג
בשם המבקשת:
עו"ד אלי יוגב
ועו"ד מוטי גנץ
החלטה
1.
המשיבה 1 ערכה מכרז לקבלת שירותים של הפעלת תחנת מעבר ולשינוע אשפה לאתר הטמנה – שירותים שהמבקשת סיפקה מזה שנים, בהתאם להסכם בין השתיים. הצעת המבקשת היתה הזולה ביותר, אך ועדת המכרזים מצאה, לאחר שנתנה למבקשת להשמיע את דברה בעניין, כי ההצעה גרעונית, נסמכת על הנחות בלתי סבירות מבחינת הציוד הנדרש (שחלקו כלל איננו מצוי בידי המבקשת), לוחות זמנים ועלויות. כמו כן נמצא שבהצעה גלום ניגוד להוראות חוק רלבנטיות, והיא עלולה להביא לאי-ביצוע השירותים כנדרש. לנוכח האמור קבעה ועדת המכרזים של המשיבה 1 כי הצעת המשיבה 2 היא הזוכה.
2.
המבקשת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים כנגד החלטת המשיבה 1, ובגדרי העתירה ביקשה צו ביניים לעיכוב מימושו של המכרז. הבקשה נדחתה בהחלטתו של כב' השופט נ' סולברג , הן מן הטעם שהמבקשת לא הצביעה, בגדרי ההליך הנוכחי, על הצדקה להתערבות בממצאי וועדת המכרזים, והן משום שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות.
מכאן הבקשה שלפניי, למתן רשות ערעור על אותה החלטה.
3.
דין הבקשה – להידחות . הטעמים לכך יובאו בתמציתיות להלן:
(א)
מבחינת סיכויי העתירה, המבקשת לא הציגה בפניי כל נימוק מבוסס להתערבות בהחלטת ועדת המכרזים, או בקביעות בית המשפט הנכבד קמא. זאת ועוד – בניגוד לחובתה לפי דין (ראו: בר"ם 6943/09 נכסי וין-דור (1980) בע"מ נ' עיריית תל-אביב יפו (לא פורסם, 23.9.2009)) – נמנעה המבקשת מלצרף לבקשתה כאן את המסמכים הרלבנטיים ושעמדו בפני בית המשפט קמא (לרבות: כתבי בי-דין, הצעתה שלה, חוות דעת של יועצה המשפטי של המשיבה 1, ועוד), כך שברי כי לא ניתן לרדת לעומקם של דברים ולבחון את טענות המבקשת לגופן. טענתה של המבקשת מתמצית בכך שאפילו אם ועדת המכרזים הגיעה למסקנה שההצעה של המבקשת היא גרעונית, או בלתי סבירה, הרי שלפי דין אין חובה לפסול אותה הצעה. המבקשת צודקת, כמובן, בטענתה שאין חובה בדין לפסול הצעה הנחזית כגרעונית, או בלתי סבירה – ככזו, אולם אין משמעות הדבר שוועדת המכרזים איננה רשאית לעשות כן, ככל שלא תשתכנע מהסברי המציע באשר לסבירות הצעתו וכשרותה, ונראה שכך אירע כאן (ראו והשוו: עע"ם 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, אגף רכש והתקשרויות , פיסקה 11 (טרם פורסם, 3.8.2006); עע"ם 2690/06 מ.ת.א.ר. מחשוב תכנון וארגון בע"מ נ' עיריית אשדוד , בפיסקה 11 (לא פורסם, 2.5.2006);
עע"ם 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים – עיריית עפולה , בפיסקאות 14-13 (לא פורסם, 18.1.2009); עיינו: תקנות 21, 22(ה) ל תקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 ).
(ב)
באשר למאזן הנוחות, והוא העיקר: זה ודאי איננו נוטה לטובת המבקשת. אמנם המבקשת מסכימה שעד להשלמת בירור העתירה היא תספק את השירותים במחיר מופחת, יחסית לתמורה שדרשה וקיבלה עובר לעריכת המכרז (כך שלפי חישובי המבקשת – לעירייה לא ייגרם בינתיים נזק ממון, ואולי אף יקום לה יתרון, אם תקבל את השירותים מן המבקשת ולא מן המשיבה 2). עם זאת יש להבהיר – לנותן שירותים מסוגה של המבקשת אין כל זכות קנויה להמשיך ולהעניק את השירות, אף שהצעתו במכרז לא זכתה – עד להשלמת בירור העתירה. כלל זה חל גם אם נותן השירותים מסכים בדיעבד לספק את השירותים במחיר מופחת, אפילו יחסית לזה הכלול בהצעה שהוכרזה כזוכה. בכל מקרה, כפי שקבע בית המשפט הנכבד קמא, אם תתקבל העתירה, לא תהא מניעה להפקיע את הזכייה מן המשיבה 2 ולהשיבה למבקשת, והמבקשת תוכל אף עקרונית לעתור לפיצוי בגין הפסדיה (ככל שיהיו כאלה בהתחשב במחיר המופחת שהציעה) בתקופת הביניים, אם תוכיח את זכאותה לכך בדין (ראו: בר"ם 9760/06 רחמני ששון (אפיק) 1991 בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (לא פורסם, 27.11.2006)).
(ג)
על פני הדברים קיים אינטרס
ציבורי במימוש המכרז לאלתר, כך שיובטח כי הטיפול באשפה ושינועה ייעשה באופן מסודר ומפוקח כנדרש במכרז. תוצאה זו יש בה כדי להבטיח שהקבלן יבצע את חובותיו כלפי העירייה כיאות ולא ייגרמו מפגעים תברואתיים, או סביבתיים אגב כך.
4.
לנוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט אב התש"ע (9.8.2010).
ש ו פ ט