פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
בר"מ
6046/13
לפני:
כבוד הנשיא (בדימ') א' גרוניס
המבקשת:
עיריית פתח תקווה
נ ג ד
המשיב:
נתנאל מרדכי אנגל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים במחוז
מרכז-לוד מיום 4.8.2013 בתיק ת"צ 25773-04-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת
מ'
נד"ב
תשובת המשיב מיום 16.1.2015
טיעון משלים מטעם המבקשת מיום 11.1.2015
הודעת המשיב מיום 14.1.2015
בשם המבקשת: עו"ד
אהרון שפרבר; עו"ד אשר אילוביץ'
בשם המשיב: עו"ד
גולן נפתלי
פסק-דין
1.ביום 4.8.2013 אושרה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הגשה של תובענה ייצוגית נגד המבקשת (כבוד השופטת מ' נד"ב ). בתובענה הייצוגית נטען כי המבקשת גבתה ארנונה שלא כדין. זאת, שכן הגבייה התבססה, על דרך "שרשור", על צווי ארנונה משנות הכספים 1986/7 ו-1990/1, שבהם שונו סיווגי נכסים, בניגוד למגבלות שהוטלו על קביעת תעריפי ארנונה במסגרת התחיקה הידועה כ"חקיקת ההקפאה". על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנא. המשיב (הוא התובע המייצג) הגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור ביום 16.1.2014. בהחלטתי מיום 20.1.2014 הוריתי כי הטיפול בהליך יושהה עד למתן פסק-דין בעע"ם 867/11 ובעע"ם 869/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ , שנדונו בפני הרכב מורחב (להלן – עניין אי.בי.סי ). באותם ערעורים נדונה השאלה, כלום יש לדחות בשל שיהוי טענות בקשר לפגמים שנפלו בצווי ארנונה ישנים לאור חקיקת ההקפאה.
2.ביום 28.12.2014 ניתן פסק-הדין בעניין אי.בי.סי . נקבע, כי קמה חזקה שלפיה עתירה מינהלית או תביעה אזרחית להשבה שבהן נטען לפגם "משורשר" שנפל בצו ארנונה, המוגשות בחלוף שבע שנים ממועד התקנתו של הצו הפגום, לוקות בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחיית ההליך (ראו, פיסקה 50 לפסק-דינו של השופט ע' פוגלמן ). ביום 4.1.2015 הוריתי לבעלי הדין להגיש השלמת טיעון בקשר להשלכה, אם בכלל, של פסק-הדין בעניין אי.בי.סי על עניינם. המבקשת הודיעה, כי נוכח פסק-הדין בעניין אי.בי.סי , לטעמה דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין אישור הגשת התובענה הייצוגית להתבטל. זאת, בשים לב לעובדה כי בהליך הייצוגי שיזם המשיב נטען לפגמים שלכאורה נפלו בצווי ארנונה שהותקנו לפני כ-25 שנה ואף למעלה מכך (השלמת טיעון מיום 11.1.2015). המשיב הודיע גם הוא, כי על רקע פסק-הדין שניתן בעניין אי.בי.סי דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין אישור הגשת התובענה הייצוגית להתבטל (הודעה מיום 14.1.2015). המשיב ביקש, כי לאור העובדה שבפסק-הדין בעניין אי.בי.סי
נפסקה הלכה חדשה, לא ייעשה צו להוצאות.
3.נוכח פסק-הדין שניתן בעניין אי.בי.סי , ונוכח עמדת בעלי הדין כמפורט לעיל, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור. בהתאם להלכה שנקבעה בעניין
אי.בי.סי , בשל חלוף הזמן הרב ממועד הפגמים הנטענים בצווי הארנונה ועד מועד הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, קמה חזקה (שלא נסתרה בענייננו) לקיומו של שיהוי שדי בו כדי להביא לדחיית ההליך.
4.אשר על כן, הערעור מתקבל. החלטת בית משפט קמא מיום 4.8.2013 שבה אושרה הגשת התובענה הייצוגית מבוטלת (כולל החיוב בהוצאות) ובקשת האישור נדחית. אין צו להוצאות בערכאה זו. אם ההוצאות שנפסקו לזכות המשיב בבית המשפט המחוזי שולמו, על המשיב להשיב הסכום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומן לו.
ניתן היום,
ב'
בשבט התשע"ה (22.1.2015).
ה
נ ש י א (בדימ')