בר"מ 6472/19 שמואל ברקוביץ נ. המועצה המקומית מבשרת ציון

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.8.2019 (עת"ם 65098-09-16, השופט ע' שחם ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגישו המבקשים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון או הפקודה ).

2.

מקורה של הבקשה בעתירה מינהלית שהגישו המבקשים בשנת 2016 ונסבה על הטענה כי שיעור הארנונה שבו חויבו על-ידי המשיבה, המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן: המועצה ), הוא מפלה ובלתי חוקי. זאת, לאחר שנודע להם כי חלק מן הבתים ברחוב שבו הם מתגוררים (לרבות ביתם) מחויבים בשיעור ארנונה גבוה יותר בכ-27% מהבתים בחלקו השני של הרחוב וכן מהבתים האחרים באותה שכונה.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה ביום 27.6.2017, אך הערעור שהוגש על ידי המבקשים לבית משפט זה התקבל בחלקו (עע"ם 6186/17 ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (25.11.2018), הנשיאה א' חיות , השופט ג' קרא ואנוכי; להלן: פסק הדין בערעור ). בעיקרו של דבר, נקבע בפסק הדין בערעור כי עלה בידי המבקשים להראות שיש מקום לכך שהמועצה תבחן מחדש את פרטי צו הארנונה מאחר שאלה גובשו לפני שנים רבות, אך כי הדבר מצדיק מתן סעד הצופה פני עתיד בלבד. באופן יותר ספציפי, נקבע כי "שומה על המועצה לפעול לבחינת הצורך בעדכונו של הצו, תוך התייחסות ספציפית להבחנה בין נכסים שונים ברחוב מגוריהם של המערערים [המבקשים – ד' ב' א'], כבר לקראת גיבושו של צו הארנונה לשנת 2019... על המועצה לדון בכך באופן שיבהיר לחברי המועצה כי אם אין מקום להבחנה האמורה יש לשקול פנייה לשרים לצורך תיקון הדברים, כמתחייב מדיני ההקפאה" (שם, בפסקה 22).

4.

יצוין כבר עתה כי המועצה לא הכניסה שינויים בצו הארנונה לשנת 2019. על רקע זה, הגישו המבקשים לבית משפט זה שתי בקשות לפי פקודת הבזיון. בקשות אלה נדחו בקצרה לאחר שנקבע כי לא היה מקום להגשתן לבית משפט זה (החלטות מיום 7.5.2019 ומיום 2.7.2019).

5.

ביום 31.7.2019 המבקשים הגישו בקשה נוספת לפי הפקודה, זו הפעם לבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי צו הארנונה לשנת 2019 שאישרה המועצה זהה לקודמיו מבחינת האפליה בין התעריפים השונים באותו הרחוב, וכי המועצה לא קיימה דיון מספק לפני אישור צו הארנונה ולא בחנה את שאלת ההבחנה בין התעריפים כפי שנדרשה בפסק הדין שניתן בערעור.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בהחלטה העומדת כאמור ביסוד בקשת רשות הערעור דנן. בית המשפט המחוזי קבע כי בחינת פעולותיה של המשיבה אינה מצדיקה מתן צו על פי פקודת הבזיון. בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי לתמליל הדיון שקיימה מליאת המועצה ביום 18.2.2019, שבסופו אישרה את צו הארנונה לשנת 2019. בית המשפט המחוזי קבע כי מן התמליל עולה שהתקיים דיון במועצה בנושא הפער בין תעריפי הארנונה, תוך התייחסות להבחנה בין נכסים שונים ברחוב מגורי המבקשים, וכי הוחלט להותיר את מצב הדברים הקיים על כנו. בנסיבות אלה, כך נקבע, לא ניתן לומר כי הציווי האופרטיבי שבפסק הדין בערעור הופר באופן המצדיק סעד חמור של ציווי לפי פקודת הבזיון. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי ככל שהמבקשים אינם שבעי רצון מההחלטה שהתקבלה על-ידי המועצה, פתוחה בפניהם האפשרות לנקוט בהליך מתאים לשם תקיפתה הישירה, וכי בקשת בזיון אינה המסגרת המתאימה להעלות טענות בעניין זה.

7.

בבקשה דנן טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה. בעיקרו של דבר, המבקשים חוזרים על טענותיהם לפיהן המועצה לא קיימה כראוי את הוראות פסק הדין שניתן בערעור. בהקשר זה נטען כי הדיון שקיימה המועצה לוקה בפגמים חמורים, שכן הוא התבסס לכאורה על מידע שגוי שנמסר לחברי המועצה הן בנוגע למצב העובדתי והן בנוגע להוראות שניתנו בפסק הדין בערעור. כמו כן מלינים המבקשים על כך שתמליל הדיון נמסר להם רק כחצי שנה לאחר שהתקיים הדיון, וכן על כך שפניותיהם ושאלותיהם למועצה לא נענו עד היום.

8.

בשולי הדברים, המבקשים מציינים כי לשיטתם מוקנית להם זכות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אולם כי "למען הזהירות" פנייתם נערכה במתכונת של בקשת רשות ערעור.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

10.

ראשית יש לציין כי בניגוד לטענת המבקשים, לא עומדת להם זכות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה. כידוע, הדרך להשיג על החלטה הדוחה בקשה לפי פקודת הבזיון היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. זאת, לעומת החלטה המקבלת בקשה לפי פקודת הבזיון, שהערעור עליה הוא בזכות (ראו: רע"א 4036/14 מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב , פסקה 14 (29.12.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 148-146 (מהדורה שלישית, 2012)).

11.

שנית, ולגופו של עניין, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, מקובלת עלי קביעתו כי הליך לפי פקודת הבזיון אינו מתאים לענייננו, וזאת בשים לב למדיניות השיפוטית הזהירה בכל הנוגע להטלת סנקציות על פי הפקודה (ראו למשל: בר"ם 5657/12 יאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה , פסקה 6 (16.10.2012) (להלן: עניין יאיר ); בר"ם 7400/15 פורת נ' עיריית רחובות , פסקה 10 (25.1.2016); בר"ם 4089/19 פלונית נ' פלונית , פסקה 10 (25.6.2019)). עיון בתיק מלמד כי אין לומר שהמועצה התעלמה מההוראה שניתנה בפסק הדין בערעור לקיים דיון בסוגיית התעריפים לקראת אישור צו הארנונה לשנת 2019. אכן, מבלי לקבוע מסמרות, אוסיף כי עיון בתמליל ישיבת המועצה מעורר שאלות. יחד עם זאת, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בקשה לפי פקודת הבזיון אינה המסגרת הדיונית המתאימה לדון בשאלות אלה. כאמור, המבקשים רשאים להעלות את מכלול טענותיהם בהקשר זה בהליך חדש שיתמקד בהחלטה החדשה שהתקבלה ובהליך שקדם לה (ראו: עניין יאיר , פסקה 8), וזכויותיהם שמורות להם במלואן. איני נוקטת כל עמדה בעניין זה.

12.

אשר על כן: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.