בר"מ 5999/20 משה חנייא נ. עמותת אגודת קריית חב"ד בעיה"ק צפת

1.

המבקשים 4-1 (להלן: המבקשים ) מתגוררים מזה שנים רבות במקרקעין בצפת, שדרך הגישה אליהם מצויה בשטח תכנית מספר ג/5839 "שינוי לתכנית מתאר צפת 552 ג' ושינוי לת. מופקדת ג/3650" (1996) (להלן: דרך הגישה או הדרך ; ו התכנית ). בהמשך לאישור התכנית, התקשרה אגודת קריית חב"ד, היא המשיבה 1 (להלן: האגודה ), בהסכם פיתוח עם המשיבה 18, רשות מקרקעי ישראל. כמו כן, בין האגודה לבין המשיבים 17-3 (להלן: הרוכשים ) נחתמו הסכמי מכר של יחידות מגורים בבניין שיבנה באחד מהמגרשים שבהם עוברת הדרך. ראשיתו של ההליך לפניי בעתירה שהגישו המבקשים ומבקשת נוספת, חברה בע"מ, נגד היתר בנייה שניתן לאגודה ביום 29.11.2017 ושתוקפו הוארך ביום 5.4.2020. בעתירה טענו המבקשים, בין היתר, כי יש להם זכויות קניין במגרשים הצמודים לדרך ובדרך עצמה; כי ההיתר התקבל תוך חריגה מהוראות התכנית; וכי בקבלתו נפלו פגמים נוספים. בצד העתירה הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים לאסור על עבודות בנייה מכל סוג במגרש שבו עוברת הדרך (להלן: מגרש 5 ) בסמוך למקום מגוריהם או להגבילן באופן שימנע פגיעה בדרך.

2.

למען שלמות התמונה יוער כי עובר להגשת העתירה, הגישו המבקשים תביעה אזרחית נגד האגודה ובה התבקשו סעדים שונים, בין היתר בטענה כי הם בעלי זכויות קנייניות במקרקעין ובדרך. בצד תביעה זו הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על ביצוע עבודות פיתוח ושינוי פני הקרקע במגרש 5. ביום 12.8.2020 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) את הבקשה לצו מניעה זמני וקבע כי סיכויי ההליך, בכל הנוגע לעילות הקשורות בסעד הזמני המבוקש – קלושים, וכי מאזן הנוחות אף הוא אינו מצדיק קבלת הבקשה (להלן: ההחלטה בהליך האזרחי ). בהקשר אחרון זה נמצא כי קיימת גישה חלופית לבתי המבקשים (שם, סעיפים 97-93). לאחר קבלת ההחלטה בהליך האזרחי, הגישו המבקשים את העתירה ואת הבקשה למתן צו ביניים בצדה כמפורט ברישת הדברים.

3.

ביום 26.8.2020, לאחר שהתקבלו תגובת הוועדה המקומית לתכנון ובניה צפת (להלן: הוועדה המקומית ), וכן תגובת האגודה והרוכשים, דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופטת ר' גלפז מוקדי ) את הבקשה למתן צו ביניים. נקבע כי סיכויי העתירה נמוכים, הן בשל הקביעות הלכאוריות בהליך האזרחי באשר לתוחלתן של הטענות הקנייניות (שעמן הסכים בית המשפט לעניינים מינהליים), הן משום שלא הונחה תשתית לתמיכה בטענות המבקשים נגד היתר הבנייה. אשר למאזן הנוחות צוין כי הנזק שייגרם למבקשים לא הובהר, והוא אינו עולה על הנזק שנגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב הבניה. עוד צוין כי לפי התכנית דרך הגישה מיועדת לביטול, ומתוכננת דרך חלופית כמפורט בנספח התנועה לתכנית; וכי לא ניתן להיעתר לבקשת המבקשים להכשיר את הדרך שנסללה לכאורה ללא היתר. לכך הוסף כי בהתנהלות המבקשים נפלו פגמים של שיהוי וחוסר ניקיון כפיים, בין היתר נוכח פנייתם להליך המינהלי רק לאחר שנדחתה בקשתם לסעד זמני באפיק האזרחי.

4.

להחלטה זו מכוונת בקשת הרשות לערער שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ולמתן "צו להחזרת המצב על כנו" (להלן: הבקשה לסעד זמני ). המבקשים טוענים כי בהחלטה נפלו טעויות, ובעניין מאזן הנוחות נטען כי העבודות פוגעות בגישתם לביתם, בניגוד לתמונת הדברים העולה מהחלטת בית המשפט. בהקשר זה צוין כי לאחר קבלת ההחלטה נושא הבקשה בשעות הערב אתמול, בוצעו בשעות הלילה עבודות בדרך, שכללו חפירת בור החוסם את הגישה לבתיהם. המבקשים חוזרים על טענותיהם בעתירה וטוענים כי התכנית שעליה מתבסס ההיתר הפכה ל"המלצה בלבד" וכי לא היה מקום להסתמך על הקביעות בהחלטה בהליך האזרחי, "שהינן תלויות ועומדות ולפני הליך ערעורי" (סעיף 31 לבקשה) וניתנו במסגרת הליך ביניים.

5.

דין הבקשה להידחות בהעדר עילה להתערבות בתוצאת האיזון שערך בית המשפט לעניינים מינהליים בין השיקולים הצריכים לעניין, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי העתירה ומאזן הנוחות. בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים עמד האחרון בפירוט על הטענות בעתירה ועל הקשיים שהתגלו בהן (כך נעשה גם בהחלטה בהליך האזרחי, בכל הנוגע לטענות במישור הקנייני). אף מבלי שאקבע מסמרות לגבי קביעות לכאוריות אלו, אני סבור כי טענות המבקשים בעניין שיקולי מאזן הנוחות החלים בענייננו לא מצדיקות מתן רשות ערעור. כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים, עיכוב עבודות הבנייה שהחלו זה מכבר, יגרום נזק ממשי למשיבים. לעומת זאת, גם אם העבודות הנוכחיות יגרמו לפגיעה בדרך הגישה (בניגוד לאמור במכתב שעליו הסתמכה בין היתר ההחלטה מיום 17.5.2020), בהחלטה בהליך האזרחי, שם נדרש מותב אחר לאותן טענות נמצא כי אין מדובר בדרך גישה בלעדית לבתיהם של המבקשים ועומדות לרשותם דרכים חלופיות (ויוער כי המבקשים לא פירטו בדבר פרטי ההליך שבו השיגו לכאורה על ההחלטה בהליך האזרחי, וזה אינו מוכר גם מבדיקה במערכת בית המשפט העליון). לפיכך, ובשים לב ליתר נימוקי ההחלטה, איני סבור כי הורם הנטל למתן רשות ערעור על ההחלטה נושא הבקשה שלפניי. לכך אוסיף, כפי שגם נטען על ידי הוועדה המקומית בהליך קמא, כי ההליך המתאים לתקיפת החלטת רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה בטענה לסטייה מתכנית הוא בהגשת ערר לוועדת הערר, ובכך טעם נוסף לדחיית הבקשה למתן צו ביניים (עע"ם 317/10 שפר נ' יניב , פסקה 15 (23.8.2012); בר"ם 4342/20 שוקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה , פסקה 3 (28.6.2020)).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.