בר"מ 5866/09 דויד אוחיון נ. משרד הרישוי מחוז חיפה והצפון

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר ) בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה בגין עתירה מינהלית שהגיש.

2.

המבקש הגיש בתאריך 13.7.09 עתירה מינהלית כנגד המשיב, משרד הרישוי – מחוז חיפה והצפון, בעקבות החלטתו לפסול את המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 45 ימים והתניית חידוש רישיון הנהיגה של המבקש בביצוע מבחן עיוני בנהיגה. יוער, כי הרקע הנטען להחלטה זו הוא בכך שהמבקש צבר לכאורה לחובתו 36 נקודות בגין עבירות תנועה שבוצעו בין התאריכים 13.1.06-31.3.05. טענתו העיקרית של המבקש בעתירתו היא כי החלטת המשיב איננה סבירה שכן היא לוקה בשיהוי חריף וכי חלף זמן רב בין ביצוע העבירות לכאורה ועד להטלת אמצעי התיקון על ידי המשיב. עם הגשת העתירה הגיש המבקש גם בקשה לפטור מתשלום אגרה, שאותה נימק בכך שהוא עצמאי, אשר מקור הכנסתו היחיד הינה רווחיו מעסקו – חנות מכולת – אשר עומדים לטענתו על סך ממוצע של כ-2,000 ש"ח לחודש בתקופה של מחצית השנה הקלנדרית הנוכחית. כן טען המבקש כי התחתן באחרונה ואשתו איננה עובדת ועל כן בני הזוג מתקיימים מהכנסתו הזעומה של המבקש. המבקש הוסיף עוד כי בחשבון הבנק היחיד שהוא ורעייתו מנהלים, הם מצויים ביתרת חובה בסך של 8,707.68 ש"ח ונוכח מצבם הכלכלי הקשה, אין הוא יכול לעמוד בתשלום האגרה, בסך 1,757 ש"ח.

בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים דחה את הבקשה, בנמקו כי "לא השתכנעתי בחוסר היכולת של המבקש, מפעיל מכולת, לעמוד בתשלום האגרה". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

בבקשתו שב ומעלה המבקש את הטענה שהעלה בפני בית המשפט הנכבד קמא וטוען כי הוא הניח תשתית ראייתית בפני בית המשפט, המלמדת על מצבו הכלכלי הקשה. יתר על כן, המבקש מפנה לשתי החלטות של בית משפט זה שבהן ניתן פטור למערערים (ב-עע"מ 11169/08 לוי נ' עמידר (לא פורסם, 12.2.09) ו-עע"מ 8611/08 זוולדי נ' שר הפנים (לא פורסם, 1.12.08) ) מתשלום אגרה, לשיטתו בגלל מצב כלכלי דומה ואף טוב יותר מזה של המבקש. לחילופין טוען המבקש כי היה על בית המשפט הנכבד קמא להפחית את סכום האגרה או להורות על פריסתו לתשלומים.

4.

המדינה סבורה כי דין הבקשה להידחות, שכן המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים לקבלת פטור מאגרה, ובפרט נוכח העובדה שלא פירט את מלוא התשתית העובדתית הרלבנטית והמסמכים אשר בכל זאת צירף לבקשתו – חסרים. יתר על כן, המדינה גם מצביעה על כך שהמבקש לא הסביר כיצד הוא מממן את ייצוגו בהליכים נשוא בקשת רשות ערעור זו (ולמעשה גם בבקשה זו) וכן לא תיאר את המאמצים שעשה (אם עשה) לשם קבלת סיוע לתשלום האגרה – ממעגל קרוביו וידידיו.

5.

להשלמת התמונה אציין כי עוד לפני שהוגשה תגובת המדינה ביקש המבקש לדחות את מועד הפקדת רישיונו כנדרש על פי החלטת המשיב– 20.7.09 – על מנת שלא לייתר את בקשת רשות הערעור. הבקשה נדחתה על ידי וקבעתי כי אם תתקבל הבקשה, ניתן יהיה להשיב למבקש את רישיונו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה וכן בתשובת המשיב לה – הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף .

7.

מבלי להרחיב יתר על המידה אזכיר כי התכלית העומדת בבסיס תשלום האגרה היא מימון ההתדיינויות בבית המשפט, והחובה לשלמה נועדה לשרת את כלל המתדיינים (ראו: רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ בפירוק נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 30.1.07); בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פ"ד נט(3) 742, 749 (2005)). עם זאת, בעל דין שאין בידו לעמוד בתשלום האגרה – שערי בית המשפט לא יינעלו בפניו אך בשל מצבו הכלכלי ולפיכך תקנה 14 ל תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן: תקנות האגרות ) קובעת כי בית המשפט רשאי לפטור מתשלום האגרה, כולה או מקצתה, בעל דין שהראה כי אין ביכולתו לשלם אגרה, ובית המשפט סבור כי ההליך מגלה עילה.

8.

במקרה שלפנינו, בית המשפט הנכבד קמא לא נדרש בהחלטתו לשאלת סיכויי ההליך אלא הסתפק בקביעה כי לא השתכנע שהמבקש הינו מחוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. מעיון בנספחים שצורפו לבקשת המבקש לפטור מתשלום אגרה – הגעתי גם אני למסקנה כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית מספקת לשם מתן הפטור הנדרש. כך, למשל , צירף המבקש לבקשתו דף "תנועות בחשבון השוטף", אך המסמך האמור כולל רק את היתרה ליום העסקים האחרון ואין בו כל פירוט של תנועות אחרונות בחודשים הקודמים. זאת ועוד, המבקש צירף אישור של רואה חשבון המציין את הכנסתו, על פי ספרים בלתי מבוקרים של חנות המכולת שממנה מתקיים המבקש ולא הוסיף כל פירוט

של נכסיו . הנה כי כן נראה כי ראוי היה שיצורף תיעוד נוסף ומלא יותר. משלא נעשה כן – בדין דחה בית המשפט הנכבד קמא את בקשתו לפטור מאגרה ואינני רואה עילה להתערב בהחלטה.

9.

לפני סיום אעיר כי עיינתי בשתי ההחלטות שהמבקש מפנה אליהן בבקשת רשות הערעור, ולגישתי אין לגזור גזירה שווה בין המקרים. ב-עע"מ 11169/08 הנ"ל ניתן למבקשת, שמשכורתה הממוצעת היא כ-3,000 ש"ח, פטור מאגרה, בין השאר, בשל מהות ההליך – ערעור על פסק דין שעסק בשאלה מתחום הדיור הציבורי. ב-עע"מ 8611/08 הנ"ל עסקינן במערערת שסבלה מאלימות קשה מצד בעלה, ובפסק דין נשוא הערעור שם נדחתה עתירתה נגד החלטה שלא להאריך את רישיון הישיבה שלה בארץ. עינינו הרואות, קיימים הבדלים מהותיים בין שני העניינים הנ"ל לבין העניין שלפנינו, ולו באופי ההליך.

10.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.