בר"מ 6031/15 נצב"א אחזקות 1995 בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית טירת הכרמל

1.

המבקשות הן מחזיקות במתחם המסחרי "אוטוקארס" שבתחום שיפוטה של המשיבה 2, עיריית טירת הכרמל (להלן: המתחם ; העירייה ). בין המבקשות לבין העירייה והמשיב 1, מנהל הארנונה בעיריית טירת הכרמל (להלן: מנהל הארנונה ; וביחד: המשיבים ), התגלעו בעשורים האחרונים מחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בגין המתחם. עניינה של הבקשה שלפניי בעררים שהגישו המבקשות על חיובי הארנונה מטעם מנהל הארנונה בשנים 2010-2003, שעיקרם מחלוקת בשאלה אם באותן שנים היו במתחם נכסים הרוסים שחל עליהם פטור מתשלום ארנונה. ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית טירת הכרמל (להלן: ועדת הערר או הוועדה ) דחתה את העררים תוך שהיא מציינת כי ערכה סיור במתחם – שלא בנוכחות הצדדים – והתרשמה כי אין ממש בטענות המבקשות בדבר קיומם של נכסים הרוסים במתחם. ערעור שהגישו המבקשות על החלטה זו נדחה ברובו בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' סוקול ) מיום 24.7.2012. על כך הגישו המבקשות בקשת רשות לערער לבית משפט זה, שהתקבלה (בר"ם 6966/12 נצב"א אחזקות 1995 בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית טירת הכרמל (20.1.2013) (להלן: פסק הדין )). בפסק הדין נקבע כי סיור ועדת הערר במתחם שלא בנוכחות הצדדים פגע בזכות הטיעון של המבקשות באופן היורד לשורש העניין. לפיכך בוטלו פסק הדין של בית המשפט המחוזי והחלטת ועדת הערר; והדיון הוחזר לוועדת הערר כדי שזו תערוך סיור במתחם בנוכחות הצדדים, שלאחריו תכריע במחלוקת כחכמתה.

1.

ועדת הערר ערכה סיור במתחם בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ביום 9.6.2013, וביום 6.10.2013 החליטה לדחות בשנית את עררי המבקשות. לפי קביעתה, מצב הנכסים דהיום אינו זהה למצבם במועדים הרלוונטיים לעררים. עוד ציינה הוועדה כי נציגי המבקשות הפגינו במהלך הסיור "עמימות, אי בהירות והתחמקות ממתן תשובות ענייניות לשאלות הוועדה" לגבי מצב הנכסים האמורים בשנים שבמחלוקת. משכך קבעה הוועדה כי היא אינה מוצאת לנכון לסטות מהחלטתה הקודמת בעררים. המבקשות הגישו ערעור על החלטה זו וטענו כי ועדת הערר נמנעה מלקבל ראיות נוספות לגבי מצב הנכסים במתחם בשנים נושא המחלוקת פרט לסיור שערכה, וכי יש בכך פגיעה בזכות הטיעון של המבקשות. בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' סוקול ) דחה ביום 2.7.2015 את הערעור וקבע כי בפסק הדין לא ניתנו הוראות לוועדת הערר כיצד להכריע במחלוקת פרט לחיובה של הוועדה בעריכת סיור בנוכחות הצדדים. עוד קבע בית המשפט כי משלא ענו המבקשות על שאלות שהתעוררו במהלך הסיור בדבר נכסים שנהרסו הוועדה הייתה רשאית לקבוע כי לא היה בסיור העדכני כדי לשפוך אור על מצב הנכסים בשנים נושא המחלוקת, ובהתאם לכך להותיר את החלטתה המקורית על כנה.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה נטען כי קביעת ועדת הערר בדבר השוני במצב הנכסים בין מועד החיובים שבמחלוקת לבין מועד הסיור התקבלה מבלי שהתקיים הליך ראייתי כנדרש, ותוך פגיעה בזכות הטיעון של המבקשות. עוד נטען כי ההליך לפני ועדת הערר התקיים בניגוד להוראות פסק הדין של בית משפט זה; וכי שגה בית המשפט קמא שלא השיב את הדיון לוועדת הערר כדי שזו תקיים הליך הוכחות. המבקשות מוסיפות כי מדובר בסוגיה עקרונית בדבר סדרי הדיון והראיות בוועדות ערר לענייני ארנונה; וכי נגרם להן עיוות דין במידה המצדיקה כשלעצמה מתן רשות לערער. בשולי הדברים טוענות המבקשות כי הן חויבו ביתר בגין שטחים שרשומים על שמן ברשומות המשיבה 2 בניגוד למדידות שזו האחרונה ערכה בעצמה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, אמת המידה הנוהגת בבקשות למתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה היא מצמצמת, בין היתר נוכח אופיין הנסיבתי של הכרעות מעין אלו ( בר"ם 3811/14 כלוף נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב , פסקה 8 (5.3.2015); בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקוה , פסקה 7 (13.2.2012)). לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי בא בגדרי אמת המידה האמורה. קביעת הוועדה שלפיה מצב הנכסים במועד הסיור אינו יכול להעיד על מצבם בשנים נושא המחלוקת – קביעה שאושרה בבית המשפט קמא – אינה חורגת מהוראות פסק הדין. לפיכך, טענות המבקשות בדבר זכות הטיעון והצורך בהבאת ראיות נוספות נטועות כולן בגדרי נסיבות המקרה ואינן מקימות שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". גם טענות המבקשות בדבר חיוב יתר בגין שטחים שונים – טענות אשר הוכרעו בבית המשפט קמא – אינן מצדיקות בירור נוסף בבית משפט זה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.