בר"מ 6072-23 בר"מ 6072-23

1.המבקשים הם תושבי אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור) שטוענים למאוימות באזור על רקע שיתוף פעולה עם ישראל ועל רקע ניסיונות מכירה וקניה של קרקעות "לגורמים עוינים" (כלשונם). החל מחודש פברואר 2023 הגישו המבקשים 4 עתירות מינהליות לקבלת היתרי שהיה בישראל (ובגדרן עתרו גם לקבלת צווי ביניים שיורו על מניעת הרחקתם משטח ישראל). העתירות נמחקו כולן בגין אי תשלום אגרה, האחרונה שבהן נמחקה ביום 20.6.2023 (להלן: העתירה הקודמת). העתירה הקודמת כוונה להחלטת מרכז הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (היא המשיבה; להלן: ועדת המאוימים או הוועדה) מיום 28.5.2023, שדחה ערר על החלטת קצין המאוימים שלא ליתן למבקשים היתר שהייה זמני בישראל (להלן: החלטת מרכז הוועדה). ביום 25.7.2023 הגיעו המבקשים למעבר תרקומיא לצורך ביצוע תחקור וקבלת החלטה בדבר מתן סעד זמני, אך לא נענו. בהקשר זה יוער כבר עתה כי המבקשים טוענים כי סירבו לקבלם במעבר, ואילו המשיבה טוענת כי באותו היום לא נכחה במקום קצינת המאוימים ולכן המבקשים הופנו למינהלת התיאום והקישור (להלן: מת"ק) בחטיבת יהודה, אך הם נמנעו מלהתייצב שם. למחרת היום הגישו המבקשים את העתירה הנוכחית, שבמסגרתה ביקשו שיונפק להם היתר כניסה לישראל ושהייה בה "עד אשר תוסר הסכנה הצפויה להם בשטחי הרשות הפלסטינאית". בד בבד עם הגשת העתירה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו ביניים שימנע את הרחקתם מישראל עד להכרעה בעתירה.

2.ביום 3.8.2023, לאחר שהתקבלה תשובת המשיבה לבקשה למתן צו ביניים, דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' סרוסי) את הבקשה. נקבע כי סיכויי העתירה נמוכים, בהתחשב במחיקת העתירה הקודמת, ובכך שהעתירה הנוכחית לא מעלה שינוי נסיבות מהותי, למעט הטענה בדבר סירוב קצין המאוימים לקבל את המבקשים ביום 25.7.2023. ביחס לטענה זו, נקבע כי היא נטענה בעלמא, וכי לטענת המשיבה המבקשים הופנו באותו יום למת"ק יהודה ולא הגיעו למקום. בית המשפט ציין כי ברגיל היה מקום להעניק למבקשים צו בשל שיקולי מאזן הנוחות והחשש לביטחונם בהתאם לטענתם, אך לא מצא לעשות כן במקרה דנן נוכח האמור בהחלטה בעתירה הקודמת, שבמסגרתה נשקלו שיקולים אלה אך לא ניתן צו ביניים בין היתר בשל מסוכנותו הלכאורית של המבקש 1 (להלן: ההחלטה בעתירה הקודמת). בית המשפט ציין כי טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט, וזאת מאחר שבגדר העתירה נמנעו המבקשים מלציין כי הוגשו 4 עתירות קודמות ביחס לאותה מסכת עובדתית. עוד צוין שהן בעתירות הקודמות, הן בהליך הנוכחי לא שולמה האגרה, וכי נדמה שהמבקשים מגישים עתירות חוזרות ונשנות ועמן בקשות למצו צו ארעי. לבסוף נקבע כי בעקבות "מה שנדמה כשימוש לרעה בהליכי משפט" המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.

3.מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה בקשה למתן צו במעמד צד אחד שימנע את הרחקת המבקשים מישראל. המבקשים טוענים, בעיקרם של דברים, שנשקפת לחייהם סכנה ממשית באזור. עוד נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי לא חל שינוי בנסיבות מאז מחיקת העתירה הקודמת, נוכח ניסיון נוסף, כנטען, להמית את המבקשים, שבעקבותיו נזקקו לקבל טיפול רפואי. המבקשים טוענים כי בניגוד לאמור בתשובת המשיבה שהוגשה לבית משפט קמא, ביום 25.7.2023 הם לא הופנו למת"ק אחר, אלא "זרקו אותם משם (מהמת"ק – ע' פ') בבושת פנים". צוין כי בחזקת המבקשים הקלטות של האירוע (אך יוער כי לא התבקש צירופן של הקלטות כאמור). באשר לתשלום האגרה נטען כי היא שולמה על ידם באחת העתירות הקודמות שהגישו, והם אף ביקשו את השבתה על מנת לשלם את האגרה בעתירה הנוכחית.

4.בהחלטתי מיום 9.8.2023 קבעתי כי אין מקום ליתן צו במעמד צד אחד, וביקשתי את תשובת המשיבה לבקשת הרשות לערער. המשיבה סומכת ידה על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. לגופם של דברים, נטען כי הבקשה למתן צו הביניים לוקה באי מיצוי הליכים. לטענת המשיבה, ביום 25.7.2023 המבקשים הופנו על ידה למת"ק יהודה לצורך תחקור וקבלת החלטה בבקשתם להיתר שהייה זמני, מאחר שבמת"ק שאליו הגיעו לא נכחה באותה עת קצינת המאוימים. מסיבה שאינה ידועה לה, המבקשים לא הגיעו למת"ק שאליו הופנו, ומשכך לא התקבלה החלטה בבקשתם. נוכח האמור, נטען כי המבקשים לא מיצו את הליך בקשת הסעד הזמני מקצין המאוימים קודם לפנייתם לבית המשפט. בנוסף, המשיבה טוענת כי ההחלטה בעתירה הקודמת, וכן גזר הדין שניתן בשנת 2017 בעניינו של המבקש 1 מלמדים על מסוכנות שנשקפת מהמשך שהותו בישראל של המבקש 1. זאת ועוד, לדברי המשיבה מהמידע שמצוי בידי המשטרה וגורמי הביטחון לא עולה אינדיקציה למאוימות של המבקשים, אך נשקפת מסוכנות מהמשך שהותם של למצער חלק מהמבקשים בישראל. בהקשר זה ביקשה המשיבה כי ככל שיבקש בית המשפט לעיין בחומרים, יתאפשר לה להגישם במעמד צד אחד (החומרים לא עמדו לפני בית משפט קמא).

5.לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בבקשה למתן סעד זמני על המבקש להוכיח התקיימותם של שני תנאים שביניהם מתקיים יחס של "מקבילית כוחות": הראשון כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו; והשני, כי סיכויי ההליך טובים (בר"ם 6212/23 שירותי בריאות כללית נ' המועצה המקומית מיתר, פסקה 5 (17.08.2023); בר"ם 648/23 נואג'עה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 6 (21.2.2023); בר"ם 394/23 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 7 (24.1.2023). אבן הבוחן המרכזית בבקשות מעין אלו היא מאזן הנוחות, בגדרו נדרש המבקש להראות כי אם תדחה הבקשה ובהמשך תתקבל עתירתו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך (בר"ם 5431/22 וויליאם נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 5 (17.8.2022); בר"ם 1343/22 NIKIFAROVA נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6 (9.3.2022)). אף מבלי לטעת מסמרות בשאלת סיכויי העתירה, מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן שיקול מאזן הנוחות מוליך לדחיית הבקשה. כפי שציינה המשיבה בתשובתה לבקשה, כמו גם בתשובה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, בקשתם של המבקשים להיתר שהייה זמני טרם הוכרעה על ידי קצין המאוימים. משלא הוכרעה הבקשה, דומה כי פתוחה בפני המבקשים הדרך לשוב ולפנות לקצין המאוימים במת"ק לצורך עריכת התחקור ובחינת הבקשה להיתר שהייה זמני (ראו והשוו: בר"ם 1126/23 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 6 (14.2.2023)). אוסיף כי כפי שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים, טענתם של המבקשים כי גורשו מהמת"ק נטענה ללא תימוכין, ואף בבקשה דנן לא התבקש צירופן של ההקלטות מהאירוע שמצויות כנטען בידי המבקשים. לכך יש להוסיף כי בית המשפט לעניינים מינהליים הפנה למסוכנות שנשקפת לכאורה מהמשך שהותם של למצער חלק מהמבקשים, והמבקשים מצדם לא השיגו על קביעה זו. גם לכך יש ליתן משקל בבחינת מאזן הנוחות (ראו והשוו: עע"ם 326/22 המשרד לביטחון פנים נ' פלונית, פסקה 5 (10.02.2022); בר"ם 8371/21 חמורי נ' שרת הפנים, פסקה 13 (26.12.2021)). נוכח כל האמור, איני סבור כי טענות המבקשים מקימות עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בהתאם לאמות המידה המקובלות (בר"ם 6669/21 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים, פסקאות 11-10 (18.10.2021); בר"ם 2583/20 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים, פסקה 5 (20.5.2020)).

הבקשה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.