בר"מ 6689/11 מדינת ישראל נ. חנה אסמורום

השופט ע' פוגלמן:

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ח' סלוטקי ), אשר דחה את ערעור המדינה על החלטת בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין לביקורת משמורת ) שהורה על שחרורה בערבות של המשיבה.

1.

המשיבה נכנסה לישראל שלא כדין דרך גבול מצרים ביום 9.12.2010. במהלך שימוע שנערך לה לפני הממונה על ביקורת גבולות, זוהתה האחרונה כנתינה אתיופית והוצא נגדה צו הרחקה וצו משמורת. במהלך דיון לפני בית הדין לביקורת משמורת טענה המשיבה כי היא נתינה אריתריאית ולא אתיופית. בנוסף, טענה המשיבה כי היא נשואה לאזרח אריתריאי.

2.

בית הדין לביקורת משמורת החליט לשחרר את המשיבה בערובה לפי סעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ), בין היתר, לאחר שמצא כי בנסיבותיה של המשיבה לא ניתן לומר שהסדרת הרחקתה מישראל מתעכבת בשל היעדר שיתוף פעולה מצידה (סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל). זאת, משום שסירובה נובע מהיותה נשואה – לטענתה – לאזרח אריתריאה, שהרחקתו לאריתריאה או לאתיופיה אינה אפשרית בנקודת הזמן הנוכחית. בית הדין העיר כי רצונה לחיות לצד בן-זוגה, שמקבל לכאורה הגנה במדינת ישראל, איננו בלתי סביר.

3.

בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה ערעור שהגישה המדינה על החלטה זו, לאחר שלא מצא להתערב בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת. בית המשפט ציין בפסק דינו כי לא שוכנע כי קיימת הצדקה להבחין בין פליט אשר אמנת הפליטים חלה עליו – ועל כן נהנה מהזכות לחיי משפחה – "לבין מי שחוסה תחת ההגנה הקולקטיבית המקנה זכות לאי הרחקה זמנית מהארץ, עד יעבור זעם במדינת מוצאו" – ובענייננו בן הזוג האריתריאי הנטען. מהכרעת בית המשפט אף עולה כי הנחתו היא כי טענתה של המשיבה בדבר נתינותה האריתריאית כמו גם הטענה בדבר נישואיה והבקשה למעמד כפועל יוצא, עדיין תלויים ועומדים לפני משרד הפנים וטרם הוכרעו באופן סופי.

4.

הכרעה זו היא נושא לבקשת רשות הערעור המונחת לפנינו. בין הצדדים נטושה מחלוקת רחבה, הן באשר להשתלשלות העובדתית, הן באשר לתשתית המשפטית. לאחר ששמענו באריכות את טיעוני הצדדים, לא מצאנו כי יש עילה למתן רשות ערעור. החלטתנו זו ניתנה על יסוד הטעמים המצטברים שלהלן.

המבקשת השלימה עם תוצאת פסק הדין נושא הבקשה והיא אינה מבקשת לשנות את תוצאתו. בקשתה מופנית אפוא להכרעת בית המשפט קמא במישור העקרוני. בעניין אחרון זה נציין כי הקביעה המתייחסת לזכות לחיי משפחה של מי שנתון להגנה זמנית מתבררת לפנינו בהליך נוסף ששמענו באותו מעמד (עע"ם 8908/11 אספו נ' משרד הפנים ), שבגדרו ניתן יהיה להגיע להכרעה עקרונית בשאלה זו. בהיבט זה אין אפוא עילה להידרש לבקשה.

טענות אחרות מכוונות לקביעות שונות בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת. דא עקא, שאלה אינן משמשות יסוד להכרעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים. זה האחרון הניח כי לא מוצו ההליכים בטענות שהעלתה העותרת בדבר נתינותה וזכאותה למעמד עקב נישואיה, ולפיכך לא ראה לקבוע כי הרחקתה מישראל מתעכבת בשל היעדר שיתוף פעולה מצידה. גם אם נניח – לטובת המבקשת ומבלי להכריע בכך – כי נפלה טעות בהנחתו זו, הרי מדובר בטעות עובדתית ולא בשאלה משפטית המצדיקה מתן רשות לערער.

על יסוד טעמים אלה החלטנו לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

אין צו להוצאות.