בר"מ 6320/11 דן זיסקינד נ. רבקה אסולין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גינת ), שבגדרה נותר על כנו צו ארעי האוסר על המבקשים לבצע עבודות מכוח היתר בנייה שניתן להם.

1.

המבקשים והמשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) הם שכנים המתגוררים בבית משותף ברחוב קוסובסקי בתל אביב. לבקשת המבקשים, נתנה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב (להלן: הוועדה המקומית ) היתר בנייה להרחבת דירתם על-ידי בניית חדר על שטח הגג הצמוד לה ולביצוע עבודות לחיזוק הבניין. ביום 19.7.2011 הגישו המשיבים עתירה מינהלית נגד הוועדה המקומית ונגד המבקשים, שבגדרה נטען כי היתר הבנייה ניתן למבקשים שלא כדין, שכן הוא לא פורסם ולא ניתנה להם זכות טיעון. פגם נוסף שנפל – לשיטת המשיבים – הוא כי ההיתר נחתם לאחר פקיעת החלטת הוועדה המקומית שמכוחו הוא ניתן. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי ביצוע העבודות לחיזוק הבניין ימנע מהם להרחיב את דירתם בעתיד, ויגרום להם נזק רב. בד בבד עם הגשת העתירה, ביקשו המשיבים כי יינתן צו במעמד צד אחד האוסר על ביצוע עבודות מכוח היתר הבנייה האמור, עד לדיון במעמד הצדדים.

2.

עוד באותו יום, החליט בית המשפט (כב' השופט ק' ורדי ) שלא ליתן צו ארעי במעמד צד אחד, והורה למבקשים ולוועדה המקומית להגיש תגובה לבקשה למתן צו ביניים תוך שבוע ימים. עוד לפני תום התקופה שנקצבה לשם הגשת תגובות, הגישו המשיבים בקשה נוספת לצו ארעי במעמד צד אחד, שבה טענו כי המבקשים החלו בביצוע עבודות שעלולות לייתר את הדיון בצו הביניים. בית המשפט קיבל את הבקשה ונתן צו ארעי במעמד צד אחד כמבוקש, בכפוף להפקדת ערבויות מתאימות מצד המשיבים (החלטת כב' השופטת מ' רובינשטיין מיום 26.7.2011). המבקשים הגישו בקשה לביטול הצו הארעי, שהועברה לתגובת המשיבים (החלטת כב' השופטת א' קובו מיום 27.7.2011). בקשה זו נדחתה משום שלא נתמכה בתצהיר כנדרש (החלטת כב' סגנית הנשיאה ש' גדות מיום 1.8.2011). המבקשים הגישו את הבקשה בשנית – שאליה צורף תצהיר – אך בית המשפט דחה אותה בקובעה כי "כבר ניתנה החלטה בבקשה" (החלטת כב' סגנית הנשיאה ש' גדות מיום 2.8.2011). ביום 7.8.2011, הגישו המשיבים את תשובתם לתגובות המבקשים והוועדה. נוכח הגשת כל כתבי הטענות שנדרשו, ביקשו המבקשים כי ייקבע דיון במעמד הצדדים בבקשה לצו הביניים. בית המשפט (כב' השופט י' גייפמן ) העביר בקשה זו לתגובת המשיבים. לאחר שהוגשה תגובת המשיבים – ולאחר שהדיון בתיק הועבר בין שופט תורן אחד למשנהו – ניתנה ההחלטה נושא בקשה זו (החלטת כב' השופט ג' גינת , מיום 21.8.2011), שבה נקבע כלהלן:

"החלטת השופטת שרה גדות סגנית נשיא מיום 1.8.2011 שדחתה בקשה לביטול הצו הארעי שניתן על פי צד אחד (אחרי שהמשיבים הגישו תגובות לתיק) סיימה הטיפול בעתירה לצו ביניים ואין מקום לחזור ולהידרש לעניין. בית-המשפט רשאי היה להחליט בבקשה לצו ביניים על יסוד התיעוד הכתוב שהייה בפניו, ראו תקנה 9 (ד) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים, וכך נהג בית-המשפט בהחלטתו הנ"ל מיום 1.8.11. אין מניעה שבעל דין מעוניין יבקש מבית-המשפט, לאחר הפגרה, להקדים הדיון בעתירה. בשלב הנוכחי אין מקום לטיפול נוסף במהלך הפגרה."

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי בית המשפט שגה בקובעו כי ניתנה כבר החלטה בנוגע לבקשה לצו ביניים. לשיטתם, החלטת השופטת ש' גדות מיום 1.8.2011, אינה יכולה להיחשב כהחלטה המסיימת את הדיון בבקשה לצו ביניים, שכן היא נסמכה על נימוקים פרוצדוראליים בלבד (אי הגשת תצהיר), ולא התייחסה לטענות שהועלו בכתובים על ידי הצדדים. המבקשים מלינים על כך שהדיון בעניינם הועבר משופט אחד למשנהו, וטוענים כי אף אחד מהשופטים שדן בתיק לא ביצע את הבחינה העניינית הנדרשת בעת דיון בבקשה לצו ביניים, קרי: בחינת סיכויי העתירה ושיקולי "מאזן הנוחות". עוד נטען כי לא התקיים דיון בטענותיהם המקדמיות, שיש בהן – לשיטתם – כדי להביא לדחיית הבקשה לצו ביניים על הסף. לבסוף, חוזרים המבקשים על הטענות הרבות שהעלו בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט קמא, ולפיהן אין מקום בנסיבות המקרה דנן ליתן צו ביניים. הוועדה המקומית מצטרפת לעמדת המבקשים, שכן אף היא סבורה כי אין מקום ליתן צו ביניים בנסיבות דנן, נוכח סיכוייה הנמוכים של העתירה להתקבל.

4.

המשיבים דוחים את הטענות העולות בבקשה, וסבורים כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בשאלת הסעד הזמני שניתן במקרה דנן, לא כל שכן כאשר הדיון בעתירה העיקרית קבוע למועד קרוב (11.10.2011). העותרים סומכים את ידיהם על החלטת בית המשפט קמא, ועל אופן קבלתה. לדבריהם, אין כל פסול בכך שלא התנהל דיון במעמד הצדדים, שכן הדבר אינו נדרש בהתאם להוראות הרלוונטיות של סדרי הדין. לגופם של דברים, מעלים המשיבים טענות רבות התומכות – לשיטתם – בהותרת צו המניעה על כנו.

5.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור - להתקבל .

כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני עניינים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות" (ראו למשל בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם, 20.12.2010)). לאחר שעיינתי בהחלטות בית המשפט קמא, לא מצאתי כי ההחלטה להותיר את צו המניעה על כנו עד לדיון בעתירה נסמכת על בחינה עניינית של טענות הצדדים לגופן, וממילא היא נעדרת הנמקה הולמת (לעניין חשיבות ההנמקה, השוו רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (23.1.2006)). בשל מעבר התיק משופט לשופט, התוצאה הינה כי צו ארעי שניתן במעמד צד אחד נותר על כנו לתקופה ממושכת, מבלי שתגובת הצד המשיב לבקשה נבחנה לגופה וניתנה החלטה בבקשה למתן צו ביניים. די בטעם זה כדי להביא לקבלת הערעור. משטרם מוצה הדיון בבקשה לצו ביניים בערכאה הדיונית, איני רואה לנקוט עמדה בשאלות המועלות על-ידי הצדדים בנוגע לסיכויי העתירה ומאזן הנוחות, כמו גם ביחס לטענותיהם הנוספות.

אשר על כן, אני מורה על החזרת הדיון בבקשה לצו ביניים לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו, שיפעל כחכמתו. הנחתי היא כי ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים תינתן במהירות הראויה. הצו הארעי שניתן בהחלטת כב' השופטת מ' רובינשטיין מיום 26.7.2011, יעמוד בתוקפו – בתנאים הנוכחיים – עד למתן החלטה אחרת.

הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון בפסיקת ההוצאות במסגרת ההליך העיקרי.