בר"מ 6084/19 נטליה בילצקיה נ. משרד הפנים - מנהלת תחום אשרות וזרים

1.

המבקשת, ילידת 1960 ואזרחית אוקראינה, נכנסה לישראל ביולי 2004 באשרת עבודה מסוג ב/1 בתחום הסיעוד. בשנת 2010 הגישו המבקשת ומשה לוי (להלן: המנוח ) בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת מכוח נוהל 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו המין" (9.4.2018) (להלן: נוהל חיים משותפים ). ביום 2.8.2010 הבקשה נדחתה, נוכח התרשמות שלילית מכנות הקשר בין השניים, שנבעה בין היתר מפערי מידע שעלו בראיונות שנערכו להם. לאחר שהמבקשת והמנוח עררו על ההחלטה, התיק בעניינם נפתח מחדש וביום 19.5.2011 קיבלה המבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1, שהוארך מעת לעת עד ליום 2.4.2013. ביום 21.11.2011 נישאו המבקשת והמנוח וביום 26.3.2012 הגישו בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת במסגרת נוהל 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (25.2.2018) (להלן: נוהל ההליך המדורג או ההליך המדורג ). ביום 8.4.2013 קיבלה המבקשת אשרה מסוג א/5 שהוארכה מעת לעת.

2.

ביום 29.12.2015 נפטר המנוח, וביום 16.3.2016 פנתה המבקשת למשיב להסדרת מעמדה. ביום 25.5.2016 נדחתה בקשתה של המבקשת לפי נוהל 5.2.0017 "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (14.4.2019) (להלן: נוהל הפסקת ה הליך ה מדורג ) וערר פנימי על החלטה זו נדחה גם כן. המבקשת עררה על ההחלטה לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן:

בית הדין לעררים או בית הדין ; הערר הראשון ) . במסגרת הדיון בערר הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה עניינה של המבקשת יובא לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: הוועדה או הוועדה הבינמשרדית ), ובעקבותיה נמחק הערר. לאחר שני ראיונות שנערכו למבקשת, הועבר עניינה לבחינת הוועדה הבינמשרדית וזו המליצה לדחות את הבקשה. הוועדה קבעה שזיקותיה של המבקשת לחו"ל חזקות מן הזיקות לישראל (בין היתר נוכח הקשר הרציף של המבקשת עם ילדיה השוהים שם; העובדה שהתגוררה מירב שנותיה במדינת מוצאה; והעובדה שלה ולמנוח לא היו ילדים). עוד צוין כי אין בשהותה הממושכת בישראל משום טעם מיוחד המצדיק מתן מעמד; וכי הוועדה נתנה דעתה לכך שהמבקשת פוקדת את קברו של המנוח. בהחלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה שנשלחה למבקשת מיום 6.2.2018 (כך על פי פסק הדין נושא הבקשה דנן; להלן: החלטת

הרשות ) נקבע כי יש לאמץ את המלצות הוועדה ולדחות את בקשת המבקשת לקבל מעמד מטעמים הומניטאריים.

3.

המבקשת עררה על ההחלטה וביום 15.1.2019 דחה בית הדין לעררים את הערר בהעדר עילה להתערב בהחלטת הרשות. בפסק דינו עמד בית הדין על כך שנוהל הפסקת ההליך המדורג, שהמבקשת עותרת להחילו בעניינה, מזכה את מי שעומד בתנאיו בהעברת עניינו לבחינה על ידי הוועדה הבינמשרדית וממילא עניינה של המבקשת כבר נדון לפני וועדה זו (בעקבות הערר הראשון). נמצא כי אין מקום להתערב בהחלטת הרשות, שבה אומצו מסקנות הוועדה, על בסיס השיקולים הרלוונטיים לפי נוהל הפסקת ההליך המדורג ומערכת העובדות הפרטנית שהוצגו לפניה. אשר לטענה כי בהתנהלות המשיב נפלו פגמים ובהם שיהוי, נקבע כי אף אם הטיפול בהליך היה מתחיל מיד עם הגשת הבקשה, המבקשת לא הייתה משלימה את ההליך המדורג טרם פטירת המנוח. ממילא, נמצא כי המשיב לא מחויב לסיים את ההליך המדורג ולהעניק מעמד למבקשת אף לאחר שעברו 4 שנים ממועד הגשת הבקשה להסדרת מעמד.

4.

המבקשת ערערה על פסק הדין וביום 18.8.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט ) את הערעור. נקבע כי ככלל, אם פקע קשר הנישואין לפני השלמת ההתאזרחות, ההליך המדורג שהתקיים בעניינו של בן הזוג שמבקש מעמד מכוח הקשר הזוגי יופסק, ואולם לכלל זה חריגים המתבססים על שיקולים הומניטאריים. בעניינה של המבקשת נקבע כי פטירת המנוח הביאה לפקיעת קשר הנישואין, וגם עובר לכך – המבקשת לא הייתה זכאית למעמד משלא חלפו 4 שנים שבהן החזיקה באשרה מסוג א/5 לפני הפטירה, כנדרש בנוהל ההליך המדורג (וזאת גם אם מניין הימים יתחיל ממועד הגשת הבקשה בהליך המדורג, קרי: 26.3.2012). עוד נקבע כי אין עילה להתערבות במסקנות הוועדה הבינמשרדית, בין היתר, בנושא עוצמת זיקותיה של המבקשת הן למדינת מוצאה הן לישראל; וכי מכל מקום, כפי שהודגש על ידי המשיב, המבקשת רשאית להגיש בקשה להיכנס לישראל כדי לפקוד את קברו של המנוח. לבסוף צוין כי טענותיה של המבקשת בנוגע ליישום נוהל הפסקת ההליך המדורג בעניינה אינן רלוונטיות מקום שעניינה בכל מקרה נבחן על ידי הוועדה הבינמשרדית. נוכח האמור הורה בית המשפט כי המבקשת תעזוב את הארץ עד ליום 5.9.2019.

לשלמות התמונה יוער כי בהחלטה מיום 9.9.2019 נעתר בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' רובין ) לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות לערער שתוגש מטעמה או עד החלטה אחרת של בית משפט זה, ובלבד שהליך כאמור יוגש עד ליום 19.9.2019.

5.

מכאן הבקשה שלפניי שבה חוזרת המבקשת, בעיקרם של דברים, על טענותיה בערעור ובערר בקשר לעמידתה בתנאי התקופה המינימלית לקבלת מעמד מכוח ההליך המדורג. לטענתה, ההליך המדורג מסתיים רק במועד קבלת החלטה פוזיטיבית בעניין הפסקתו, ועל כן – נוכח טענותיה בדבר המועד שבו הייתה זכאית לקבל אשרת א/5 – היא זכאית לקבל מעמד מכוח ההליך המדורג. טענה זו, לעמדתה של המבקשת מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינה הפרטני. עוד נטען, בין היתר, כי פרט להתרשמות הראשונית השלילית בראשית שנת 2010 בנוגע לכנות הקשר, אין בנמצא אינדיקציות לספקות בדבר תקינותו; כי נגרם לה עיוות דין מאופן יישום ההליך המדורג בעניינה; וכי הוועדה לא התחשבה באופן מספק במכלול הנסיבות הרלוונטיות בעניינה ובהן שהותה הממושכת בישראל, מזה כ-15 שנים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תינתן בצמצום, מקום שמתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בצד האמור, נוכח המאטריה בה עסקינן, תיתכנה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערער גם בהעדר שאלה עקרונית כאמור (ראו למשל בר"ם 6115/18

Bilokon נ' שר הפנים , פסקה 6 (22.8.2018)). עניינה של המבקשת לא בא בקהלי המקרים האמורים. חרף הניסיון לשוות לחלק מטענותיה נופך עקרוני, השגות המבקשת נטועות בנסיבות המקרה הפרטניות וביישום הדין, ואף אינן מקימות עילה אחרת לבירור נוסף בבית משפט זה (בר"ם 5189/19 פנחסוב נ' רשות האוכלוסין והגירה , פסקה 7 ( 5.8.2019 ); בר"ם 6779/17 קרזן נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 ( 6.9.2017 )). כך הוא לגבי הטענה כי השיהוי שנקט המשיב מצדיק מתן מעמד למבקשת מכוח ההליך המדורג, וכך גם לגבי הטענה כי בנסיבות המקרה היה מקום להיעתר לבקשתה למעמד במסלול ההומניטארי, כמפורט להלן. אשר לטענת המבקשת שלפיה ההליך המדורג מסתיים רק עם קבלת החלטה מפורשת בעניין מעמד הנתין הזר (ולא עם פקיעת הקשר הזוגי שבבסיסו), זו לא עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות שיצאו מלפני בית משפט זה (ראו למשל בג"ץ 874/07 אדמונינה נ' הלשכה למנהל אוכלוסין , פסקאות 14-11 (8.11.2011); בג"ץ 5091/07 בדולב נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (11.5.2010)). בראי החלטות אלו, וההנמקה הפרטנית שעמדה ביסוד ההכרעות הקודמות בעניינה של המבקשת (בין היתר לגבי המועד שבו קיבלה אשרת א/5), איני סבור כי טענותיה בהקשר זה מקימות עילה למתן רשות ערעור. לכך אוסיף, כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים כי ממילא בהתאם להסכמה הדיונית בערר הראשון, הועבר עניינה של המבקשת לבחינת הוועדה הבינמשרדית, וזו המליצה לדחות את בקשתה למעמד בישראל על פי התשתית העובדתית שהונחה לפניה. השגות המבקשת על המלצות אלו, שאומצו בהמשך בהחלטה שהתקבלה בעניינה, לא מצדיקות דיון ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה על פי אמות המידה שעליהן עמדתי.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. המועד לעזיבתה של המבקשת את ישראל יוארך עד ליום 23.2.2020 לצורכי התארגנות.