פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
בר"ם
6572/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
תלמוד תורה וישיבת קרית ספר
נ ג ד
המשיב:
ממונה על מחוז ירושלים – משרד הפנים
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בעת"ם
12154-09-15 מיום 8.9.2015
בשם המבקשת:
יעקב בצלאל
בשם המשיב:
עו"ד ערין ספדי-עטילה
החלטה
1.
המבקשת היא עמותה רשומה הפועלת – לטענתה – בתחום החינוך. ביום 7.9.2015 הגישה המבקשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים עתירה המכוונת לשתי החלטות של המשיב שניתנו למעלה משנה ומחצה עובר להגשת העתירה – ביום 11.12.2013 וביום 14.1.2014 – שבהן נקבע כי העותרת אינה זכאית לפטור מתשלום ארנונה בגין שלושה נכסים (להלן: ההחלטה בעניין הארנונה ) . בד בבד עם הגשת העתירה הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשתה. ביום 8.9.2015 דחה בית המשפט (כב' השופט ד' מינץ ) את הבקשה, תוך שציין כי "הבקשה אינה מנומקת כלל הן מבחינת העילה שבגינה העתירה מוגשת וסיכוייה והן מבחינת סיבת האיחור".
2.
על החלטה זו נסובה הבקשה שלפניי. המבקשת – שאינה מיוצגת על ידי עורך דין – חוזרת על טיעוניה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים שלפיהם השיהוי בהגשת העתירה נבע מטעות בדין, אשר הוכרה בפסיקה כעילה למתן הארכת מועד להגשת ערעור. ביום 24.11.2016 הגישה המבקשת בקשה להגשת בקשת רשות לערער מתוקנת (להלן: הבקשה המתוקנת ) . בהסכמת המשיב נעתר בית משפט זה (כב' הרשמת ל' בנמלך ) ביום 7.2.2016 לבקשה. נקבע כי המבקשת תגיש בקשת רשות לערער מתוקנת בתוך 7 ימים ממועד המצאת ההחלטה. בבקשה המתוקנת – שהוגשה בחלוף כמעט 60 ימים ממועד מתן החלטה זו – טענה המבקשת כי גם לגופם של דברים יש לקבל את הבקשה, וזאת משום שנפלו פגמים באופן הפעלת שיקול הדעת של המשיב בהחלטה בעניין הארנונה.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה המתוקנת מצאתי כי דינה להידחות. הבקשה להארכת מועד הוגשה לבית משפט קמא בשיהוי ניכר – בחלוף כשנה ומחצה מעת שניתנו החלטות המשיב. זאת, מבלי שהמבקשת הציגה כל נימוק או הסבר מניח את הדעת לאיחור בהגשת העתירה ולסיבה שבגינה יש להיעתר לבקשה להארכת מועד. גם בבקשה שלפניי המבקשת טענה בתמצות רב כי סיבת האיחור היא "טעות בדין", וזאת מבלי להציג כל תשתית לתמיכה בטענה זו (לשיקולים אשר להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית ראו בר"ם 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים – קצין התגמולים , פסקה 14 (12.5.2014); והשוו בר"ם 7733/15 וייס נ' עיריית תל אביב (13.1.2016) ). בנסיבות אלו לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לפי אמות המידה המקובלות.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' בניסן
התשע"ו (14.4.2016).
ש
ו פ ט