בר"מ 6211/17 פלוני נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור ובקשה לסעד זמני הנסבות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.6.2017 (עמ"ן 52287-02-17, השופטת

נ' בן-אור ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) בירושלים מיום 10.1.2017 (ערר (י-ם) 1074-15, הדיינת ש' בן שאול ויס ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) נכנסה לישראל כדין ביום 27.2.2005, כעובדת זרה בתחום הסיעוד. רישיונה הוארך מעת לעת עד לחודש מאי 2009. ביום 21.5.2009 הגישו המבקשת והמבקש 1 (להלן: המבקש ), אזרח ישראל, בקשה למתן מעמד למבקשת בישראל מכוח חיים משותפים נטענים, בהתאם ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (נוהל 5.2.0009) (להלן: הנוהל ).

3.

בחודש מאי 2010 הגישו המבקשים מסמכים שונים לצורך הטיפול בבקשתם, ובהמשך לכך נערך להם ראיון במשרד הפנים, הוא המשיב. לאחר מכן, החלה השתלשלות אירועים ארוכה הנוגעת לטיפול בבקשה למתן מעמד. לצורך ההליך דנן אין צורך לסקור השתלשלות זו על כל פרטיה, ודי יהיה בכך שאציין כי הבקשה נבחנה מספר פעמים, בין היתר בעקבות הליכי השגה והליכים משפטיים נוספים שבהם נקטו המבקשים (לרבות עת"ם (מחוזי י-ם) 4670-06-14). במסגרת בחינת הבקשות נערכו למבקשים עוד מספר ראיונות והם הגישו מסמכים וראיות שונות להוכחת חיי שיתוף ביניהם.

4.

ביום 1.10.2014 נדחתה באופן סופי הבקשה למתן מעמד למבקשת, ובהמשך לכך נדחה גם ערר פנימי שהגישו המבקשים. בהחלטה לדחות את הערר הפנימי מיום 17.12.2014 ציינה ראשת דסק מרכז של המשיב כי המבקשים לא הוכיחו את כנות הקשר ביניהם וכי הם מקיימים תא משפחתי משותף. בין היתר, צוין בהחלטה שהמבקשים לא מנהלים חשבון בנק משותף ושהם ערכו הסכם ממון המלמד על הפרדה רכושית מלאה ומוחלטת ביניהם. עוד צוין כי המבקשים לא מבלים יחד, כי הם נתנו תשובות שונות כשנשאלו על תכניותיהם לעתיד, וכי התגלו סתירות בתשובות שסיפקו בראיונות שנערכו להם.

5.

על החלטה זו הגישו המבקשים ערר לבית הדין לעררים, והוא נדחה. בית הדין לעררים סמך את ידיו על קביעתו של המשיב כי המבקשים לא הוכיחו שהם מקיימים חיים משותפים, דרישה שהיא תנאי לקבלת מעמד לפי הנוהל. בית הדין לעררים ציין אמנם שאין מחלוקת על כך שהמבקשים חיים באותה דירה, אך הוסיף כי מכלול הראיות מוביל למסקנה שהם אינם מעורבים זה בחייה של זו.

6.

המבקשים הגישו ערעור מינהלי על החלטתו של בית הדין לעררים, ואף הוא נדחה. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב שלא להעניק מעמד למבקשת מכוח הנוהל. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי הקביעה שלפיה המבקשים לא מנהלים חיים משותפים מושתתת על הראיונות שנערכו להם ועל הראיות הנוספות שהוגשו, וכי ההחלטה מצויה בתוך מתחם הסבירות.

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

7.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הטענה העיקרית בבקשה מתמקדת בנסיבותיו האישיות של המבקש, אשר לפי הנטען נוהג בחייו האישיים ובעסקיו באופן "יוצא דופן". בין היתר, נטען כי המבקש אינו נוהג לצאת מהבית, אינו נוטל חלק באירועים משפחתיים ואינו מקיים קשרים חברתיים רבים. לטענת המבקשים, אופיו והתנהלותו של המבקש משפיעים על אופי הקשר בינו לבין המבקשת, שהוא ממשי, גם אם עלול להיתפס כ"חריג" בהשוואה למערכת יחסים של זוגות אחרים. על רקע זה, המבקשים טוענים כי המשיב נקלע לכלל טעות כאשר בחן את עניינם לפי אמות מידה של מערכת יחסים "רגילה", ולא לפי הנסיבות הייחודיות הנוגעות להם. במישור הפרטני, המבקשים טוענים כי לא היה מקום להסיק מההפרדה הרכושית ביניהם שאין מדובר במערכת יחסים זוגית, כי בניגוד לקביעותיו של המשיב לא התגלו סתירות של ממש בראיונות שהתקיימו להם, וכי מערכת היחסים ביניהם אינה מבוססת על אינטרסים אלא על רגשות כנים.

8.

בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לסעד זמני שעניינה מניעת הרחקתה של המבקשת 2 מהארץ עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

9.

בהחלטתי מיום 6.8.2017 הוריתי על מתן צו ארעי שאוסר על הרחקתה של המבקשת מישראל ועל נקיטת פעולות אכיפה נגדה. כמו כן, התבקשה תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור.

10.

בתשובתו מיום 25.4.2018 טוען המשיב כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. בפתח הדברים טוען המשיב כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שהותוו בפסיקה להענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהמשך לכך, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות גם לגוף הדברים, בשים לב לכך שהמבקשים לא הוכיחו קיומם של חיים משותפים באופן שמצדיק מתן מעמד לפי הנוהל. המשיב מצביע על כך שעניינם של המבקשים נבחן מספר פעמים, תוך שנערכו להם כמה ראיונות וניתנה להם ההזדמנות להגיש ראיות שונות. אולם, כך נטען, על בסיס כל הראיות הגיע המשיב למסקנה כי המבקשים אמנם מתגוררים יחד אולם למעשה הם "חיים בנפרד" – החל בהפרדה המתבטאת באופן השימוש במטבח הבית וכלה בחוסר ההתמצאות בחיים הפרטיים של בני הזוג ובהיעדר בילויים משותפים שלהם.

דיון והכרעה

11.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור והתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, משהיא לא עומדת באמות המידה שהותוו לצורך בחינת בקשות מסוגה.

12.

כידוע, בבואו לדון בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי שמקורה בהחלטתו של בית הדין לעררים על בית המשפט לבחון האם הבקשה מעוררת שאלה עקרונית, חשש מעיוות דין או שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לה (בר"ם 8338/17 אסטגוי נ' משרד הפנים , פסקה 7 (19.11.2017)). הבקשה דנן איננה עומדת באמות המידה האמורות. עניינה של הבקשה נטוע בנסיבותיהם הקונקרטיות של המבקשים, ואין היא מעוררת שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין. לא התרשמתי כי טענות המבקשים בדבר אורחות חייו של המבקש מבססות טעם שמצדיק לתת למבקשים רשות ערעור. ההחלטה המינהלית במקרה זה התקבלה על סמך תשתית עובדתית רחבה, וטענותיהם של המבקשים נבחנו בהמשך על-ידי שתי ערכאות. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהתאם לאמות המידה שפורטו לעיל.

13.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לסעד זמני. על מנת לאפשר למבקשת זמן התארגנות, אני מורה כי הצו שניתן בהחלטתי מיום 6.8.2017 יפקע ביום 11.6.2018. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.