בר"מ 6701/06 סופר אימג' בע"מ נ. מדינת ישראל-משרד המשפטים-הנהלת בתי המשפט

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) מיום 14.8.2006 לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת (היא העותרת בערכאה הראשונה) ליתן לה צו ביניים. עם הבקשה הוגשה גם בקשה לסעד זמני עד להחלטה בבקשת רשות הערעור. צו הביניים שהתבקש בערכאה הראשונה הוא עיכוב הליכי מכרז ובכלל זה פתיחת תיבת המכרזים, עד להחלטה סופית בעתירה המינהלית שהגישה המבקשת.

2.עיינתי בבקשה על נספחיה. היה לי היתרון שבפני כבר הונחה התגובה שהגישה המשיבה 1 לבית המשפט קמא כך שאינני רואה צורך בקבלת תגובה נוספת לצורך הבקשה שלפני.

3.העתירה נסובה על תנאי סף במכרז שהוציאה המשיבה 1 לשירותי סריקה מיפתוח וצילום במיקרופילם של תיקי בתי המשפט. המכרז יצא ביולי שנה זו ותוצאותיו אמורות להיות מופעלות ביום 1.9.2006. תנאי סף במכרז קובע מחזור שנתי מינימלי של 6 מליון ש"ח בכל אחת מן השנים 2004 ו-2005. המבקשת טענה כי תנאי זה אינו סביר בשים לב להיקף המכרז. אילו היה נדרש היקף ממוצע של 4 מליון ש"ח לשלוש שנים – היה הדבר סביר בעיניה.

4.המבקשת לא חלקה למעשה על כך שראוי לקבוע תנאי סף בדבר מחזור שנתי מינימלי. קובלנתה היא על היקף המחזור ועל כך שנדרש מחזור נפרד לכל אחת מן השנים שקדמו למכרז ולא מחזור ממוצע.

5.בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו שאין הוא סבור כי סיכויי העתירה להתקבל "הינם מן המשופרים" ולעניין זה דעתי כדעתו. למעשה המבקשת מעוניינת בתנאי סף אשר יהלום את מידותיה שלה. בשים לב להיקף המחלוקת (4 מליון ש"ח בממוצע או 6 מליון ש"ח בשנים מסויימות) נראה כי מדובר בעניין המסור לשיקול דעת מזמין המכרז וסיכויי ההתערבות בו נראים לכאורה קלושים (ראו והשוו: בר"ם 4159/05 התאחדות קבלני התשתיות נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, החלטה מיום 15.5.2005)).

6.בית המשפט הוסיף וקבע בעניין מאזן הנוחות כי אכן קיים חשש שמניעת המבקשת מלהשתתף במכרז תפגע בה אך עומד לה סעד חלופי לשיפוי על נזקיה. אכן, מאזן הנוחות הוא שיקול כבד משקל ולעתים מזומנות אף מכריע בנושא של צווי ביניים בהליכים כגון אלה. ואולם, בית המשפט המחוזי הסביר כי משמעותו של צו הביניים המבוקש היא עיכוב משמעותי בכניסה לשימוש של מערכת שהושקעו בה כספים בשיעורים גבוהים מאוד ועמו גם עיכוב בתהליכי ההתייעלות של המערכת. בנסיבות אלה לא מצאתי פגם בהחלטה כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבותיו של עניין זה לטובת המשיבה 1.

7.לא מצאתי גם שקובלנות פרוצדורליות שהעלתה המבקשת מצדיקות הוצאת צו ביניים כמבוקש. המבקשת קובלת על כך שתגובת המשיבה 1 בערכאה הראשונה לא נתמכה בתצהיר ואולם החובה להגיש תצהיר היא רק לגבי כתב תשובה כאמור בתקנה 10 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. בענייננו הורה בית המשפט על הגשת תגובה לבקשה לצו ביניים.

עוד קובלת המבקשת על כך שהמשיבה 1 הגישה תגובה ביום הדיון (14.8.2006) ולא ביום 13.8.2006 כפי שהורה בית המשפט. אכן אין בתיק בית המשפט החלטה פורמאלית בעניין הארכת מועד ואולם הארכת המועד משתמעת מן הנסיבות ומותר היה לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולקבל את התגובה.

המבקשת טוענת עוד כי לא היה מקום לפסיקת ההוצאות שנפסקו. מדובר בהחלטת ביניים ועניין זה ניתן לשינוי במידת הצורך בהליך העיקרי וודאי שאין ליתן רשות ערעור בענייננו בשאלת ההוצאות כשהיא עומדת לעצמה.

8.סוף דבר: הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לסעד זמני.