בר"מ 6343-22 בר"מ 6343-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 7.6.2022 (עמ"ן 14909-02-20, סגן הנשיא א' בכר). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית תל אביב-יפו (להלן: ועדת הערר) מיום 15.12.2019.

2.מקורה של הבקשה שבפני בחיובי ארנונה בגין שני נכסים שבהם מחזיק המבקש ונמצאים בסמוך לבית המגורים שלו בפארק מנחם בגין (פארק דרום) בתל אביב (להלן: הנכסים). בין השנים 2017-2014, שהיא התקופה הרלוונטית להליך שבפני, אחד מנכסים אלה סווג כ"מחסן" (להלן: המחסן) הכולל קומת גלריה (להלן: הגלריה) והאחר, הצמוד לו, סווג כ"קרקע תפוסה" (להלן: הקרקע התפוסה). להשלמת התמונה יצוין כי החל מיום 1.11.2017 סיווג המחסן עודכן ל"מגורים" והחיוב בקרקע התפוסה בוטל.

3.עוד יצוין כי בין המבקש לעיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה) התנהלו בעבר הליכים משפטיים רבים נוספים הנוגעים לנכסים הנזכרים – הן בכל הנוגע לדרישת פינוי (על בסיס טענות הנוגעות להחזקה שלא כדין במתחם המגורים כולו) (ת"א 25005-07-19) והן בכל הנוגע לחיובו של המבקש למפרע בגין מדידה חדשה שנערכה לנכסים (עת"ם 75273-01-19).

4.ביום 26.3.2017 הגיש המבקש השגה למנהל הארנונה בעירייה בכל הנוגע לחיובו בארנונה בגין הנכסים בתקופה הרלוונטית. בהקשר זה המבקש טען, בין היתר, כי אין לכלול את שטח הגלריה בחישוב שטח המחסן לחיוב, כי הוא זכאי להנחה בארנונה בשל כך שהמחסן היה למעשה ריק, וכי אין מקום לחיוב בגין קרקע תפוסה בהתחשב בכך שמדובר בשטח הצמוד לנכס שבו הוא מתגורר. מנהל הארנונה דחה את ההשגה.

5.המבקש הגיש ערר על החלטתו של מנהל הארנונה, במסגרתו שב על טענותיו המתוארות לעיל, וזה נדחה. בדחותה את הערר ציינה ועדת הערר, בין השאר, כי המחסן כלל לא היה ריק בתקופה הרלוונטית וכי נעשה בו בעבר שימוש עסקי המצדיק את סיווגו.

6.ביום 6.2.2020 ערער המבקש על החלטתה של ועדת הערר לבית המשפט המחוזי, ואף ערעורו זה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר.

7.בקשת רשות הערעור שפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדות שהציג בפני ועדת הערר ובשל כך הסב לו עיוות דין. עוד ציין המבקש כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספק במתן פסק הדין למצבו הכלכלי.

8.לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקש אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה. זאת, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה במקרה זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית ואף לא מצאתי שיש בדחייתה כדי לגרום לעיוות דין. מבלי לנקוט עמדה אוסיף, כי ניתן לקוות שהמבקש והעירייה יצליחו להגיע ליישוב הסכסוכים הרבים ביניהם.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.