בר"מ 6528/17 א.ב. אלרואי 45 בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן

1.

המבקשת 1, היא חברה קבלנית (להלן: החברה ) והמבקש 2 הוא אחד מהדיירים בבניין שאוכלס על ידי החברה בטרם התקבל היתר אכלוס (טופס 4) על ידי המשיבה, עיריית רמת גן (להלן: המבקשים , הבניין ו העירייה ). בסוף חודש דצמבר 2016 פנתה העירייה לחברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל ) ולתאגיד מי רמת גן בע"מ (להלן: תאגיד המים ) בדרישה לנתק את הבניין מאספקת חשמל ומים. המבקשים הגישו עתירה נגד החלטה זו, שנדחתה ביום 30.4.2017 בפסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב יפו (כב' השופט ש' שוחט ) (להלן: פסק הדין בעתירה

הראשונה ). בפסק הדין נקבע כי המבקשים עשו דין לעצמם ואכלסו את הבניין בטרם ניתנו האישורים הנדרשים בדין; וכי בבניין ליקויי בנייה שתומכים בהחלטת העירייה לנתקו ממים ומחשמל. בצד האמור, הורה בית המשפט על מתן שהות בת שלושה חודשים לחברה לפעול להסדרת הליקויים כך שלא תינקטנה פעולות לניתוק האמור קודם ליום 1.8.2017. המבקשים לא ערערו על פסק הדין בעתירה הראשונה.

2.

ביום 25.7.2017 נתנה העירייה הוראה לחברת החשמל ולתאגיד המים לנתק את הבניין מאספקת החשמל והמים (להלן: החלטת העירייה ) . ביום 1.8.2017, כזכור תאריך היעד שנקבע בפסק הדין בעתירה הראשונה להסדרת הליקויים, הגישו המבקשים עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים לביטול החלטת העירייה ובצדה בקשה לצו מניעה זמני שיעכב את כניסתה לתוקף. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן ) הורה על מתן צו ארעי שלפיו לא ינותק הבניין ממים ומחשמל וכן הורה על הגשת תגובת העירייה לבקשה. ביום 14.8.2017 דחה בית המשפט (כב' השופט ח' ברנר ) את הבקשה למתן צו מניעה זמני, הן לנוכח סיכויי העתירה שנמצאו – על פני הדברים ונוכח הקביעות העובדתיות והמשפטיות בפסק הדין בעתירה הראשונה – נמוכים, הן בשל שיקולי מאזן הנוחות נוכח הסכנה הבטיחותית הטמונה בחלק מהליקויים.

3.

להחלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה נטען, בתמצית, כי יש להורות על מתן צו המניעה הזמני המבוקש, שאם לא כן ינותקו הדיירים בבניין, שאינם אחראים לליקויים הנטענים על ידי העירייה, מאספקת החשמל והמים והדיון בעתירה ייהפך תיאורטי. המבקשים טוענים כי מצב הדברים בבניין כיום הוא שלא קיים סיכון בטיחותי לדייריו ומכאן שאין הצדקה לניתוק שעליו הורתה העירייה. עוד נטען כי כבר בחודש ספטמבר 2016 קיבל הבניין את האישורים הנדרשים (לרבות אישור מרשות הכבאות וההצלה – אשר בוטל בהמשך), לצורך קבלת היתר האכלוס (למעט אישור יועצת התנועה העירונית) בשל העדרם של מכפילי חניה. נטען כי ליקויי הבנייה הנטענים על ידי העירייה תוקנו זה מכבר, וכי התנאי היחידי לקבלת היתר האכלוס – מכפילי החניה – אינו תלוי בחברה אלא בצד שלישי, וממילא אין בהעדרם משום סיכון בטיחותי שכן בורות מכפילי החניה גודרו. כמו כן טוענים המבקשים כי מאז פסק הדין בעתירה הראשונה פעלה החברה להסדרת הליקויים הנטענים והעירייה משתהה – חרף דחיפות הנושא – במתן אישור לתכנית השינויים שהגישה החברה לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים; וכי בתגובתה לבקשה למתן צו מניעה זמני בהליך קמא, העירייה לא הכחישה כי בוצעו התיקונים הנדרשים לליקויי הבנייה, כי אם טענה שהדבר אינו בידיעתה.

4.

דין הבקשה להידחות בהעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי הקביעות העובדתיות במסגרת פסק הדין בעתירה הראשונה, למשל לעניין הליקויים בנושא גובה חדר המדרגות ופיר שחרור העשן הן קביעות חלוטות וספק אם יש מקום לבחון אותן בעתירה שלפניו. משכך, מצא בית המשפט כי סיכויי העתירה נמוכים למדי (הגם שבית המשפט היה ער לכך שבפי המבקשים גם טענות שאינן חוזרות על ההשגות שהעלו במסגרת העתירה הראשונה). אשר למאזן הנוחות, בית המשפט נתן דעתו לכך שבפסק הדין בעתירה הראשונה נקבע כי לפחות חלק מהליקויים מסכנים את דיירי הבניין והציבור, ואלה לא תוקנו עד היום; לכך ששירותי הכבאות וההצלה מסרבים לתת אישור מטעמם לאכלוס הבניין עד אשר יתוקן מזקף הראש בחדר המדרגות; ולכך שמצב הדברים הנוכחי הוא תוצר של התנהלותה הלקויה של החברה שאכלסה את הבניין בטרם קיבלה את ההיתר הנדרש לכך בדין. מטעמים אלה נקבע כי מאזן הנוחות מטה את הכף לחובת המבקשים, שכן אל מול נוחותם האישית והכלכלית עומדת הסכנה הבטיחותית הנשקפת לציבור ולדיירי הבניין. סבורני כי תוצאת איזון זה שערך בית המשפט לעניינים מינהליים בין השיקולים השונים הנוגעים לעניין ראויה בנסיבות המקרה, ואינה מגלה עילה למתן רשות לערער על פי אמות המידה המקובלות.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.