בר"מ 6096/21 סמיר מזאוי נ. רשות התמרור המקומית - עיריית נצרת

1.

בין המבקש לבין חלק מהמשיבים סכסוך שעניינו הקמת תחנת מוניות (להלן: התחנה ) מול חנותו של המבקש. בשנת 2019 הגיש המבקש עתירה שבמסגרתה ביקש למנוע את הקמת התחנה (להלן: העתירה הקודמת ). במסגרת העתירה הקודמת הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין שלפיה יוותר על כנו צו מניעה שאוסר על הצבת תמרור או סימון שנוגע להקמת תחנת מוניות, וכן אוסר על חניית מוניות מול חנות המבקש עד לקבלת החלטה בעניין זה על ידי רשות התמרור המרכזית במחוזות חיפה והצפון (היא המשיבה 3 בהליך דנן). בהתאם לכך נקבע שככל שיוחלט לאשר את הקמת התחנה, יבוטל צו המניעה בחלוף 7 ימים ממועד ההחלטה. ביום 4.7.2021 קיבל המפקח על התעבורה במשיבה 3 החלטה ובגדרה אושרה הבקשה להצבת תמרורים עבור תחנת מוניות במקום (להלן: ההחלטה ).

2.

נגד ההחלטה הגיש המבקש עתירה מינהלית ולצדה הגיש בקשה למתן צו ביניים. ביום 30.8.2021 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת את הבקשה לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים (כב' השופט העמית י' בן חמו ). בית המשפט עמד על כך שהמבקש לא התייחס למאזן הנוחות בתצהירו וכי עמדת המשיבים היא שמדובר במעשה שניתן לשנותו ככל שכך יורה פסק הדין. עוד נקבע כי בניגוד לטענת המבקש, אין מדובר בצו לשמירת המצב הקיים בשים לב, בין היתר, לכך שבעבר פעלה במקום תחנת מוניות.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני ובקשה להגיש ראיות חדשות (הבקשה למתן סעד זמני נדחתה בהחלטת השופט ע' גרוסקופף מיום 6.9.2021 ). המבקש טוען כי יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט לעניינים מינהליים – הן משיקול סיכויי העתירה, הן משיקול מאזן הנוחות. כך, לשיטת המבקש, סיכויי עתירתו טובים, וזאת משלא עמדו המשיבים בהסכמות שאליהן הגיעו הצדדים במסגרת העתירה הקודמת. עוד נטען כי בקבלת ההחלטה נפגעה זכות הטיעון של המבקש וכי ההחלטה אינה סבירה באורח קיצוני. אשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי בשנים האחרונות לא פעלה במקום תחנת מוניות ושימור המצב הקיים מתחייב נוכח צו המניעה שניתן בעתירה הקודמת. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט בקביעתו לפיה הקמת תחנת המוניות אינה מעשה בלתי הפיך, וכי הותרת פעילות התחנה עד למתן פסק דין תגרום לפגיעה בפרנסתו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בית המשפט לעניינים מינהליים נדרש לטענות המבקש וקבע כי מאזן הנוחות – שהוא, ככלל, אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מן הסוג דנן – לא נוטה לטובתו, בין היתר, משלא התייחס לשאלת מאזן הנוחות בתצהירו . גם בבקשת הרשות לערער – שבמסגרתה טען שעשוי להיגרם לו נזק כספי – לא הראה המבקש כי יגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שלא תתקבל בקשתו. זאת ועוד, כפי שצוין גם בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שככל שתתקבל עתירתו, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לא מצאתי כי טענות המבקש מגלות עילה להתערב באיזון שערך בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטתו ומשאלה הם פני הדברים דין הבקשה להידחות על פי אמות המידה המקובלות (ראו והשוו: בר"ם 4342/20 שוקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה , פסקה 3 (28.6.2020); בר"ם 8313/19

מזנישווילי נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6 (19.2.2020)). לא מצאתי כי הראיות החדשות שהגשתן התבקשה, יש בהן כדי לשנות את התמונה, והבקשה להגשתן נדחית אפוא.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.