בר"מ 6542/19 אולגה מקסימובה נ. מדינת ישראל - משרד הפנים רשות האוכלוסין וה

1.

המבקשת נישאה ברוסיה לאזרח ישראלי ביום 23.3.2010. ביום 25.4.2010 נכנסה המבקשת לישראל באשרת תייר, וביום 23.5.2010 הגישה בקשה למתן מעמד לפי נוהל 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (25.2.2018) (להלן: נוהל ההליך המדורג ). המבקשת קיבלה רישיון ישיבה מסוג ב/1 שהוארך מפעם לפעם עד ליום 22.11.2012, שאז קיבלה רישיון מסוג א/5 שאף הוא הוארך מעת לעת. ביום 4.4.2017 הגישו המבקשת ובעלה בקשה לסיום ההליך המדורג והענקת אזרחות למבקשת לפי נוהל ההליך המדורג. רישיונה של המבקשת הוארך עד ליום 16.10.2018. לבני הזוג נערך ראיון ביום 14.6.2018 שבו נמסר שהקשר ביניהם תקין ואולם, ביום 10.7.2018, פחות מחודש לאחר מכן, הודיע בעלה של המבקשת למשיב על סיום הקשר בין השניים. בעקבות ההודעה, ביום 17.7.2018 ערך המשיב ראיון נוסף שבו התברר כי כבר כמה שנים ישנם קשיים ניכרים בקשר הזוגי בין השניים.

2.

ביום 5.9.2018 הגישה המבקשת למשיב בקשה למתן מעמד חרף הפסקת הקשר בינה לבין האזרח הישראלי, ולחלופין בקשה למתן ארכה לישיבתה בישראל. ביום 14.10.2018 הורה המשיב על הפסקת ההליך המדורג בעניינה של המבקשת; על ביטול רישיון א/5 שברשותה נוכח פקיעת הקשר; ועל יציאתה מן הארץ תוך 14 ימים. כמו כן, נקבע כי עניינה של המבקשת אינו עומד בתנאים להבאתו בפני הוועדה הבין משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה הבין משרדית ). על קביעה זו הגישה המבקשת ערר פנימי שנדחה ביום 27.11.2018.

3.

ביום 11.12.2018 הגישה המבקשת ערר ובצדו בקשה לצו לפיו המשיב יאריך את רישיון הישיבה של המבקשת מסוג א/5. ביום 10.3.2019 דחה בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כב' הדיין ד' ברגמן ) את הערר, והורה על יציאתה של המבקשת מישראל תוך 90 ימים. בית הדין עמד על כך שעם פקיעת הקשר הזוגי לא מתקיימים עוד הרציונאלים שבמתן אזרחות לבן זוג של אזרח ישראלי, שבמרכזם הגנה על התא המשפחתי. עוד מצא בית הדין כי בהתאם לנוהל 5.2.0017 "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (14.4.2019) (להלן: נוהל הפסקת ההליך המדורג ), עניינה של המבקשת לא מצדיק בחינה על ידי הוועדה הבין משרדית, שיכולה להמליץ במקרים הומניטריים מיוחדים על מתן מעמד חרף סיום הקשר הזוגי. צוין כי עצם שהותה המתמשכת של המבקשת בישראל וציפייתה לקבל בה מעמד אינם עולים כדי טעם הומניטרי כאמור ואינם מצדיקים מתן מעמד; וכי מירב זיקותיה של המבקשת הוא בבירור למדינת המוצא ולא לישראל. עוד דחה בית הדין את הטענות שלפיהן אלמלא השתהה המשיב יתר על המידה במתן מעמד למבקשת, המבקשת כבר הייתה משלימה את ההליך המדורג ומקבלת אזרחות. ראשית, הובהר כי בעניין זה מסור למשיב שיקול דעת רחב, וכי גם בתום ההליך המדורג הענקת האזרחות אינה אוטומטית. שנית, צוין כי המבקשת לא השיגה על ההחלטות להאריך את מעמדה הזמני "בזמן אמת", תוך כדי ההליך המדורג, ולכן לא ניתן לבחון כעת אם החלטות אלו היו סבירות בנסיבות העניין. שלישית, צוין כי חשיפת אופי הקשר בין בני הזוג לאורך השנים מעלה ספקות בנוגע לקיומה של עילה למתן מעמד מכוחו מלכתחילה. בצד אלה, בית הדין התייחס לתמונה המורכבת שהתבררה שלפיה בן זוגה של המבקשת הפעיל לחץ על המבקשת ואיים עליה שיגרום להפסקת ההליך המדורג בעניינה. עם זאת, בית הדין מצא כי המקרה אינו עומד בתנאים הקבועים בנוהל 5.2.0019 "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי" (15.10.2013), חרף קיומו של מקרה אחד שבו דחף בן הזוג את המבקשת. כן נקבע כי עניינה לא מצדיק בחינה בוועדה הבין משרדית במסגרת הסמכות השיורית הקבועה לה מכוח נוהל 5.2.0022 "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבין משרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים" (31.12.2018).

4.

המבקשת ערערה על פסק הדין. ביום 29.9.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב יפו (כב' השופטת ג' רביד ) את הערעור. בית המשפט סמך ידיו על פסק הדין של בית הדין לעררים, וקבע כי אין עילה להתערבות בקביעות בית הדין. למבקשת ניתנה ארכה לעזיבתה את ישראל עד ליום 17.11.2019.

5.

מכאן הבקשה שלפניי שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשת טוענת כי במצב של פקיעת הקשר בין ישראלי לבן זוגו מבקש המעמד, נוהל ההליך המדורג ונוהל הפסקת ההליך המדורג מפלים בין מבקשי אזרחות שלהם ילדים משותפים עם האזרח הישראלי לבין כאלה שאין להם ילדים; ובין מצב שבו בן הזוג הישראלי נפטר לבין מצבים בהם פקע הקשר מסיבות אחרות. עוד עומדת המבקשת על החשיבות שבזכות הגישה לערכאות וסבורה כי נסיבותיה מקיימות זכות גישה לבית משפט זה. בעניינה הפרטני, המבקשת סבורה כי העיכוב במתן מעמד נבע ממחדלי המשיב. עוד סבורה המבקשת כי בית המשפט לא פעל לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) משסיים את ההליך בשלב המקדמי. כמו כן, המבקשת חולקת על חלק מן הקביעות העובדתיות שנקבעו בעניינה בהליכים הקודמים לרבות הקביעה בנוגע לקשיים בקשר הזוגי בינה לבין האזרח הישראלי לאורך כל תקופתו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. ככלל, ובשים לב למומחיותו של בית הדין, רשות לערער במקרים כגון דא תינתן במשורה, כאשר עולה שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כאשר מתעוררות נסיבות חריגות, בשים לב למאטריה שבה עסקינן (בר"ם 5189/19 פנחסוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 7 (5.8.2019); בר"ם 4774/19 גובורבה נ' משרד הפנים , פסקה 5 (15.7.2019); בר"ם 6779/17 קרזן נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 ( 6.9.2017 )). לא שוכנעתי כי אילו מהתנאים האמורים מתקיים במקרה דנן. אשר לטענה בדבר אופיים המפלה של נוהל ההליך המדורג ונוהל הפסקת ההליך המדורג, הרי שזו נטענה זו נטענה בעלמא וללא כל פירוט (לדיון כללי בחוקיותם של נהלים אלה ראו: בג"ץ 4711/02 הלל נ' שר הפנים , פסקאות 8-7 (2.8.2009) (בעניין

נוהל הפסקת ההליך המדורג) ובג"ץ 7139/02 עבאס-בצה נ' שר הפנים פ"ד נז(3) 481 (2003) (בעניין נוהל ההליך המדורג)). אשר לטענה בדבר מתן פסק דין לאחר הדיון המקדמי, הרי שמעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט לעניינים מינהליים מיום 19.9.2019 עולה כי המבקשת הסכימה למתן פסק דין, כאשר בא כוחה מסר כי "ההחלטה של מרשתי היא זו שהיא רוצה שיינתן פסק-דין ובמידת הצורך להגיש בקשת רשות ערעור" (ש' 22-21 בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 19.9.2019). משאלה הם פני הדברים, ניכר שאין בטענה ממש. יתר טענות המבקשת, לרבות טענותיה בדבר התנהלות המשיב אשר גרמו לשיהוי במתן אזרחות למבקשת שנדונו ונדחו בערכאות הקודמות, עניינן ביישום הדין בנסיבות העניין והן אינן מגלות עילה למתן רשות לערער (בר"ם 6115/18 Bilokon

נ' שר הפנים , פסקה 6 (22.8.2018)).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.