החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בר"מ 6493/16 פלוני נ. משרד הפנים

ניתן ביום

בקצרה

הגירה ומעמד · מעמד לילדי שוהים שלא כחוק לפי החלטת הממשלה 2183בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בדבר דחיית ערעור על החלטת משרד הפנים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שדחה ערעור על סירוב למתן מעמד לשני הורים וילדיהם לפי החלטת הממשלה 2183 או מטעמים הומניטאריים. בית המשפט העליון קבע כי אמת המידה בבקשות כאלה מצמצמת, כי המקרה נטוע בעובדות פרטניות ואינו מעורר שאלה עקרונית, וכי לא הוכח שינוי נסיבות משמעותי. הבקשה נדחתה ונקבעה הארכת סעד ארעי עד 22.1.2017.

העובדות

המבקשים, נתינים זרים, וילדיהם הקטינים, הגישו בקשה למעמד לפי החלטת הממשלה 2183 או מטעמים הומניטאריים. הבקשה נדחתה בשל אי עמידה בשני תנאים, והערר והערעור נדחו. קודם לכן נדחתה בקשה דומה משנת 2010 וניתן פסק דין חלוט בעתירה שהוגשה נגדה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם אי עמידה בשני מתוך חמשת התנאים של החלטת הממשלה 2183 מהווה אי עמידה מובהקת המונעת מעמד הומניטרי?
  2. 2.האם יש לראות בעניינם של המבקשים מקרה גבולי המחייב בחינה פרטנית?
  3. 3.האם יש עילה להתערב בהחלטת משרד הפנים שדחתה את בקשת המעמד?

הלכות

  1. 1

    בקשת רשות ערעור נדחתה מאחר שאמת המידה בבקשות מסוג זה, שתחילתן בבית הדין לעררים, היא מצמצמת והמקרה אינו מעורר שאלה החורגת מעניין הצדדים.

    ״אמת המידה המנחה בבקשות מעין אלו שתחליתן בבית הדין לעררים היא מצמצמת״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    לא הוצג שינוי נסיבות משמעותי שיצדיק שינוי מההחלטה הקודמת, ולחלוף הזמן והשתקעות הקטינים בארץ אין משקל מכריע.

    ״במקרה זה לא מצאתי שעלה בידי המבקשים להצביע על שינוי נסיבות משמעותי כאמור״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מקרה גבולי
  • שינוי נסיבות
  • פסק דין חלוט
  • ניקיון כפיים
  • בית הדין לעררים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בר"ם

6493/16

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשים:

1.

פלוני

2. פלונית

3. פלונית

4. פלוני

נ ג ד

המשיב:

משרד הפנים

בקשת רשות לערער על פסק

הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד"ר י' מרזל)

בעמ"נ 20294-06-15 מיום 16.6.2016

בשם

המבקשים:

עו"ד

טל פרושן

החלטה

1.

המבקשים, שני נתיני גאנה וילדיהם הקטינים, הגישו למשיב בקשה לקבל מעמד בישראל מכוח החלטת ממשלת ישראל מס' 2183 (החלטה 2183 של הממשלה ה-32 "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (1.8.2010) (להלן גם: החלטת הממשלה )) או מטעמים הומניטאריים. בקשה זו נדחתה ביום 29.9.2014 בשל אי עמידתה בשניים מתוך חמשת התנאים המצטברים שנמנו בהחלטה זו: התנאי שלפיו לשנת הלימודים התשע"א הילד רשום ללימודים בכיתה א' (סעיף 1ב) והתנאי שלפיו הורי הילד (שמכוחו הוגשה הבקשה) נכנסו לישראל "באשרה ורישיון" (סעיף 1ה).

2.

ערר שהגישו המבקשים בהשיגם על החלטה זו על נדחה בבית הדין לעררים ביום 20.4.2015. בית הדין קבע כי המבקשים כבר הגישו בקשה לקבלת מעמד מכוח החלטת הממשלה בשנת 2010 וזו נדחתה בנימוקים דומים, תוך שהמבקשים הצטוו לעזוב את ישראל בתוך 30 ימים. עתירה שהוגשה ובה השיגו המבקשים על החלטה זו נדחתה אף היא, ופסק הדין הפך חלוט. בית הדין עמד על כך שבמקרה זה המבקשים התעלמו מפסק הדין החלוט, ואף בהנחה שדוקטרינת מעשה בית דין לא חלה, המבקשים מנועים מהעלאת טענותיהם בשל חוסר ניקיון כפיים – בשל כך שהתעלמו מפסק הדין. במענה לטענת המבקשים שלפיה יש לראות בעניינם "מקרה גבולי" המחייב דיון פרטני בבקשה (סעיף 13ו להחלטת הממשלה) נקבע כי לא הוצג כל פסק דין שבמסגרתו הוכר עניין כמקרה גבולי בנסיבות החופפות לענייננו, ובנוסף אין המבקשים יכולים ליהנות מפסקי דין מאוחרים יותר משמצאו לעשות דין לעצמם. עוד לא נמצא ממש בטענה שלפיה לא הוגשמה זכות הטיעון של המבקשים.

3.

ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד"ר י' מרזל ) נדחה אף הוא. אשר לכניסה לישראל צוין כי המבקשים הסתננו למדינה ולא הגיעו לישראל באשרה אך בזהות בדויה כטענתם כעת. אף אין המבקשים עומדים בתנאי שלפיו בשנת הלימודים הרלוונטית היה הילד רשום לכיתה א'. בנסיבות אלו, שני תנאי החלטת הממשלה המפורטים מעלה לא התקיימו באופן מובהק – ועל כן לא נפל פגם בשיקול דעת המשיב המצדיק התערבות. בית המשפט היה ער לקושי הבלתי מבוטל הנובע מהחלטת המשיב, שעה שהמבקשים 4-3 הם ילדים אשר נולדו בישראל וחיו בה כל חייהם – אך בהינתן אי עמידתם בשניים מחמשת התנאים; כניסתם ארצה בזהות בדויה; קיומו של פסק דין חלוט; אי יציאתם מישראל; והיעדר "דבר מה נוסף" המבסס מקרה הומניטארי מיוחד – אין עילה להתערב בהחלטת המשיב. לבסוף נדחתה טענת המבקשים לעניין פגיעה בזכות הטיעון כמו גם טענתם שלפיה לא שר הפנים הוא שנתן את ההחלטה בעניינם. בשולי פסק הדין העניק בית המשפט למבקשים שהות להתארגנות, וזאת עד ליום 15.8.2016. יצוין כי בד בבד עם הגשת בקשה זו הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני בערעור שלפיו תיאסר הרחקתם מהארץ או השמתם במשמורת, וזו התקבלה בהחלטת השופטת ע' ברון מיום 22.11.2016.

4.

בבקשה שלפניי נטען כי בפסק הדין של בית משפט קמא נפלו טעויות המצדיקות מתן רשות לערער והיעתרות לערעור. נטען כי לא היה מקום לקבוע כי אי עמידה בשני התנאים היא "מובהקת", וכי השוואה למקרים אחרים מלמדת כי המבקשים הופלו לרעה. עוד נטען כי המבקשים לא הסתננו לישראל, אלא נכנסו אליה בזהות בדויה – וכך נקבע לגבי האב בפסק הדן בעתירה המינהלית; וכי במועד הרלוונטי הייתה הבת בת 5 שנים וחודש, ולפיכך קרובה לתנאי שנקבע בהחלטה. בנסיבות אלו סבורים המבקשים כי אי עמידתם בתנאי החלטת הממשלה אינה מובהקת אלא עמומה, ועל כן יש להגדירם כמקרה גבולי הראוי לבחינה פרטנית. עוד הלינו המבקשים על דרך קבלת ההחלטה של המשיב.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי לדחותה מבלי להידרש לקבלת תגובה. כידוע, אמת המידה המנחה בבקשות מעין אלו – שתחליתן בבית הדין לעררים – היא מצמצמת (בר"ם 2010/16 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' אוזמן , פסקה 20 (9.5.2016); השוו גם בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 (27.8.2015)). מקרה זה אינו מעורר שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, והוא נטוע כל כולו בעובדות המקרה הפרטניות. בנסיבות אלו אין המקרה מתאים לבירור נוסף בערכאה זו. אוסיף כי גם בית משפט קמא היה מודע למורכבות האנושית שמגלה מקרה זה, אלא שגם בכך לא היה כדי לשנות מן התוצאה – בפרט בשים לב לפסק הדין החלוט בעתירה המינהלית שהוגשה על רקע החלטת הדחייה של בקשתם הקודמת של המבקשים. אכן, ההליך המינהלי הוא דינמי באופיו, וייתכן מצב שבו נסיבות מאוחרות צריכות להביא לשינוי מהחלטה קודמת. ברם במקרה זה לא מצאתי שעלה בידי המבקשים להצביע על שינוי נסיבות משמעותי כאמור, לבד מחלוף הזמן והמשך השתקעות הקטינים בארץ – עניין שעם כל ההבנה לליבם של המבקשים מצוי לפתחם.

בנסיבות העניין, וכדי לאפשר למשיבים שהות להתארגנות הכרחית, אני מורה כי הסעד הארעי שניתן ביום 22.11.2016 יעמוד בעינו עד ליום 22.1.2017.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג

בחשון התשע"ז (24.11.2016).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בקשת רשות ערעור נדחתה מאחר שאמת המידה בבקשות מסוג זה, שתחילתן בבית הדין לעררים, היא מצמצמת והמקרה אינו מעורר שאלה החורגת מעניין הצדדים.
  2. 2לא הוצג שינוי נסיבות משמעותי שיצדיק שינוי מההחלטה הקודמת, ולחלוף הזמן והשתקעות הקטינים בארץ אין משקל מכריע.