פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 6041/21
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשות:
1. הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית
2. ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן)
בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נוף הגליל (נצרת עילית)
2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת
3. נתיבי ישראל – החברה הלאומית
לתשתיות תחבורה בע"מ
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 30.6.2021
בעמ"ן 68182-05-20 שניתן על ידי כבוד השופט י' אברהם
בשם המבקשת 1:
עו"ד סאמר זועבי
בשם המבקשת 2:
עו"ד רונן מטרי
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.6.2021 (עמ"ן 68182-05-20, השופט י' אברהם ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורן של המבקשות על החלטתה של ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה – פיצויים והיטלי השבחה מחוז צפון (להלן: ועדת הערר ) מיום 25.2.2020 .
רקע והליכים קודמים
2.
מקורו של ההליך במחלוקת שעניינה פסיקת ריבית בתביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ) שהוגשה על-ידי המבקשות, בעלות זכויות במקרקעין – הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית (להלן: הפטריארכיה ) וארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (להלן: ארמון ההגמון ).
3.
ביום 21.6.1998 פורסמה תכנית ג/8144 "דרך מס' 60 קטע תל עדשים – נצרת עלית", אשר ייעדה שטחים מהמקרקעין בבעלות המבקשות לדרך (להלן: התכנית הפוגעת או התכנית ). המשיבה 1 היא הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נוף הגליל, והמשיבה 2 היא הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נצרת, אשר בתחומן עובר הכביש על פי התכנית הפוגעת. המשיבה 3 היא חברת נתיבי ישראל בע"מ.
4.
בהתחשב בטיבה של המחלוקת, יוצגו להלן ארבע תקופות הרלוונטיות להליך:
התקופה הראשונה – התקופה שבין מועד פרסומה של התכנית הפוגעת ועד ליום 20.7.2003, שבו המבקשות הגישו לשר הפנים בקשת ארכה להגשת תביעתן לפי סעיף 197 לחוק, בגין ירידת ערך המקרקעין כתוצאה מהתכנית הפוגעת. להשלמת התמונה יצוין כי במהלך תקופה זו, התנהל הליך בבית המשפט המחוזי שנסב על הטענה כי המבקשות אינן בעלות הזכויות במקרקעין. התביעה בעניין נדחתה ביום 3.12.2002 (ת"א 509/93). הערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין נדחה מחמת אי הפקדת ערבון (ע"א 650/03).
התקופה השנייה – תקופת ההמתנה להחלטתו של שר הפנים, החל ממועד הגשתה של בקשת הארכה להגשת התביעה ביום 20.7.2003 ועד להחלטה מיום 2.12.2004, בגדרה אישר השר למבקשות להגיש תביעתן בתוך 3 חודשים.
התקופה השלישית – היא התקופה שבין הגשת התביעה ביום 27.2.2005 ועד ליום 31.12.2006, שבו הגישו המבקשות, בהתאם לדרישת המשיבה 1, תביעה מתוקנת אשר פיצלה את התביעה בין הוועדות המקומיות הרלוונטיות.
התקופה הרביעית – התקופה שבין הגשת התביעה המתוקנת בסוף שנת 2006, ועד למתן ההחלטה בוועדת הערר ביום 25.2.2020. כפי שניתן להיווכח, ההליך בוועדת הערר נפרס על פני שנים ארוכות, בין היתר בשל התמשכות הליכים של גילוי מסמכים.
5.
במסגרת החלטתה של ועדת הערר נפסקו למבקשות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק, תוך הבחנה בין התקופות שתוארו לעיל בכל הנוגע לפסיקת ריבית. בגין התקופות הראשונה, השנייה והשלישית נפסקו למבקשות הפרשי הצמדה בלבד, ואילו בגין התקופה הרביעית נפסקו להן הפרשי הצמדה וריבית. ביום 25.5.2020 נדחתה בקשה לעיון חוזר בעניין פסיקת הריבית שהגישו המבקשות.
6.
המבקשות הגישו ערעור על החלטתה של ועדת הערר בכל הנוגע להימנעות מפסיקת ריבית ביחס לשלוש התקופות הראשונות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי אין עילה להתערבות בהחלטתה של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי עמד על כך שסעיפים 2 ו-3א לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית ) מקנה לרשות השיפוטית הרלוונטית, ובכלל זה לוועדת הערר, סמכות שבשיקול דעת לפסיקת ריבית בהתאם לנסיבות המקרה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי בהתאם להלכה הפסוקה ניתן להימנע מלפסוק הפרשי הצמדה וריבית בהתחשב בהתנהגות התובע ובתרומתו להתמשכות ההליכים. לגוף הדברים, בית המשפט המחוזי אימץ את קביעתה של ועדת הערר כי למבקשות הייתה תרומה להתמשכות ההליכים, כך שיש טעם להימנעות מפסיקת ריבית.
בקשת רשות הערעור
7.
בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על-פי הנטען, הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות החורגות מעניינן הפרטני של המבקשות בכל הנוגע לסוגיה של פסיקת ריבית, ובפרט בהליכים מורכבים וממושכים כגון זה. עוד נטען, כי יש לאמץ בעניין זה אמת מידה מקלה, שכן סוגיית הריבית לא נדונה בפני השמאי המייעץ שמינתה וועדת הערר, ואף לא נדונה באופן משמעותי בפני ועדת הערר.
8.
לגופו של עניין, המבקשות סבורות כי הן זכאיות לריבית למצער בגין התקופה הראשונה והשנייה. המבקשות עומדות על כך שככלל פיצויים מכוחו של סעיף 197 לחוק ניתנים בצירוף הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית, וכי יש מקום לחרוג מכך רק בנסיבות קיצוניות ונדירות, כאשר נפל פגם חמור בהתנהגות הצד הרלוונטי. המבקשות מדגישות כי במקרה דנן ההימנעות מפסיקת ריבית בגין שלוש התקופות הראשונות היא בעלת השלכה כספית ניכרת (העומדת על כ-16.5 מיליון שקלים, שהם כ-70% מן הסכום הכולל).
דיון והכרעה
9.
לאחר שעיינתי בבקשה, בחומרים שהוגשו ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים.
כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהליכים מן הסוג דנן היא מצמצמת, וזאת בהתחשב במומחיותה של ועדת הערר. על כן, רשות ערעור תינתן כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל: בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל , פסקאות 9-8 (1.5.2012); בר"ם 7692/16 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה נ' פסט , פסקה 5 (3.1.2017); בר"ם 3222/19 מצגר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – קריית טבעון (9.7.2020)).
10.
איני סבורה כי המקרה דנן עומד באמת המידה האמורה. בעיקרו של דבר, לא התרשמתי כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית. כידוע, ככלל, יש לפסוק הצמדה וריבית לזכותו של בעל דין שזכה. אולם, במקרים חריגים, בית המשפט רשאי לפסוק אחרת, תוך התחשבות בנסיבות המקרה, ובין היתר בתרומתו של בעל הדין להתמשכות ההליכים (ראו: ע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ , פ"ד לו(4) 433, 435 (1982); עע"ם 3550/15 משרד הביטחון האגף לשיקום נכים נ' פלוני , פסקה 38 (30.5.2016); ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ , פסקה 52 (6.7.2017)). ההכרעה בעניין תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל תיק. במקרה זה, הערכאות הקודמות נדרשו לשאלה של פסיקת הריבית בנסיבות העניין ופסקו בהתאם ריבית באופן חלקי בלבד, תוך שהן מנמקות את טעמיהן לכך. איני סבורה כי טענותיהן של המבקשות באשר לכך מבססות עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
11.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח בתשרי התשפ"ב (4.10.2021).
ש ו פ ט ת