בר"מ 6261/21 טרקפאר בע"מ נ. ראש אגף איכות אויר שוינוי אקלים- המשרד להגנת

1.

ביום 30.6.2021 הטיל המשיב על המבקשת עיצום כספי מכוח סעיף 52 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008 בסך 365,680 ש"ח (להלן: חוק אוויר נקי או החוק ו -העיצום ). המבקשת נדרשה לשלם את העיצום עד ליום 9.8.2021, אך ביום 19.7.2021 פנה בא כוחה אל המשיב בבקשה לבטל את ההחלטה להטיל עיצום ולחלופין להתלות אותה עד לסיום בחינת טענות המבקשת. ביום 2.8.2021 דחה המשיב את הבקשה, וקבע כי על המבקשת לשלם את העיצום עד ליום 31.8.2021. ביום האחרון לתשלום הגיש בא כוחה של המבקשת בקשה "להאריך את המועד האחרון לתשלום עד לתאריך 14.9.2021 כאשר עד למועד הזה בכוונתו לפנות בעתירה מנהלית ובבקשה מתאימה לבית המשפט" (ראו נספח 18 לעתירה). המשיב נעתר לבקשה והאריך כאמור את המועד האחרון לתשלום ליום 14.9.2021.

2.

ביום 13.9.2021 הגישה המבקשת את עתירתה (שמכוונת לביטול ההחלטה להטיל את העיצום) ולצדה בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי לעיכוב תשלום העיצום עד להכרעה בעתירה. בו ביום דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר ) את הבקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד. בית המשפט עמד על כך שלמבקשת ניתנו ארכות לתשלום העיצום, ועל כך שהעתירה הוגשה יום לפני המועד האחרון "באופן שאינו מאפשר את קבלת עמדת המשיב קודם למתן ההחלטה". בית המשפט ציין כי נוכח העובדה שלרשות המבקשת עמד פרק זמן ממושך להגיש את העתירה, אין הצדקה להיעתר לבקשה שהוגשה ברגע האחרון. עוד צוין כי הוראות חוק אוויר נקי קובעות כי הגשת עתירה לא תעכב תשלום עיצום כספי (למעט בהוראת בית המשפט או בהסכמת המשיב; סעיף 59(א) לחוק). בית המשפט הורה למשיב להגיש תגובתו עד ליום 10.10.2021.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת, האיחור בהגשת העתירה נעוץ במצבו הבריאותי של בא כוחה, וכי אין מקום לזקוף זאת לחובתה. זאת ועוד, כנטען, אין מקום לזקוף לחובתה את הארכות שניתנו על ידי המשיב לתשלום העיצום. לדברי המבקשת, שגה בית המשפט לעניינים מינהליים משלא נדרש לשיקולי מאזן הנוחות וסיכויי העתירה – מאחר שאלה היו מוליכים לקבלת הבקשה. בכל הנוגע למאזן הנוחות, הוסיפה המבקשת כי תשלום סכום העיצום במועד שנקבע יוביל לסגירתה (טענה זו נתמכה באישור מרואה חשבון שלפיו במחצית הראשונה של שנת 2021 נרשם למבקשת הפסד ושלפיו "לחברה תזרים מזומנים שלילי"; נספח 19 לעתירה).

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה – ובכלל זאת באישור רואה החשבון של המבקשת – לא מצאתי עילה למתן רשות לערער. ההחלטה על מתן צו ארעי תתקבל בהתאם למכלול נסיבות העניין (בר"ם 6554/18 פרח מחזור והובלות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה באר טוביה , פסקה 6 (13.9.2018) ). בית המשפט לעניינים מינהליים עמד על השתלשלות העניינים במקרה דנן וציין כי לא היה מקום להגיש את העתירה במועד שהוגשה, יממה לפני המועד האחרון שנקבע לתשלום העיצום. לא מצאתי פגם במשקל שהעניק בית המשפט לעניינים מינהליים להתנהלות המבקשת בהגשת העתירה, אשר מנעה דה-פקטו קבלת תגובת המשיבה עובר להכרעה בבקשה (ראו והשוו: בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פ סקה 4 (19.10.2015)). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי האיזון שערך בית המשפט לעניינים מינהליים בדחיית הבקשה למתן צו ארעי מקים עילה למתן רשות לערער. יודגש כי החלטתי זו מוגבלת לבקשה למתן צו ארעי, ואיני מביע עמדה בנוגע לבקשה למתן צו ביניים, בה יכריע בית המשפט לעניינים מינהליים כחוכמתו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.