בר"מ 6627/11 התנועה למען איכות השלטון נ. חברת רכבת ישראל

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים בירושלים (כב' השופט י' נועם ) שלא ליתן למבקשת צו ביניים, אשר יאסור, בין היתר, על השלמת השלב השלישי והאחרון בהסכם לאספקת קרונות שבין המשיבה 1 (להלן: הרכבת ) לבין המשיבות 5 (להלן יחד: בומברדייר ).

להלן אביא בתמציתיות הנתונים הרלבנטיים למכלול.

2.

הרכבת פרסמה בשנת 2009 מכרז לאספקת קרונות דו-קומתיים. הצעת בומברדייר נותרה הצעה יחידה במכרז, והרכבת החליטה, בחודש אוגוסט 2010, לבחור בה כהצעה הזוכה. עם זאת, הצעתה של בומברדייר היתה יקרה מאד, לסברת הרכבת. בנוסף, נוצר לרכבת, לדבריה, צורך דחוף בהאצת אספקתם של הקרונות. הרכבת החליטה איפוא לנהל משא ומתן עם בומברדייר, שהבשיל בחודש אוקטובר 2010 לכדי הסכם, בגדרו הופחת מחיר האספקה המוצע והואצה מהירות האספקה. מאידך גיסא ויתרה הרכבת על מספר דרישות במפרט המקורי, אף שהיא מדגישה כי הקרונות המוזמנים הם בטיחותיים, ואף יותר מאלו הקיימים כיום בשירותה.

האספקה תוכננה להתבצע בשלושה שלבים: שלב ראשון, של אספקת 78 קרונות, הושלם זה מכבר. שלב שני, בגדרו מימשה הרכבת אופציה להזמנת כ-70 קרונות נוספים, מצוי בהליכי מימוש והקרונות מצויים בשלב הייצור. שלב שלישי – שבקשת המבקשת לצו ביניים התמקדה בו – הוא מימוש אופציה של הרכבת להזמנת 72 קרונות נוספים, נוכח החלטת הרכבת בדבר נחיצותם הדחופה של הקרונות. יצוין כי אישור התקציב של משרד האוצר לשלב השלישי היה אמור להתקבל זמן קצר לאחר המועד שבו ניתנה ההחלטה בבית המשפט קמא, ומן התגובות לבקשה שבפניי, בקשה אשר הוגשה שבועיים לאחר מתן אותה ההחלטה, הרי שאישור משרד האוצר כבר ניתן.

3.

המבקשת טענתה בעתירתה למעמד של עותר ציבורי. עתירתה התמקדה בכך שהמשא ומתן לקראת כריתת ההסכם היווה לסברתה משום עקיפה של דיני המכרזים, נוכח השינויים הרבים, לטענתה, לעומת הנדרש במכרז. המבקשת אף טענה כי ברקע ההסכם עמדו קשרים עסקיים בין אחד מחברי דירקטוריון הרכבת לבין מנכ"ל בומברדייר. לאחר חילופי מכתבים של המבקשת עם גורמים שונים, בהם המשיבים, החל מתאריך 30.3.2011 ואילך, הגישה המבקשת את עתירתה ובגדרה הבקשה לצו ביניים, בתאריך 27.7.2011.

4.

בית המשפט הנכבד קמא דחה את הבקשה משיקולים הנעוצים במאזן הנוחות. הוא ציין כי החוזה לאספקת כ-220 הקרונות נחתם כבר לפני כשנה, חלקו הארי – כבר הושלם, והצו המבוקש מתייחס על פי ניסוחו רק ל"ישורת האחרונה" של השלמת העסקה, שתנאיה סוכמו מראש. נוכח השלב המתקדם של ההתקשרות, ונוכח טענות המשיבים כולם בדבר האינטרס הציבורי בהשלמה מהירה של ההסכם, על רקע הצורך החיוני והדחוף בהבאה בהקדם של קרונות נוספים למערך הרכבות הקיים, הרי שמאזן הנוחות נוטה לעבר המשיבים.

בית המשפט הוסיף כי על פני הדברים העתירה נגועה בשיהוי משמעותי, לא רק סטטוטורי, כי אם גם סובייקטיבי ואובייקטיבי.

יצוין עוד כי דיון בעתירה לגופה נקבע לתאריך 27.9.2011 .

5.

המבקשת הגישה את בקשתה שבפניי רק בתאריך 13.9.2011, קרי: שבועיים לאחר מתן החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא, מושא הבקשה. היא גורסת, בתמצית, כי סיכויי עתירתה – טובים, כי מאזן הנוחות, המשקלל את האינטרס הציבורי שבטוהר ההליך המכרזי – נוטה לטובתה, וכי נימוקיו של בית המשפט הנכבד קמא לא הצדיקו את דחיית הבקשה.

המשיבים מצדם, בתגובותיהם המפורטות, מתנגדים לבקשה.

6.

דין הבקשה להידחות , וזאת מן הטעמים עליהם עמד בית המשפט הנכבד קמא בהחלטתו: מאזן הנוחות, ושיהוי מאיין. בשים לב לדוחק הזמנים, אותו יצרה המבקשת, אבאר נימוקיי להחלטה בקצרה להלן.

7.

המשיבים 4-1 מצביעים כולם על הצורך הדוחק ברכישת 72 הקרונות הנותרים, מושא השלב השלישי של ההסכם. הרכבת, שרי התחבורה והאוצר מדגישים את הצורך של הרכבת לעמוד ביעדים תכנוניים בשנתיים הקרובות, כגון: פתיחת קווים נוספים ועמידה בביקושים גוברים. על כך נוסיף את עמדת גורמי המקצוע במשרד התחבורה, אשר בחנו את הקרונות בתצורתם הנוכחית, ומצאו כי הקרונות עונים על צרכי הרכבת, ורמתם – מבחינה בטיחותית ומבחינות נוספות – עולה על הקיים כיום. מנגד מתקשה המבקשת, על פני הדברים, להצביע על פגמים בקרונות המוצעים, ואף לא על פגיעה מיוחדת, כך לכאורה, בטוהר דיני המכרזים. בשים לב לאמור – נראה שמאזן הנוחות אכן נוטה לטובת המשיבים.

8.

מעבר לאמור בפיסקה 7 שלעיל יש להדגיש את השיהוי המאיין שנפל בהגשת הבקשה לצו ביניים. המבקשת מאשרת כי תמצית הטענות שבעתירתה ידועה לה מסוף חודש מרץ 2011. היא ידעה כי ההסכם, מאוקטובר 2010, מצוי בשלבי ביצוע. חרף האמור היא הסתפקה משך כארבעה חודשים בחילופי מכתבים עם המשיבים וגורמים אחרים הקשורים בהם, ורק בסוף חודש יולי 2011 הגישה את הבקשה לצו ביניים, בגדרי עתירתה. הסבריה בעניין זה רחוקים מלהניח את הדעת. אם לא די בשיהוי מאיין זה, שבית המשפט הנכבד קמא זקף בצדק לחובת המבקשת, הרי שאפילו בהגשת בקשתה בפניי היא הוסיפה והשתהתה: שבועיים חלפו ממתן ההחלטה בבקשה לצו ביניים ועד שהגישה את הבקשה שבפניי, כל זאת כאשר דחיפות העניין רבה (אף לשיטת המבקשת, שעתרה גם לצו ארעי).

9.

למען שלמות התמונה מחובתי להעיר עוד, כי לאחר עיון בכתבי בי-הדין ובנספחיהם לא הגעתי, לעת הזו, לכלל התרשמות שסיכויי העתירה לגופה הם לכאורה כה גבוהים עד שיהיה בכך כדי לאפשר התעלמות מן השיהוי שנפל בהגשת הבקשה. מובן שאינני מבקש לטעת מסמרות בסוגייה זו לגופה, ובית המשפט לעניינים מינהליים, הצפוי כאמור להתחיל לדון בעתירה לעיצומה בתאריך 27.9.2011 – הוא שיכריע.

10.

בשולי הדברים אציין, למען הסר ספק, כי המשך מימוש ההסכם על-ידי המשיבות 1 ו-5, משלא ניתן צו ביניים, כרוך, כמובן, בנטילת סיכון מצידן, שהרי ברי כי ייתכן שבסופו של הליך ייקבע כי דין העתירה להתקבל. ההחלטה האם לפעול למימוש ההסכם בנסיבות אלה, קודם להכרעת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה – היא איפוא בידי המשיבים.

11.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין – לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

12.

בגדרי הדיון במכלול שבפניי עתרו המשיבות 5 למתן צו חיסוי על נספחים 8-6 לתגובתן לבקשת רשות הערעור, בהתאם להוראת סעיף 23(א) ל חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 , בנימוק כי מסמכים אלה כוללים סודות מסחריים שלהן. לאחר עיון בחומר, ניתן בזאת צו זמני כמבוקש. אין באמור כדי לגרוע מכוחו של בית המשפט לעניינים מינהליים, או כל ערכאה שיפוטית אחרת שתידרש לעניין, כדי לשנות מן הצו הזמני – לאחר קיום דיון לגופם של דברים, ככל שדיון כזה יתבקש על-ידי מאן דהוא.