בר"מ 5910/10 חברת רכבת ישראל בע"מ נ. ועדת ההיגוי למפגשי מסילה כביש משרד ה

1.

בהמשך להחלטת ועדת ההיגוי העליונה למפגשי מסילה-כביש של משרד התחבורה (להלן: ועדת המפגשים ) מיום 31.5.10, הודיעה חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן:

הרכבת או המבקשת ) למועצה האזורית חוף הכרמל על סגירת מפגש מסילת הברזל והכביש ביישוב עתלית, הידוע בתור "מפגש 11" (להלן: מפגש 11 ), לתנועת כלי רכב החל מיום 1.8.10 (להלן: החלטת הסגירה ). החלטה זו נתקבלה על בסיס הקביעה כי במפגש 11 טמון סיכון בטיחותי משמעותי – בנוסף על הסיכון המובנה במפגש בין כביש בעל תנועה ערה של כלי רכב פרטיים ומשאיות ובין מסילת רכבת פעילה. זאת, בין היתר, בשל מגבלות גיאומטריות וראות לקויה; וכן משום שלאחרונה הושמש מפגש בהפרדה מפלסית (להלן: מפגש 12 ), המהווה חלופה בטיחותית יותר למעבר כלי רכב, במרחק של קילומטרים ספורים מדרום למפגש 11. ההחלטה נתקבלה לאחר דיונים פנימיים וכן לאחר קיום שימוע לגורמים הנוגעים בדבר, וביניהם הצדדים לבקשה זו.

2.

לאחר שנמסר להן על אודות החלטת הסגירה, הגישו המועצה האזורית חוף הכרמל והוועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף הכרמל (המשיבות 3-2) עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ועימה בקשה לצו ביניים. נגד החלטת הסגירה נטענו טענות שונות, לרבות טענת חוסר סמכות, שקילת שיקולים זרים, חוסר סבירות וחוסר מידתיות. עתירות ברוח דומה הוגשו על-ידי חברת כרמל כימיקלים בע"מ (המשיבה 4, שהגישה אף היא בקשה לצו-ביניים), וכן על-ידי תעשיות מלח לישראל בע"מ וחברת המלח לישראל בע"מ (המשיבות 6-5). המשיב 7, בעליהם של מקרקעין בסמוך למפגש 11, ביקש להצטרף כמשיב לעתירות והביע את תמיכתו בהחלטת הסגירה (יצוין כי עתירה נפרדת של המשיב 7 מחודש דצמבר 2009, שבה הוא מבקש לסגור את מפגש 11 לתנועה מטעמים כאלה ואחרים, נקבעה לדיון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה ליום 6.9.10. אעיר – במאמר מוסגר – כי הנחתי היא שיישקל איחוד הדיון בעתירות אלה). העותרות טענו, בין היתר, כי הסטת התנועה ממפגש 11 למפגש 12, תחייב את כלי הרכב המעוניינים לחצות את מסילת הרכבת – לרבות משאיות בשימוש מפעליהן של המשיבות 6-4 – לעבור בשכונות מגורים, באופן שייצור מפגע בטיחותי חדש. עוד נטען כי סגירת מפגש 11 תנתק את תושבי השכונות המערביות של עתלית מהשירותים הציבוריים המצויים ממזרח לקווי הרכבת, ותאריך את משך הנסיעה של כלי הרכב שהשתמשו במפגש 11 דרך קבע. לגבי הסיכון הבטיחותי הגלום בהותרתו של מפגש 11 פתוח לתנועת רכבים, נטען בעתירות כי ניתן לנקוט באמצעים נוספים להגברת בטיחות המשתמשים בו.

3.

ביום 28.7.10 החליט בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' סוקול ) כי הדיון בעתירות המשיבות 3-2 ייקבע ליום 14.9.10, וראה ליתן צו שלפיו עד למתן החלטה אחרת תעוכב ביצועה של החלטת הסגירה, ומפגש 11 לא ייסגר לתנועת כלי-רכב. זאת, בין היתר, על-מנת לא לשנות את המצב הקיים לפני שניתנה לצדדים הזדמנות להביא את מלוא טיעוניהם לבית המשפט, ולאחר שמצא כי "עיכוב של מספר שבועות במציאת פתרון תחבורתי, אינו צפוי להיות בעל משמעות מיוחדת, מה גם שניתן לפעול בתקופת הביניים לביצוע שינויים ושיפורים שיצמצמו את הסכנה למשתמשים". בשולי דבריו, ציין בית המשפט כי ככל שהצדדים יבקשו לקיים דיון בבקשה לצו ביניים במהלך פגרת בתי המשפט, תוגש בקשה מפורטת שתובא לפני שופט תורן. על-רקע החלטה זו, הוחלט באותו יום כי הדיון בעתירתה של המשיבה 4 יאוחד עם הדיון בעתירתן של המשיבות 3-2, וכי אין צורך במתן צו נוסף בעתירה זו.

4.

ביום 4.8.10 הגישה המבקשת לבית המשפט בקשה שכותרתה "בקשה לעיון מחדש ולהקדמת מועד הדיון", שבגדרה נטען כי בהחלטת כב' השופט ר' סוקול מיום 28.7.10 לא ניתן משקל ראוי להיבטים הבטיחותיים הנוגעים בהשארת מפגש 11 פתוח לתנועת כלי-רכב. הרכבת הביעה את חששה שהמשך ההתדיינות בעתירות שהוגשו עלול להתארך לפרק זמן של מספר חודשים – בין היתר בשל חגי תשרי שיחולו בקרוב – שבמהלכם יוותר מפגש 11 פתוח לתנועת כלי-רכב, על הסכנות הכרוכות בכך, וזאת בניגוד להחלטה המינהלית שהורתה על סגירתו. למחרת אותו יום, נתן בית המשפט (כב' השופט ר' שפירא ) את החלטתו, שבה דחה את בקשת הרכבת ולא מצא להורות על הקדמת הדיון, כך שיישמע בפני שופט תורן בזמן פגרת בתי המשפט. בהחלטה הוער כי עומדת לצדדים האפשרות לפנות בבקשת מתאימה לכב' השופט ר' סוקול כדי שתיבחן אפשרות להקדים את הדיון למועד קרוב יותר בתום הפגרה.

5.

הבקשה שלפניי מכוונת להחלטת השופט ר' סוקול מיום 28.7.10, ובה מבקשת הרכבת להורות על ביטול הצו שניתן על-ידי בית המשפט קמא, כך שיתאפשר יישום ההחלטה בעניין סגירתו המיידית של מפגש 11 לתנועת כלי רכב, וזאת בשל הסיכון הבטיחותי הטמון במצב הקיים, ובשים לב להליך המינהלי התקין שנערך טרם קבלת ההחלטה האמורה. הרכבת מעלה בבקשתה את הטענות התומכות בהחלטת הסגירה, וטוענת כי במתן הצו לעיכוב ביצוע החלטת הסגירה, לא נתן בית המשפט קמא ביטוי מספיק לשיקולים שצריכים לעמוד בבסיס החלטה למתן צו ביניים במסגרת עתירה מינהלית, שהם מאזן הנוחות וסיכויי קבלת העתירה. לשיטתה, בית המשפט קמא התעלם מההלכה הפסוקה שלפיה שיקולי בטיחות מטים את הכף בבחינת מאזן הנוחות. כמו-כן נטען, כי החלטת הסגירה היא בגדר הסדר תנועה הפיך וזמני במהותו, וגם בכך היה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתה. הרכבת סבורה כי טענות המשיבות שהגישו בקשה לצו ביניים (המשיבות 4-2) בדבר נזק שייגרם להן אם תיושם החלטת הסגירה אינן משכנעות, ובחלקן אף לא הוכחו. זאת שעה שעיכוב יישום החלטת הסגירה עלול להיות הרה אסון, נוכח הסיכון בהמשך הפעלתו של מפגש 11. להשקפת המבקשת, סיכויי העתירות הינם קלושים, בשים לב לסבירותה של ההחלטה שעליה הן משיגות ולהליך המינהלי התקין שהביא לקבלתה.

6.

בהתאם להחלטת השופט ח' מלצר מיום 8.8.10, הגישו המשיבים את תגובותיהם. ועדת המפגשים תומכת בבקשת הרכבת, וחוזרת על עמדתה כי יש לסגור את מפגש 11 לאלתר מטעמים בטיחותיים. המשיב 7 מצטרף אף הוא לבקשת הרכבת, ומוסיף כי המשך הפעלתו של מפגש 11 פוגע גם בזכויותיו הקנייניות. להבדיל מכך, המשיבות 3-2 טוענות בתגובתן כי אין עילה להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא בנוגע לצו הביניים, זאת משום שמדובר בהחלטה דיונית שנועדה לשמר את המצב הקיים עד למועד הדיון שנקבע למועד קרוב. בגוף תגובתן, חוזרות המשיבות על תמצית טעמי עתירתן. המשיבה 4 סבורה אף היא כי דין הבקשה להידחות, בהיעדר דחיפות או חשיבות מיוחדת לדיון בה, ונוכח היקף ההתערבות המצומצם של בית משפט זה בסעדים זמניים הניתנים על-ידי בתי משפט לעניינים מינהליים. גם לגופם של דברים, סבורה המשיבה 4 כי החלטת בית המשפט קמא ניתנה כדין, נוכח המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה, השמים דגש על שיקולי מאזן הנוחות, ויישומן על נסיבות המקרה. המשיבה 4 מוסיפה כי לא ניתן לומר כי הסיכון הנשקף מהותרת המצב הקיים על כנו גדול יותר מהסיכון הבטיחותי ביישום החלטת הסגירה והסטת התנועה לנתיב החלופי. טעמים דומים לדחיית הבקשה הועלו גם בתגובת המשיבות 6-5.

7.

לאחר שקראתי את הבקשה והתגובות לה, ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט קמא, מצאתי כי בשלב זה וכל עוד לא מוצה הדיון בבקשה למתן צו ביניים בבית המשפט המחוזי, לא הונחה עילה להתערבות בית משפט זה. כאמור, בהחלטתו של כב' השופט

ר' סוקול מיום 28.7.10 ניתן צו המורה על עיכוב ביצוע החלטת הסגירה עד להחלטה אחרת. בהחלטה הודגש "כי ככל שיבקש מי מהצדדים לקיים דיון בבקשה לצו ביניים עוד במהלך פגרת בית המשפט, יגיש בקשה מפורטת שתובא לפני השופט התורן". בנסיבות אלה, נראה אפוא כי הצו שניתן הוא צו ארעי המורה על השארת המצב הקיים שניתן במקביל לקביעת דיון בעתירה גופא במועד קרוב, ומתן אפשרות לקיום דיון במעמד הצדדים בעניין צו הביניים עוד קודם לכן. במצב דברים זה, אין מקום – כאמור – להקדים את המאוחר ולקיים דיון בבית משפט זה בבקשת רשות ערעור, כל עוד לא התקיים הדיון בבקשה למתן צו ביניים במעמד הצדדים בבית המשפט לעניינים מינהליים. בעקבות החלטת כב' השופט ר' שפירא , שכאמור לא ראה לקיים דיון בפגרה, שקלתי אם יש מקום להורות על קיום דיון בבית המשפט המחוזי לפני שופט תורן בבקשה למתן צו ביניים במהלך חודש אוגוסט, במנותק מהדיון שיתקיים בעתירה לגופה בחודש ספטמבר הקרוב. בנקודת הזמן הנוכחית מצאתי כי ראוי לעשות מאמץ למנוע פיצול של הדיון לשני תאריכים שונים בפני שני מותבים שונים; להקדים את ההכרעה בהליך העיקרי, ולקיים את הדיון בו במועד מוקדם בחודש ספטמבר (לפי קביעת בית המשפט המחוזי). במועד זה יתאפשר לצדדים לפרוס לפני בית המשפט המחוזי את היריעה במלואה. בד בבד, יתאפשר למבקשים להעלות את טיעוניהם לעניין צו הביניים בהתייחס לפרק הזמן שיוותר עד להכרעה בעתירה, ובית המשפט יתייחס – בנפרד – גם לסוגיה זו. בשלב זה, ובנסיבות שבהן החלטת בית המשפט המחוזי מאפשרת – לתקופת ביניים קצרה – המשך קיומו של מצב קיים מזה כיובל שנים, אינני רואה להורות על שינויה. למותר להדגיש כי אין באמור משום נקיטת עמדה בשאלת צו הביניים, וכי טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם.

בשלב זה, בקשת רשות הערעור נמחקת אפוא ללא צו להוצאות.

טרם סיום אעיר כי הנחתי היא כי הגורמים המוסמכים יפעלו לצמצום הסיכון הנטען בהמשך קיומו של המצב הקיים, באמצעים העומדים לרשותם (לרבות שימוש בתצפיתנים ואמצעים אחרים). זאת גם בגדר פרק הזמן המוגבל עד למיצוי הדיון בבקשה למתן צו ביניים בבית המשפט לעניינים מינהליים.