בר"מ 6419/20איילו דמיסה נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 1.7.2020 (עמ"ן 5731-12-19, השופט א' אברבנאל ) ובצדה בקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 23.10.2019 (ערר (י-ם) 4827-18, הדיין א' אזר ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך שבפני בבקשה להסדרת מעמדו בישראל של המבקש, שנולד באתיופיה בשנת 1957 ונכנס לראשונה לישראל באמצעות אשרת תייר מסוג ב/2 בשנת 1993. לאחר מכן, המבקש נשאר לשהות בישראל שלא כדין והוא חי בה במהלך רוב התקופה שחלפה מאז (הגם שיצא לחו"ל מספר פעמים, בכל פעם למספר חודשים). הבקשה מבוססת במידה רבה על כך שהמבקש הוא אב לבת שהיא אזרחית ישראל, כיום כבר בגירה, שנולדה לו מאשה אזרחית ישראל שלה נישא בשנת 1996, ובינתיים נפטרה, וכן על שהותו הממושכת בישראל. אולם, להשלמת התמונה, חשוב לציין כי מראיון שנערך למבקש בשנת 2018, עולה כי לפני הגעתו לישראל נולדו לו בארץ מולדתו שבעה ילדים משתי נשים שלאחת מהן הוא אף היה נשוי בעבר. לאחר שאשתו הישראלית נפטרה בשנת 2006, נישא המבקש פעם נוספת בשנת 2010 בעת שביקר במולדתו. המשך הדברים יתמקד בבקשה ובפרטים הנוגעים לקשר בין המבקש לבין בתו שהיא אזרחית ישראל.

3.

בחודש יולי 1998 המבקש ואשתו באותה עת הגישו לראשונה בקשה להסדרת מעמדו של המבקש מכוח נישואיו במסגרת ההליך המדורג לפי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" מספר 5.2.0008. בהתאם לכך, ניתן לו בסופו של דבר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 שהוארך מעת לעת.

4.

לאחר פטירתה של אשתו, ומאחר שלא השלים את ההליך המדורג, בחודש אפריל 2007 המבקש הגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים, בטענה כי לאחר פטירת אשתו הוא מגדל את בתם המשותפת לבדו. בהמשך לכך, החליטה רשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה, על מתן רישיון ישיבה למבקש מסוג ב/1 עד להכרעה בבקשתו. המבקש החזיק ברישיון זה מיום 19.7.2007 ועד לחודש פברואר 2011.

5.

החל משנת 2009 ניהלו המבקש ובתו הליכים שונים שכוונו לכך שהמבקש יקבל מעמד קבע בישראל, ואין זה המקום להציג את כלל פרטיהם. בתמצית ייאמר כי בתחילה הוגשה על-ידם עתירה בעניין זה, שנמחקה בהסכמה לאחר שהוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית ) החליטה להעניק למבקש רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 עד ליום 31.3.2012. הטיפול בבקשה להארכתו של רישיון זה הוביל להגשת עתירה נוספת מצד המבקש ובתו. גם עתירה זו נמחקה לאחר שרישיונו של המבקש הוארך לתקופה נוספת. בחודש פברואר 2016, לאחר פניות חוזרות מצד המבקש לקבלת אזרחות או מעמד קבע בישראל, הודיעה המשיבה למבקש כי החליטה על מתן הארכה נוספת של הרישיון מסוג א/5 לשנתיים נוספות. המבקש הגיש ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים (להלן: הערר הראשון ), וביום 22.8.2017 התקבל הערר בחלקו במובן זה שבית הדין לעררים הורה למשיבה לדון מחדש בבקשה לשדרג את מעמדו של המבקש, לאחר שתקיים עמו ראיון עדכני.

6.

ביום 17.1.2018 קיימה המשיבה ראיון נוסף למבקש טרם העברת עניינו לוועדה הבינמשרדית. בראיון עלה בין היתר כי בתו הישראלית של המבקש, שלדבריו עמדה באותה עת ערב שחרורה משירות בצה"ל, אינה מעוניינת בקשר עמו. בהמשך לכך, ביום 29.4.2018 החליטה הוועדה הבינמשרדית להמליץ על ביטול מעמדו של המבקש בישראל, בהתחשב בכך שבקשתו אינה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים זאת.

7.

ביום 8.7.2018 החליטה המשיבה לאמץ את המלצת הוועדה הבינמשרדית, לדחות את הבקשה לשדרוג המעמד ולבטל את הרישיון שבו החזיק המבקש עד כה. בהחלטה צוין כי המבקש העביר את מרבית שנותיו מחוץ לישראל, וכי מכל מקום שהייה ממושכת בישראל אינה מצדיקה מתן מעמד כפי שהתבקש. בהחלטה צוין עוד כי המבקש אינו בקשר עם בתו הישראלית, ואף שהה מספר פעמים מחוץ לישראל לצורך קיום קשר משפחתי בינו לבין שבעת ילדיו המתגוררים באתיופיה כמו גם במדינות אחרות ונישואיו לאזרחית אתיופיה השוהה במדינה זו. כן צוין כי המבקש מסר פרטים כוזבים בראיונות שקוימו עמו ביחס לעברו וכי כיום אינו עובד.

8.

ביום 14.8.2018 המבקש הגיש ערר על החלטה זו של המשיבה לבית הדין לעררים, הוא הערר המצוי ביסוד ההליך שבפני. בערר טען המבקש כי בהתאם להחלטתו של בית הדין לעררים בערר הראשון, המשיבה הייתה רשאית לדון רק בסוגיה של שדרוג מעמדו, להבדיל מאשר בביטול הרישיון לישיבת ארעי שניתן לו. לגופו של עניין, טען המבקש כי הוא אמנם מצוי בסכסוך עם בתו אך כי זה צפוי להיפתר בסופו של דבר.

9.

ביום 23.10.2019 בית הדין לעררים דחה את הערר האמור בעיקרו, בקבעו כי בדין נשלל מעמדו הארעי של המבקש. בית הדין לעררים קבע כי המשיבה אינה כבולה בגיבוש החלטתה אך לשאלת שדרוג מעמדו של המבקש, וכי ככל שהמידע שהובא בפניה מעיד על שינוי נסיבות מהותי רשאית היא להגיע למסקנה כי המידע מצדיק את הפסקת מתן המעמד ההומניטרי בישראל.

10.

לגופו של עניין, נקבע כי הטעם העיקרי שעמד בבסיס הבקשה לשדרוג המעמד הוא רצונו של המבקש להגיש בקשה להענקת מעמד בישראל לאשתו הנוכחית, שהיא אזרחית אתיופיה. אף צוין כי מסיבה זו סרב המבקש להעביר את עניינו לטיפול במסגרת "נוהל מתן מעמד להורים לחייל/ים", מספר 5.2.0036 (להלן: נוהל הורה לחייל ), שכן במסלול זה לא ניתן להסדיר את מעמד בן זוגו של מבקש המעמד. בית הדין לעררים קבע כי רצונו של המבקש אינו יכול להוות טעם הומניטרי או שיקול שעל הוועדה הבינמשרדית להביא בחשבון. בית הדין לעררים סבר שאין לייחס משקל לעובדה שהמבקש גר מחוץ לישראל ברוב שנות חייו ואף ביקר את משפחתו במהלך שהייתו בישראל. אולם, לצד זאת, הוא ציין כרלוונטיים את ניתוק הקשר עם בתו של המבקש, את נישואיו לאישה המתגוררת באתיופיה ואת מגורי ילדיו הנוספים מחוץ לישראל. בית הדין לעררים הוסיף כי על אף שהותו הממושכת בישראל, המבקש לא הצליח להתערות בה – לא מבחינה כלכלית, ולא מבחינה חברתית ותרבותית. בית הדין לעררים הוסיף וציין כי המעמד ההומניטרי הוענק למבקש חרף העובדה שהסתיר את העובדה שנישא לאזרחית אתיופית, רק משום שנותר משמורן יחיד לבתו שמתגוררת בישראל.

11.

יחד עם זאת, נקבע כי החלטת המשיבה לשלילת מעמדו של המבקש היא קיצונית בהתחשב בשהייתו הממושכת בישראל כדין, בגילו ובאפשרות שעודה קיימת כי ישקם את יחסיו עם בתו. בסיכומו של דבר, בית הדין לעררים קבע כי בנסיבות העניין היה מקום להותיר את המבקש עם רישיון שהייה מסוג ב/1 על מנת לאפשר לו לשקם את יחסיו עם בתו, והמליץ לו לשוב ולשקול הגשת בקשה להסדרת מעמדו מכוח נוהל הורה לחייל. עוד נקבע כי ככל שהמבקש יעשה כן תוך 30 יום, ובהתחשב בכך שבידיו רישיון א/5 מכוח צו ביניים שניתן במסגרת הערר, יוארך מעמדו עד למתן החלטה בבקשה. לבסוף, נקבע כי באם לא תוגש בקשה חדשה במתכונת זו יוענק לו רישיון ב/1 למשך שנה – שאותו הוא יהיה זכאי לבקש ולהאריך או לשדרג.

12.

ביום 2.12.2019 המבקש הגיש ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי. בין היתר, טען המבקש בערעור כי בדיון שהתקיים בערר הראשון המליצה לו באת-כוחה של המשיבה לפנות לוועדה הבינמשרדית בציינה שהדבר אינו כרוך בסיכון מבחינתו. לטענתו, בהתבסס על הצעה זו הגיעו הצדדים להסדר דיוני שעל-פיו ניתן פסק הדין שהחזיר את עניינו לדיון מחודש לפני הוועדה ההומניטרית, וכי בכך הוא שינה את מצבו לרעה.

13.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי לא נפל בהחלטתה של המשיבה פגם המצדיק התערבות בה. בית המשפט המחוזי קבע כי משנודע למשיבה כי הקשר בין המבקש לבתו בישראל נותק, היא היתה רשאית לשנות את החלטתה בהתאם לנתונים שהונחו בפניה. כן נקבע כי נישואיו של המבקש לאזרחית זרה שאינה שוהה בישראל וקשריו עם שבעת ילדיו האחרים שמתגוררים בחו"ל מחלישים במידה ניכרת את זיקתו לישראל. כן קבע בית המשפט המחוזי כי בעצם השהייה הממושכת בישראל אין כדי להצדיק מתן אשרה לתקופה נוספת, וכי הטעם היחיד להארכת אשרת השהייה לאחר פטירת אשתו המנוחה של המבקש היה היותו משמורן יחיד על בתו, שבאותה עת עוד הייתה קטינה. ביחס לטענתו לפיה המשיבה הייתה מנועה מלדון בביטול אשרת הארעי בהתאם להסדר דיוני שהושג לכאורה במסגרת הערר הראשון, קבע בית המשפט המחוזי כי עיון בפרוטוקול ובפסק הדין מעלה כי טענה זו היא חסרת יסוד.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

14.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי הלכה למעשה הדרך להסדרת מעמדו מכוח נוהל הורה לחייל חסומה בפניו מאחר שזה מבוסס על כך שהחייל הנוגע בדבר נותן תצהיר מטעמו, ואילו בתו שעמה הוא מצוי בסכסוך תסרב להעניק לו תצהיר כזה. כן טוען המבקש כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, ניתנה לו הבטחה מינהלית מטעם באת-כוחה של המשיבה במהלך הדיון בפני בית הדין לעררים, ולכל הפחות מדובר בהצהרה שמהווה הסדר דיוני מחייב.

15.

ביום 11.10.2020 הוגשה תשובתה של המשיבה לבקשה, בהתאם להחלטתי מיום 14.9.2020. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. לטענתה, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, ולמעשה נסבה על נסיבותיו האישיות של המבקש בלבד. לגוף הדברים, המשיבה טוענת כי עניינו של המבקש נשקל היטב וכי ההחלטה לסרב לבקשתו מבוססת על מכלול הנסיבות כפי שהובא בפני הוועדה הבינמשרדית. לטענת המשיבה, המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה הענקת אזרחות או תושבות, או אף על טעם הומניטרי המצדיק מתן רישיון א/5. המשיבה טוענת כי אף אין מקום לפרש את ההחלטות בעניינו של המבקש כמגלמות הסדר דיוני מחייב או הבטחה מינהלית, וכי ממילא לא ניתן לכבול את שיקול דעתה של הוועדה הבינמשרדית, ולא כל שכן כאשר הגיע לפתחה מידע חדש העולה מן הראיון העדכני עם המבקש. לבסוף, המשיבה מציינת כי המבקש אוחז ברישיון מסוג ב/1 שתוקפו עד ליום 29.12.2020, ומוסיפה כי בתום התקופה האמורה הוא יהא רשאי לשוב ולהגיש כל בקשה שתיבחן בהתאם לנסיבות באותה עת.

דיון והכרעה

16.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו מהחלטתו של בית הדין לעררים, עולה כי טענותיו של המבקש נבחנו לגופן ונדחו באופן קונקרטי, בשים לב למכלול הנסיבות העובדתיות והשאלות שאלה עוררו. הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור, זאת בין היתר על רקע ההתערבות המצומצמת בהחלטותיו של בית הדין לעררים (ראו: בר"ם 4535/16 אחסין נ' שר הפנים , פסקה 19 (2.11.2016); בר"ם 2163/20

יוהנס נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 20 (14.5.2020)), ולא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור (ראו: בר"ם 7833/18 גתדולה נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה ומעברי הגבול , פסקה 19 (27.12.2018)). למעשה, אף המבקש לא טען כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית או כללית החורגת מעניינו הפרטני.

17.

אינני מטילה ספק ברצונו של המבקש לחדש את הקשר עם בתו, אולם המעמד שהוא אוחז בו כעת מאפשר לו את הדבר, ככל שהדברים יסתייעו. כאמור, דרכו של המבקש תהיה פתוחה להגשת בקשות מתאימות בקשר למעמדו כאשר תוקפו של רישיון הישיבה שבו הוא מחזיק כעת יפוג.

18.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. במכלול הנסיבות ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.