בר"מ 6397/10 רוני דגן נ. המועצה המקומית קרית עקרון

1.

עניינה של בקשה רשות ערעור זו, שדומה כי התייתרה עוד טרם שהצדדים השלימו את הצגת טענותיהם בגדרה, היא בצו ביניים שיימנע את הרחקתה של סוסה השייכת למבקש – משטח שיפוטה של המשיבה, על אף שהסוסה פונתה בינתיים למקום אחר.

2.

המבקש הוא בעלים של סוסה, שאותה החזיק במגרש בקריית עקרון, בלא היתר מן המועצה המקומית, כנדרש ב חוק העזר לקרית עקרון (שמירת הבטיחות, הסדר והניקיון ומניעת מפגעים ומטרדים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק העזר ). נוכח האמור, ובשים לב לעמדת וטרינר המשיבה, שהגדיר את ההחזקה כ"מפגע", ביקשה המשיבה להרחיק את הסוסה מן המגרש ומתחום המועצה המקומית, וזאת בהתאם לסמכותה בחוק העזר.

3.

בתאריך 16.8.2010 הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז, ועתר לקבלת היתר להחזקת הסוסה במגרש. לטענתו, המשיבה ביקשה בחודש יוני 2010 לפנות את הסוסה, ומשפנה המבקש לקבל היתר להחזקתה – העמידה לו המשיבה דרישות בלתי סבירות לקבלת היתר כאמור. דרישות אלה חורגות, לגישת המבקש, מסמכות המשיבה בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק העזר, שעניינו בחובת המחזיק לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע מבעל החיים לגרום סכנה בריאותית, או מטרד בלתי סביר. בגדרי עתירתו אף הגיש המבקש בקשה לצו ביניים, שיאסור על הרחקת הסוסה עד להכרעה בעתירה.

4.

בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופטת מ' נד"ב ) דחה את הבקשה לצו ביניים, בהתבססו, בתכלית הקיצור, על שלושה נימוקים:

(א) הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כנדרש;

(ב) מתשובת המשיבה מתברר שלמבקש ניתנו אורכות רבות לפינוי הסוסה (שלא בא זכרן בעתירתו);

(ג) המבקש נדרש רק להוראות סעיף 15(ב) לחוק העזר, אך התעלם מהוראות סעיף 15(א) לחוק העזר – המסמיך את ראש המועצה ליתן היתר להחזקת בעל חיים ולקבוע את תנאיו.

5.

המבקש הגיש בתאריך 1.9.2010 בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, שבמסגרתה הוא חזר ככלל על טענותיו בבית המשפט הנכבד קמא. באשר לנימוקי ההחלטה, שדחתה את בקשתו לצו ביניים, התייחס המבקש רק לאחד מהם, וטען כי תצהירו הוגש באיחור מחמת תקלה. בגדרי הבקשה לא עתר המבקש לסעד ארעי כלשהו.

6.

בתאריך 12.9.2010 הגיש המבקש "בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד", אשר יאסור לפנות את הסוסה ממגרשו. בשולי הבקשה, שאיננה אלא חזרה על הטענות שבבקשה למתן רשות ערעור, צוין כי נציגי המשיבה התייצבו בתאריך 7.9.2010 במגרשו של המבקש, שברו את המנעולים בכניסה לו, והוציאו את הסוסה.

7.

המשיבה התבקשה בתאריך 6.9.2010 להגיב לבקשת רשות הערעור, ולאחר מכן התבקשה להתייחס אף לבקשה לסעד ארעי. המשיבה הודיעה כי פעלה כדין ובהתאם לסמכותה מכוח חוק העזר. בהקשר זה המשיבה מדגישה כי היא מוסמכת לקבוע תנאים להחזקת בעלי חיים, כאמור בסעיף 15(א) לחוק העזר, וכי התנאים שקבעה – סבירים לשיטתה. לתפיסתה, משעה שלא נתקבל היתר, ובשים לב לעובדה שהסוסה היוותה, בנסיבות המקרה כאן, משום "מפגע" – היה מקום להרחיק את הסוסה. המשיבה מוסיפה, את שטענה כבר בערכאה דלמטה, כי המבקש הסתיר מבית המשפט קמא שכבר בפברואר 2010 הוא נדרש לפנות את הסוסה ממגרשו, ביקש ארכות לסילוק הסוסה, התחייב לסלקה בתום הארכות – ולא עשה כן. באשר להחלטתה לסלק את הסוסה בעיצומם של ההליכים בבית משפט זה הטעימה המשיבה כי התריעה בכתב בפני המבקש כבר עם קבלת החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא, בתאריך 30.8.2010, כי הוא נדרש לפנות את הסוסה בתוך ששה ימים, שאם לא יעשה כן – תעשה זאת המשיבה בעצמה. בנוסף, לאחר שקיבלה המשיבה את הבקשה למתן רשות ערעור לידיה, פנה בא-כוחה לבא-כוח המבקש, בירר עמו (בעל-פה ואף בהודעה בכתב, שלא צורפה לבקשת המבקש) האם המבקש הגיש בקשה לסעד ארעי בגדרי הבקשה – ונענה בשלילה. עוד הוסיפה המשיבה כי לפי פניית המבקש עצמו פונתה הסוסה לאתר שנתבקש על-ידו (מושב גני יוחנן), והיא מצויה עתה בחזקת המבקש – נתון שאף הוא לא צוין בבקשת המבקש ל"צו מניעה דחוף".

8.

דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות . משפונתה הסוסה, אין, כמובן, כל רבותא בצו ביניים שיימנע את סילוק הסוסה. אולם אף לגוף הדברים המבקש לא הציג כל הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, על נימוקיה. אף אם לא נתבסס על הנימוק הראשון לדחיית הבקשה לצו ביניים (התצהיר החסר, שהמבקש כשל בהמצאתו במועד), הרי שהמבקש איננו מתמודד כלל עם שני הנימוקים הנוספים שנזכרו בהחלטה (הצגת מידע חלקי בבקשה, ותחולתו של סעיף 15(א) לחוק העזר), ואלו עומדים בעינם. בהקשר זה יש להדגיש עוד את בחירת המבקש להציג בפני בית המשפט הנכבד קמא נתונים חלקיים ביותר, תוך הסתרת עובדות ומסמכים מרכזיים להליך, והכל – בגדרי בקשה לצו ביניים. המבקש המשיך בהתנהלות לקויה זו אף בבית משפט זה, עת נמנע מלהציג אותם עובדות ומסמכים, המתגלים רק מעיון בתשובת המשיבה. אם לא די בכך, הרי שאף בגדרי הבקשה "לצו מניעה דחוף" הסתיר המבקש את הודעות המשיבה בדבר כוונתה להביא לפינוי מיידי של הסוסה, את המגעים שקויימו בין עורכי הדין, ואת העובדה שהסוסה הועברה, לבקשתו שלו – לאתר אחר שבחזקתו. זה המקום להעיר כי די היה אפילו רק בטעמים אחרונים אלה, כמו גם במאזן הנוחות – הנוטה בבירור לטובת המשיבה, כדי להביא לדחיית הבקשה למתן רשות ערעור.

9.

נוכח כל האמור לעיל –

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, וזה גם דינה של הבקשה לסעד ארעי שבגדרה. חרף האמור, ועל אף התנהלותו הבלתי ראויה של המבקש – אינני עושה צו להוצאות לטובת המשיבה, זאת מאחר והיא סיכלה למעשה את האפשרות לדיון מסודר בבקשה שהוגשה להוצאת צו ביניים. היא עשתה כן כשמיהרה לנסות ו"ליצור עובדות בשטח", מבלי ליידע מראש בית משפט זה על כוונותיה לפעול כאמור, והכל בזמן שהבקשה הייתה תלויה ועומדת בפניי ובעת שהיא התבקשה להגיב עליה. כך לא נוהגים במקומותינו.